על הידרותרפיה והקשר בין מטפל למטופל 

ככלל, ניתן לומר כי כל המטפלים תיארו יצירת קשר כהכרחית להצלחת הטיפול ההידרותרפי. המטפלים ציינו כי הם משקיעים מאמץ רב ביצירת הקשר הטיפולי וביצירת תחושות של אמון וביטחון, אולם הם ציינו כי חשוב גם להציב גבולות בקשר ולשמור על עצמם, והם רוצים מאוד לעזור אך לא בכל מחיר. מטפלים אלה הוסיפו גם כי הטיפול יכול להיתרם מקשר הדדי בין מטפל למטופל, לעומת קשר בו האחריות מוטלת על המטפל בלבד.

יצירת קשר מטפל-מטופל כתנאי להצלחת טיפולי הידרותרפיה:

כאמור, כלל המטפלים ציינו כי חייב להיווצר קשר עם המטופל על מנת שהטיפול יצליח, וציינו את האמון כמרכיב חשוב במערכת היחסים מטפל-מטופל. בנוסף, מטפל אחד הביע שביעות רצון וסיפוק מהשותפות שלו בתהליך המרפא שעובר המטופל, ומטפלת אחרת ציינה אמפתיה והומור כאמצעים ליצירת קשר. דוגמאות:

א': "הקשר הוא מאוד מרכזי, כיוון שהמטופל נותן את הגוף שלו למטפל והמטפל בעצם אחראי על הציפה שלו. אם אני לא אחזיק אותו המטופל פשוט טובע. האמון חייב להיות נורא בסיסי ברמה הראשונית. אם אני אסכם את זה, זה סוג של אמון וקשר אינטימי נורא חזק במהלך זמן הטיפול. זהו. המטופל בא לקבל והמטפל בא לתת. וזה עושה לי טוב, להיות משמעותי. אני מאושר להיות חלק מתהליך של בן אדם".

נ': "הקשר הוא מרכיב מאוד חשוב בטיפול, רוב הזמן אנחנו מצליחות ליצור קשר עם אנשים. יש אנשים שהם לא זורמים בקשר, אז פה זה קצת אחרת, אבל בדרך כלל עם ההומור זה עובר מאוד מהר. אפשר עם אמפטיה. צריך גם להיות מאוד מאוד רגישים למצב של הבן אדם שבא עמוס במחשבות מבחוץ. הוא לא מצליח אפילו מבחינת קואורדינציה, כי הראש עסוק. אז אני חושבת שברגעים האלה כן אנחנו הולכות על יותר הרפיה ושחרור, שהוא גם שחרור נפשי שמשחרר את הכאבים או לפחות מאפשר יכולת נשימה עמוקה יותר".

י': "הקשר חשוב מאוד. אם לא נוצר קשר הטיפול לא מצליח".

ס': "הקשר הוא אמצעי, הוא תנאי, הוא חלק מהטיפול כי הקשר זה אחד על אחד. אמון מלא זה חלק מרכזי פה".

ת': "אני מנסה להתחבר למטופל שיהיה לנו יותר מעניין, בכל זאת אנחנו מבלים לפעמים שנתיים ביחד. אני מתחברת יחסית מהר כי אני קלילה, ואני ישר צוחקת, אני מנסה לתת להם להרגיש מאוד בנוח. אני חושבת שהקשר חשוב כדי לקדם את המטרה של הטיפול".

על המטפל להתמסר, אך גם להציב גבולות ולשמור על עצמו:

שלושה מטפלים ציינו כי חשוב שמטפלים בהידרותרפיה יציבו גבולות וישמרו על עצמם מבחינה פיזית ורגשית. בנוסף, מטפלת אחת ציינה כי היא גם מכירה בגבולות היכולת שלה לעזור, וכי היא מבינה שהיא לא יכולה לעזור לכל אחד ולפתור כל בעיה. דוגמאות:

ס': "טובת המטופל זה עוד חלק מרכזי פה, ואיזושהי שמירה על המטפל זה חלק שצריך לקיים אותו גם כן. זה חשוב שאני לא אשבור את הגב שלי כדי להציל את הגב שלך. זאת אומרת המטרה היא נגיד לשפר תנועתיות או לחזק...אבל זה חשוב גם שאני אעשה זאת בלי להזיק לעצמי".

ע': "הרבה פעמים מטופלים באים לטיפול ומצפים שכל העבודה תהייה של המטפל. ואני חושב שצריך להיות קשר בין המטפל למטופל, בזה שיש חלק של המטופל, חלק של המטפל וצריך להיות קשר הדדי בין שניהם. אם המטופל מעביר את כל האחריות למטפל- משהו בטיפול מתפספס".

ה': "חשוב מאוד שהמטופל ירגיש בנוח במים, שירגיש בטוח ויוכל להשתחרר. אבל יש גם גבול למה שהמטפל יכול לעשות. לפעמים אני מרגישה שבן אדם מגיע במצב כל כך קשה שאני לא יכולה לעזור לו, ואז אני חייבת קצת להתנתק, כי אחרת אני לוקחת את זה איתי הביתה וזה נורא משפיע עלי".

לסיכום, ניתן להסיק כי גישת המטפלים כלפי הקשר עם המטופל מתחלקת לשני מבטים:

בניית קשר הדדי של הבנה ואמון בין מטפל למטופל. קשר זה הוא חיוני להצלחת הטיפול שכן, המטופל נותן את גופו בידיו של המטפל ולעיתים אף משתף אותו בבעיות אינטימיות אישיות ורגישות.

הצבת גבולות ברורים לנתינה של המטפל. בניית הקשר וביסוסו על הדדיות כך שהמטופל נוטל חלק פעיל בתכנית הטיפול ואינו משאיר את כל העבודה בידי המטפל. המטפל צריך לשמור על עצמו, גופנית ונפשית הוא עושה זאת ע"י הצבת גבולות למאמץ הפיזי, והיכולת להתנתק רגשית בסוף הטיפול.