חשיבות האור-היום 

פרשת צו ממשיכה את פרשת הקורבנות  –שכאמור מדגישה את חשיבות היידע בהלכות למקריבי הקורבן-המבקשים להיות קרובים לבורא עולם. בפרשה עיקר המשימות נוגעות לכוהנים-לכן פותחת הפרשה במשפט...צו את אהרן ובניו...

העם נצטווה להקריב רק "ביום", בלילה המקדש מופקד רק לכוהנים. היינו יש חשיבות להקרבה של הקורבנות במקום-במקדש אך יש חשיבות ביהדות ובהקרבת הקורבנות גם בזמן.

בלילה על פי הרש"ר הירש האדם משועבד לפן הגופני שבו, ביום באור האדם הולך קוממיות, חש את עצמו, שכלו בהיר, דעתו צלולה, תחושה אמונית איכותית, עשייתו יצירתית, קומתו זקופה, משעבד העולם הפיזי לחכמה, פועל לעבודת הקב"ה ועושה נחת לבורא עולם.

תורתנו מדגישה את חיוב האישיות החופשית המשעבדת לקב"ה את מחשבתה,רצונה ועשייתה.כל זאת ביום החדש, היום-האור מבטא התחדשות.בסיס איתן של העם היהודי.כפי שמצויין במסכת חגיגה: "אין בית מדרש ללא חידוש"היינו כל יום מקבל ייעוד משלו לעומת יום האתמול.

בסיס פיתוח החכמה היהודית היא ההתחדשות המתמדת.עלינו לחנך כל בית אב להרגיל עצמנו וחינוך ילדינו להפעיל מוח פורה שיתחדש כל הזמן.צריך כל אחד לשאול עצמו מדי יום מה הוא חידש-כך נמשיך להיות החכמים בעולם.

החמץ והמצה-מבטאים שלבים בהכנת הלחם. המצה היא שלב מוקדם בהכנת הלחם. החמץ הוא הלחם השלם-המוציא לחם מן נארץ. החמץ הוא יעודו של כל חקלאי. המצה היא שלב בהכנת הלחם החמץ, לכן כשמגביהים את המצות –הא לחמע עניא-לחם עוני. המצה היא זכרון וסמל, המהר"ל רואה במצה סמל למקוריות- ועצמאיות.

אכילת המצה –היא סמל לחרות של עם המבקש לשמור על צביונו.

המצה מסמלת צמצומו של האדם , המצה היא כמו השמירה על ירושלים שהיא שלנו.

הלחם "המנופח" מסמל את תפיחתו של האדם והעצמתו.

ביחסי האדם עם הבורא...עם אשתו...עם חברים ...אי אפשר להתקרב מנופח-כחמץ, צריך להצטמצם –כמצה- מול אחרים-חובה לוותר ליות טובים ולאהוב רעך כמוך.

כל התקרבות= היינו קורבן צריך להיות כמצה ולא כחמץ.

ליל הסדר נחשב כחג חינוך –עם המשפחה כדי לספר את הסיפור של העם היהודי-מחובים לאכול מצה , עלינו להצטמצם כדי לאפשר ליותר אנשים לשבת עימנו בשולחן הסדר. בשולחן הסדר יושבים כולנו- חכם...רשע...תם...ושאינו יודע לשאול...יש חשיבות ביהדות לנתינה לאחר, להקריב האני לטובת האנחנו.

בחג הפסח מרבים לספר על נאמנות זו של נתינה ואהבת החבר.

חג הפסח משמש כחג החינוך הדידקטי ביותר

צלחת הפסח  משמעותית ומטפחת שאילת שאלות, מה המשמעות של כל קטע, החרוסת-המפעילה את הדמיון והיצירתיות, רבי יוחנן רואה בחרוסת זכר לטיט- להזכיר לנו ימי העבדות האפלים אל מול שמחת החג בשולחן המשפחתי.

החרוסת הנמצאת במרכזה של השולחן מדגיש חשיבות הגאולה-המבהירה עוצמה אנושית.

יחסי האדם עם בורא עולם מבוססות בשני מושגים: אהבה ויראה

שבת שובה לפני יום כיפור מדגישה את מידת היראה

שבת הגדול לפני פסח מדגישה את מידת האהבה –השם גואל אותנו ממצרים.

הרמח"ל במסילת ישרים מבהיר שקיימים שני מנגנונים במערכת זהירות-וזריזות

שתפקידם להמיר האנרגיה השכלית-הריגשית לאנרגיה מעשית.

זהירות =נובעת ממידת היראה

הזריזות= נובעת ממידת האהבה.