הידרותרפיה ומשמעותה 

הידרותרפיה משמעותה שחייה טיפולית המורכבת מפעילות גופנית אקטיבית או פאסיבית שנעשית בעקבות הנחייה רפואית. בסיס הטיפול מושתת על הטיפול הפיזיותרפי וכמו בטיפול זה היחסים הינם יחסי הירארכיה של מטפל-מטופל .

פעילות טיפולית במים מוכרת מאז התקופה העתיקה ביוון וברומא, בעיקר במסגרת שימוש במרחצאות. בתקופת הרנסנס באירופה, השימוש במרחצאות חודש למטרות בריאות, ובשנת 1697 החל השימוש במילה "הידרותרפיה" בספרות המדעית, בה תוארו ההשפעות החיוביות והשליליות של השימוש במים חמים וקרים.

בהתאם לשימוש הגובר בטיפול ההידרותרפי, גדל גם מספר הבריכות הטיפוליות בארץ (כיום יש עשרות בריכות ברחבי הארץ). הטיפול ההידרותרפי מותאם אישית לצרכי המטופל, כאשר הוא מנצל היטב את יתרונות המים, ובכך למעשה מתאים לטיפול במגוון בעיות רחב כגון אירוע מוחי, טרשת נפוצה, דלקות מפרקים, לקויות התפתחותיות, פגיעות ראש, שיקום מניתוחים ועוד.

למים מספר תכונות ייחודיות : יכולת הציפה מאפשרת תרגול ועבודה ללא עומס משקל הגוף וע"י כך למנוע נזק כתוצאה משחיקה במפרקים ואף שיקום מפרקים פגועים תוך חיזוק השרירים המפעילים אותם ותומכים בהם.

שנית, צמיגות המים (הצפיפות שלהם ביחס לאוויר) יוצרת התנגדות לתנועת האדם במים, כלומר לכוח שריריו, מבלי להזיק להם על ידי עומס יתר. בנוסף, ככל שעומק שקיעת הגוף במים גדל, כך גדל הלחץ ההידרוסטטי על מעטפת הגוף ומאפשר חיזוק של מערכת הנשימה.

תכונה נוספת של המים הינה כי זרימת המים, יחד עם חום המים, מועילים להרפיה כללית, למיתון רפלקס המתיחה ותגובות בלתי רצוניות הנפוצות במצבי פגיעה נוירולוגית.

בהידרותרפיה, שילוב תכונות המים בפעילות הפיזית מאפשרת לטפל במגוון בעיות של שלד ושרירים, לקצר את זמן הטיפול ולהפוך אותו לחוויה נעימה וחיובית עבור המטופל. מסיבה זאת מופנים יותר ויותר מטופלים לבריכות הידרותרפיה לאחר תאונות וניתוחים על-מנת לבצע שיקום גב, שיקום והחזרה לפעילות של מפרקים פגועים ועוד.

הידרותרפיה הינה פעילות טיפולית המתבצעת במים, שנועדה לטפל במגוון בעיות פיזיות, כגון כאבים ומגבלות בתנועה. מחקרים רבים העוסקים בהידרותרפיה, מתמקדים בהשפעות הטיפול ההידרותרפי על אוכלוסיות שונות, כגון אוטיסטים. לעומתם, מטרת מחקר זה הייתה לבדוק את השפעות הטיפול ההידרותרפי על המטפלים. 8 מטפלים ומטפלות העובדים בבריכת "גלגל הצלה" בכפר סבא, רואיינו למחקר זה באמצעות ראיון עומק חצי מובנה. המרואיינים נבדלו במינם, גילם, השכלתם והוותק שלהם כהידרותרפיסטים. תוצאות מחקר זה העלו ארבע קטגוריות מרכזיות –

הקטגוריה הראשונה, תפיסת המטרות הטיפוליות, העלתה כי בנוסף לטיפול בבעיות פיזיות שונות, טיפול הידרותרפי עשוי להועיל גם בהקלת בעיות רגשיות כגון דימוי גוף, פחדים ולחץ.

הקטגוריה השנייה, תפיסת הקשר בין מטפל למטופל, העלתה כי היווצרות קשר הדדי בין המטפל למטופל הכרחית להצלחת הטיפול ההידרותרפי.

הקטגוריה השלישית, תפיסת המגע בין מטפל למטופל, העלתה כי המגע בטיפול ההידרותרפי הכרחי ותורם לטיפול, ועוזר ביצירת קשר בין המטפל למטופל.

הקטגוריה הרביעית, סוגיות של משיכה ודחייה, העלתה כי מטפלים רבים חשים משיכה או דחייה למטופלים, וכי מרכיב הוותק הוא מרכיב חשוב ביכולת ההתמודדות של מטפלים עם תחושות אלה, וביכולם להעניק טיפול ראוי והולם למטופליהם על אף רגשותיהם.

לסיכום, ניתן להסיק כי במהלך הכשרת מטפלים הידרותרפיים, יש לתת דגש להטמעת מטרות הטיפול, הנחיית המטפלים כיצד להתמודד עם אלמנט יצירת הקשר הרגשי והפיזי עם המטופל הנובע מהקירבה והמגע במהלך הטיפול. כמו כן, יש לסייע למטפלים בהתמודדות עם רגשות משיכה ודחייה למטופלים.