החינוך להישרדות מול שרות ההתמד 

"העבודה בארגון הוא 'שרות התמד' לעובדים לכל תקופת עבודתם הפעילה", זהו במדויק תמצית אחד מתנאיו של מקס וובר בהקשר ל'מודל האידאלי' של 'הארגון הביורוקרטי' (Bureacracy). וובר כתב את משנתו החשובה ונפטר בשנת 1920, כשהוא בן 54 שנים, מעבר לתוחלת החיים הממוצעת בשנת מותו.
גם כתביו של ויליאם אדוארדס דמינג, מהמחצית הראשונה של המאה הקודמת, הם נכסי צאן ברזל. אלא שדמינג כבר חי 93 שנים. 'שיטת הטמעת הידע' שלו יצרה חדשנות מהותית בארגונים עסקיים. נראה ש 14 עקרונותיו, ובהם 'תהליך מתמיד של שיפור מוצרים ומאמץ לטווח ארוך', לא היו זוכים לחיי נצח לולא אומצו ע"י יפן המובסת וההרוסה. בקיצור, אסטרטגית הניהול הידועה כ TQM ('ניהול איכות כולל'), שפותחה על ידו בשנות ה- 40, צלחה והיתה מקור השראה לכל העולם היצרני, כתוצאה מהצלחתה הבלתי רגילה בשנות ה 60 של המאה הקודמת, בשוק היצרני של יפן.
לענייננו נציין כי אחד העקרונות המהותיים באסטרטגית הניהול של דמינג היה מתן אפשרות לעובדים להפוך לכוח מניע בשיפורים, כבודדים או כחלק מצוות. את עקרון ההתמחות ראה עין בעין עם וובר, הפעם ליד קו הייצור. כאשר מתרחש שינוי בארגון דמינג המליץ על הסבת העובדים ומציאת עבודה חליפית באותו ארגון עצמו. במילים אחרות, הארגון הוא ביתו של העמל, לעיתים קרובות ביתו הראשון. יתרונו של הוותיק הוא בהתמחותו, הנצברת רק כעבור כמחצית מתקופת שרות בארגון. יתרון זה הוא נכס, שמקום העבודה חייב לשמור עליו. העובד מצידו, מודע לעובדה שהוא נמצא בחלקו השני והאחרון של חייו היצרנים. הוא עושה שימוש בהתמחותו עבור הארגון ועבורו, כבעל מעמד מורם של וותיק, וממתין לפנסיה ולמוות הקרובים למדי.
בגישות הניהול, הרואות ב'שרות ההתמד' כפיתרון נכון לעובד ולארגון, ישנו דרבון המקבע לילד המתבגר את מסגרת חייו מראש, ללא תחנות יציאה.
עד כמה חזק הוטבע אידאל 'שרות ההתמד', לפיו על נער לשאוף למקום עבודה אחד מתחילת חייו היצרניים ועד לפנסיה, ניתן לראות אפילו אצל טובי העוסקים בעתיד: הנה אסימוב, כתב בדיוק לפני 50 שנה, סיפור קצר בשם 'מקצוע' (Profession, 1957), אשר חוזה גילוי מדהים אצל מדעני העתיד: בגיל 19 יגיע אליהם כל ילד, הם יסרקו את מוחו ויגלו את המקצוע המוטבע בו, זה המתאים לו ביותר. או אז יעבוד איש העתיד במקצוע המושלם, עד גיל הפרישה...
מודל ההתמד הוא המודל מוסכם על הכל, גם במחצית השניה של המאה שהסתיימה. מכאן שאין פלא שזו גם נקודת המוצא של ג'ק וולץ', היו"ר האגדי של ג'נרל אלקטריק. בספרו 'להוביל ולנצח' (מטר, 2005) וולץ' מקדיש פרק ארוך ובו מערכת המלצות לניהול קריירה אישית. כרגיל, באוטוביוגרפיה של מצליחן, המודל הראוי הוא הכותב המעיד על עצמו: "אני משתייך למועדון מצומצם מאד - אנשים שבילו את כל הקריירה שלהם בחברה אחת. כשקיבלתי את התואר שלי באוניברסיטה, בשנת 1961, זו היתה הנורמה".
אלא שעולם התחרות העסקי יצר תפנית מהתיאוריה להתנהגות. ההצלחה של שיטות הניהול במשק היפני בשנות ה - 80 היוו אתגר קשה לחברות האמריקאיות. כך קרה שג'ק וולץ' עצמו טווה מדיניות תחרותית מאין כמוה שעיקרה היה להיות בכל תחום ראשון או לכל היותר שני ובחר בסיסמא שהיתה להנחיה ניהולית תקיפה: 'תקן, מכור או סגור'. מדיניות זו נודעה ביעילותה לארגון הענק, אך גם בחוסר רחמיה, כאשר וולץ' בדרכו להצלחה המרשימה הביא לפיטוריהם של מעל מאה אלף עובדים.
בכל מקרה, ג'ק וולץ' קיבל את השקפתו מהתחנכותו עמוק בעולם של 'מחזור חיים' אחד. לכן, באמירותיו ובהמלצותיו התאורתיות גם הבסיס הוא עדין המרוץ לצמרת במונחי מחזור קריירה בודד. אולם, בפועל, הביוגרפיה האישית שלו, זו המשתקפת מאחורי כריכת ספרו, מתפארת ב"הרצתי לפני יותר מ 250,000 איש", בנוסף לכתיבת שני רבי המכר. בחזית הספר נגלה את הממליץ העיקרי לספר, ידידו וורן באפט, החוגג בקיץ 2007 את שנתו ה 77 - גיל שלא הפריע לו לרכוש 80 אחוזים מחברת 'ישקר' הישראלית בסכום של 4 מיליארד דולר. כלומר, שני האישים פעילים היום בהנחה שהמחר רחוק מאד. אלא שהם, ככל הנראה, מאמינים שמדובר בנס פרטי של מתי מעט.
אולם, אנו בפתחה של תקופה חדשה. תקופה בה לילד של היום יהיו הרבה יותר שנות עבודה מלוולץ' ובאפט. למעשה לבן 15 היום נותרו 92 שנות חיים בממוצע (לבת 15 מעבר לכך) ולכן יהיו לו למעלה מ- 80 שנות חיים בוגרים, בהן הוא יוכל לעבוד ללא מגבלות זיקנה וחולי של ממש - שהם מחזור חיים שני, גם ביחס למחזור הקריירה המקובל כיום.
כצפוי בתקופת ביניים שמטלטלת בין מגמה רווחת למציאות סותרת, בין מרוץ לקריירה לבין ניהולה לפרק זמן ארוך מאד, התוצאה באה לידי ביטוי בתופעות קיצון כמו: 'שחיקה', 'עייפות מהעבודה', 'קריירה שנייה' וממה שעדין מכונה 'משבר אמצע החיים'.
בעתיד חינוך ילדינו לקריירה ישתנה מעצם ההבנה שזמן אינו עוד מוצר במחסור, שמטרת העל שהיא אגירה למועד הפרישה הידוע כיום משמעותית פחות, ובודאי שלא תכין את הצעיר למה שבקרוב יהיה ידוע כ'גיל השני'.