ההתנהלות האנושית בראי דמותו של משה המקראי 

ההתנהלות האנושית בראי דמותו של משה המקראי.

הקדמה:

נהוג להציג ולהכיר את משה המקראי כדמות מנהיג (מעשי ורוחני) במסע המשמעותי ביותר בתולדות עם ישראל,

המסע של יציאת מצריים.

מסע של שחרור ממצב נתון של עבדות (הן תודעתית והן פיזית) למצב של חירות וחופש.

 במפגש שלנו אבקש להציג נקודת מבט יותר מצומצמת לתהליך המעבר מעבדות לחרות – כמסע שעובר היחיד (הפרט).

כמובן, ככל שהמודעות הפנימית והחיצונית של הפרט עמוקה יותר כך גם תהליך ההתמרה (השינוי) גדל.

כמורה לשכלול כישורי ניהול והתנהלות בתחומי החיים – מצאתי שסיפורו האישי של משה המקראי והנהגתו את  יציאת מצריים יכול לשמש השתקפות/ מראה שימושית להבין וליישם (בדגש על יישום ) את איכות ההתנהלות של היחיד בחברה וכמובן בכך לסייע בשיפור ההתנהלות של החברה ככלל.

תקציר תולדות חייו של משה המקראי.

נולד – בזמני שיא המצוקה והעוני בקהילת העבדים העבריים בארץ מצריים.

יתר על כן, בתקופת לידתו הוחל חוק המחייב את המשפחות להמית בנים זכרים.

אבל, וזה אבל גדול!, אימו של משה עושה דין אחר ובמקום לקיים את דין המיתה,

מכניסה אותו לתיבה ושולחת את היילוד על פני המים.

זאת ועוד, מרים אחותו שותפה למהלך וצופה דואגת על גדת הנהר.

גם המניקות (פועה ושיפרה) נמצאות בסוד העניינים..

ואז מתרחש מהלך עוד יותר מפתיע – בת פרעה מזהה את היילוד ואת מוצאו(!)

ומחליטה להביאו אל ארמונה ואף קוראת למיניקות להאכילו עד שייגמל.

הנה לנו 5 הנשים שהשפיעו על חייו של משה יותר מכל אדם אחר.

אייך בהחלטה ובמעשיהן שיקפו לו את הכוח הבלתי ניתן לעצירה של הבחירה  - החופש האישי. (ואנו יודעים שאין כמו דוגמא אישית להנחיל חינוך. לטוב ולרע..) 

כאן בעצם סומן ייעודו (ייעוד במובן של הכול צפוי, מהות החיים, קארמה, מטרת על) של משה ואם תרצו ממשיך דרכן של 5 הנשים שהיו לפניו.

ייעוד זה מוגדר אצל כמה פרשנים – איש האמת המוחלטת/הצדק המוחלט. (נרחיב בהמשך).

משה גדל קצת ולומד להבחין בסביבתו, ומיד רואים אייך חיישני האמת והצדק המוחלטים מפעילים אותו אך יחד עם זאת משה בורח מייעודו פעם אחר פעם:

לאחר ההיתקלויות עם הניצים (מצרי/עברי, עברי /עברי) בורח למידיין (ובהגיעו לשער העיר כבר נתקל בעוול של הרועים מול השואבות מתערב ועוזר לשואבות המים) שוהה שם כ- 40 שנים, ולמרות ההתגלות במעמד הסנה הבוער וכל המופתים, ולמרות שכבר יצא לדרך בכל זאת בחניית הלילה כמעט והומת על ידי יהוה כשחשב לא להמשיך בדרכו למצריים.

ושוב האישה שלצידו מושיעה אותו,  ציפורה אשתו אשר במהלך נועז עושה מילה בבנם... ויהי בדרך, במלון; ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו.  ד,כה ותקח צפרה צר, ותכרת את-ערלת בנה, ותגע, לרגליו; ותאמר, כי חתן-דמים אתה לי.  ד,כו וירף, ממנו; אז, אמרה, חתן דמים, למולת. 

וכך עוברות על משה 60 שנות התנהלות שכולה התחמקות והימנעות מהיעוד המקורי שלשמו בא לעולם.

ללמדנו, שהכול צפוי  אמנם, והרשות נתונה לאדם לבחור מתי ואייך יבטא את ייעודו, אך לא יחמוק ממנו...

ובאיחור אופנתי של עשרות שנים יוצא משה לדרך החדשה. 

עד כאן סקרנו והבנו את היסודות/ הבסיס ממנו נולד ולפיו פועל משה.

דמות מאוד חד ממדית, גדולה ככל שתהיה, אך צמודה ליסודות ולא באמת אנושית.

