סיפור קצר על איכות הסביבה 

כבר בגיל 17 החליט אלכס שתחביבו העיקרי, המחשב, יהיה גם המקצוע שלו לחיים.
מכיוון שהיה נער רציני וחרוץ, דחה את גיוסו לצה"ל והמשיך ללמוד שנתיים נוספות בסופן זכה להסמכה כהנדסאי מחשבים מטעם משרד העבודה.

כשהתגייס הייתה דרכו סלולה לשירות מאתגר בממר"מ (מרכז המחשבים ומערכות המידע בחיל התקשוב). אלכס נחשב לחיל מצטיין, יצא לקורס קצינים ובתום שלוש שנות שירות החובה המשיך ושירת שנתיים נוספות בקבע למרות שברור היה לו שאין הוא רוצה בקרירה צבאית.

מיד עם שחרורו מצה"ל פנה אלכס ללמוד במסלול השלמה מהנדסאי מחשבים לתואר ראשון בניהול מערכות מידע. במהלך שלוש שנות הלימוד פגש את אורנה, אשתו לעתיד. יחד איתה יצא לטיול בן מספר חודשים בהודו ובמזרח הרחוק.
במהלך הטיול יצא להם לשהות בקרבת אזור שנראה בעיניהם הזוי לחלוטין ובו עסקו נערים רזים ויחפים בהפקת חומרים בעלי ערך כלכלי זעום מהררי פסולת אלקטרונית. ריח המדורות המשמשות כאמצעי "מיחזור" עיקרי במקומות כאלה היה מספיק כדי לגרום להם לשנות את מסלול הטיול המתוכנן כך שיתרחקו בהקדם מן הגזים הרעילים שהיתמרו לאוויר בדמות עשן כחלחל אפרפר. 

כשחזרו לארץ עברו לגור יחד, התחתנו ובורכו בבן בכור ולו זוג אחיות תאומות. אלכס עבד כעצמאי, הקים ותחזק רשתות מחשבים עבור חברות קטנות, בינוניות ולבסוף גם עבור בתי עסק גדולים למדי. למרות שזכה להצלחה כפרילנסר בחר להיענות להצעת עבודה מרשת מלונות גדולה לשמש כמנהל המיחשוב שלהם.

אלכס אכן זכה להפוך תחביב למקצוע אולם הישגו זה היה נאה במיוחד. למרות שהפך מקצוען, המחשב מעולם לא הפסיק להיות תחביבו העיקרי. בביתו בתל מונד שימש חדר אחד כ"חדר המחשב של אבא", הייתה זו הפינה הפרטית שלו ובה החזיק אלכס את אשתו השנייה.

הכינוי הססגוני למחשב של אלכס נולד כאשר בנו בן העשר ענה לאורנה כשחזרה הביתה יום אחד ושאלה אם הוא יודע איפה אבא, "מה זאת אומרת?" אמר, "הוא עם אשתו השנייה בחדר המחשב שלו". התאומות פרצו בצחוק ומרגע זה המחשב הביתי של אלכס הפך רשמית לאשתו השנייה.

אלכס ידע מזה זמן רב שהגיע הזמן להחליף את הדינוזאורית  הזקנה שלו במשהו דוגמת המחשב שלו בעבודה. מבלי להודות בכך בפה מלא דחה את העניין ככל שיכול היה.
התירוץ שהיה משמיע כשבני משפחתו שאלו אותו מתי כבר יחליט להשתדרג היה שלא ימצא זמן להעביר את הקבצים הרבים ובעיקר את שלל התוכנות שהיו כבר מותקנות על אשתו השנייה. הייתה זו חצי אמת בלבד כי בסתר ליבו ומבלי להודות בכך אפילו לעצמו פיתח אלכס חיבה אמיתית למחשב הביתי שלו, חיבה שמעטים הם החשים דוגמתה לחפץ דומם.

רק כאשר מצא את עצמו רוכש מחשב חדש לבנו השלים אלכס עם העובדה כי הגיע הזמן להחליף את אשתו השנייה. למרות כל השיפורים שעשה למחשב שלו, המחשב החדש של בנו היה מהיר ומתוחכם פי כמה. היה זה הקש ששבר את גב הגמל, אשתו השנייה הוותיקה מצאה עצמה מונחת בחלקים על רצפת החדר כשבמקומה ניצבה מחליפתה, צעירה, חטובה וחכמה ממנה פי כמה.

כעת ניצב אלכס בפני בעיה שלא נתן עליה דעתו במהלך כל תהליך החלפת המחשב הישן בחדש. מה עושים עם מחשב ישן? ישן אבל תקין לחלוטין.
לאחר שניסה לברר אם מישהו ממכריו מעוניין בגרוטאה ("אולי בשביל הילד?" היה שואל) ונענה תמיד בסירוב משועשע (לילד כבר מזמן יש אייפד ומחשב נייד) החליט אלכס למסור את המחשב הישן לאדם הראשון שהביע נכונות לקחתו, היה זה אבו-רמי שהיה נוסע  ברחובות תל מונד פעם בשבוע כשהרמקול המותקן על טנדר הפולקווגן דבל קבינה שלו זועק "אלטה זאכן! שולחן, כסאות, מכונת כביסה, מכונת תפירה, ספה, שטיח, מקרר, אלטה זעכן!".

כך מצאה עצמה אשתו השנייה של אלכס מובלת אל חצר אחורית בכפר קטן במשולש. בן דודו של אבו רמי, האני, היה מתפרנס מפירוק ציוד אלקטרוני ישן, הפרדת הרכיבים השונים, איסוף המתכות, האלומיניום, הנחושת, העופרת ומכירתם.
עד שחלה בנו של האני, עבד בן התשע, בסרטן גם הוא היה מסייע לאביו במלאכה.

בשתיים מפינות החצר בערו מדורות קטנות מהן היתמר עשן כחלחל אפרפר בעל ריח חריף. החצר כולה הייתה זרועה ערב רב של שאריות פסולת אלקטרונית, שום צמח לא היה בה. עץ התאנה, שהיה האחרון ששרד מן הבוסתן הקטן שירש מאביו, לא נעור משלכת החורף עוד בשנת 2009. להאני ברור היה שהאדמה מורעלת.

אלון שמואלי בן ה25 קם משולחן הכתיבה שלו שבחדרו בישוב מי עמי ופנה לסגור את החלון, שוב הם שורפים אשפה בכפר חשב לעצמו.

רק מיחזור פסולת אלקטרונית באמצעות תאגידי מיחזור מורשים תבטיח מניעת תופעות כאלה !

אל תשליכו, תניחו על המדרכה, תתרמו או תמסרו מכשירים ישנים.
הביאו אותם לנקודת איסוף פסולת אלקטרונית, משם יועברו למיחזור במתקנים הפועלים בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים המבטיחים מניעה מוחלטת של זיהום סביבתי.