להבדיל מ"האנושי המקובל" – משה מתייחס אל החיים בקטגוריות קיצוניות וחד ערכיות. צדק, אמת, נכון, לא נכון. לא מצליח לייצר פשרה וחמלה לטועה (בוודאי לא בשלב שלפני היציאה ממצריים.

כבר בשלב ההכנות ליציאה, משה בוגר יותר ומודע יותר לתכונותיו וכישוריו,

ומעיד על קשיי: לא טוב בסביבת בני אדם, לא מבהיר עצמו כמו שצריך (כבד פה ולשון).

ואז מצמיד לו כדוברים ונציגים את אחיו אהרון ואחותו מרים.

בהמשך המסע כבר מתמנים שרים ונציגי שבטים ונבנית הירארכיה – נטמע מבנה ארגוני שלם להובלת התהליך והחברה..

אכן , תובנה ראשונה – שאף אחד אבל אף אחד ובטח לא בקרב בני האדם, יכול לממש את ייעודו לבד.

ומתוך ההבנה הזו נולדת הבנה נוספת והיא קשורה יותר לאופי ההתנהלות במצב של יחיד בתוך הכלל.

 בתחילת דברי, הזכרתי את ייעודו של משה כאיש האמת  והצדק המוחלט – אדם ללא פשרות שאינו סוטה ימינה ושמאלה -  הנאמן לעצמו ולאלוהים בלבד.

ככזה, אכן חווה קשיים עצומים בהתנהלות במרחב האישי (יחסיו עם אשתו ובניו) וגם ברמה החברתית – מול כל עדת בני ישראל.

המצבים היחידים בהם  שבו הרגיש נוח היו במצבי התבודדות או מול האלוהים שניהם מצבים של התעלות רוחנית ללא צורך בקרקוע והגמשת האמת/הצדק.

 אשר צבי גינצברג, הידוע בכינויו אחד העם, מיטיב לתאר את אישיותו של משה (במאמר מיוחד שהקדיש לנושא)

כמנהיג וכדמות שדבקה ביסודות האמת והצדק המוחלטים ללא מסוגלות לייצר פשרות והתאמת הדרך ביחס למציאות ולצרכים הפיזיים כפי שבאו לביטוי במסע.

ואני מאמצת את תפיסתו שמסבירה שזו למעשה הסיבה העיקרית לכך שמשה מסיים את תפקידו בטרם הכניסה לארץ כנען/ישראל.

ללמדנו: ששלב הטרנספורמציה (ההתמרה) נעשה בהליך מאוד קפדני וחסר פשרות אך משנשלם הליך ההטמעה ההתנהלות המיטבית היא באיזון.

כיבוש הארץ וההתיישבות בה לשם כך נדרשת מנהיגות ארצית יותר, שיודעת לנווט בין ההכוונה הרוחנית לבין החיים על פני הארץ והמשמעות העיקרית היא לוותר/להתפשר/להגמיש עמדות וכפועל יוצא מכך הפעולות שאנו מבצעים על בסיס יום יומי הם תולדה של הבנות וויתורים.

לצורך כך זו החירות השלמה – הבחירה מתוך אפשרויות!!!

חלק ב'.

אז הבנו שהאדם המודע, מתנהל בין ההגדרה המוחלטת של הייעוד שלו לבין הבחירות שהוא מבצע על בסיס קבוע.

ככל שהאדם המודע מביא את ייעודו לכדי מעשיות ומימוש,

נדרשים ממנו ויתורים ופשרות.

החיבור בין מצב תודעתי (הרוח) לבין  הקיום הפיזי שמצריך עשייה הם אמנם קונפליקט גדול.

בעיקר ככל שרמת המודעות גבוה יותר.

יחד עם זאת אנו בעידן שבו המפגש בין שני המצבים הופך יותר ויותר אפשרי ונפתח עוד ועוד מקום לייעודים שבעבר נתפסו חריגים.

כיום האומנים, היוצרים, אנשי הרפואה, המדריכים, המדענים, החוקרים והמפתחים  - נהנים ממרחב מחייה והכרה חברתית וכלכלית  - ומעמדם גבוה מאי פעם.

משמע יש מרחב פתוח יותר לבטא את הייעוד האישי והפשרות והויתורים משפיעים על פחות שדות/תחומים מבעבר.

 המסר אמנם אופטימי,

אבל עכשיו מתחילה העשייה האמיתית.

להעז לדייק את הגדרת הייעוד האישי....

אבל זה כבר נושא להדרכה אחרת.

מאמר זה מוגש באהבה כשרות לציבור.

הכותבת מקיימת סדרת הרצאות בנושאי התנהלות מיטבית במרחבי החיים, בפני קהלים צעירים ובוגרים, המפגשים כוללים תרגול ושיח בהשתתפות הקהל.

מומנים ליצור קשר ולתאם את ההרצאה הבאה אצלכם.