בשנת 2007 הדרכתי סיור שורשים באוקראינה, ובמהלכו הגענו לבית הכנסת בז'יטומיר, ונפגשנו עם הרב שלמה וילהלם מחב'ד, רבה של ז'יטומיר שהגיע מירושלים ונמצא בז'יטומיר מזה 13 שנים.
הרב וילהלם החל את דבריו על פעילות המקום וסיפר על יחוסו האישי:
יליד ירושלים ובן למשפחה עניפה בירושלים. סבו היה ברוך אשכנזי, בן משפחתו של ר' ישראל מאודסר ובן גילו. שניהם למדו יחד ב'כולל' בטבריה.
בהיותם בני שבע עשרה, בקיץ תרפ'ב (1921) הגיע צום י'ז בתמוז. ישראל אודסר חש ברע והרב התיר לו לאכול ולא לצום.
אודסר אכל, אך האכילה בזמן הצום גרמה לו למרה שחורה ודכאון. הוא לא סלח לעצמו שאכל בצום י'ז בתמוז, למרות שהיה חולה ואכל במצוות הרב.
קרובו ברוך אשכנזי ניסה לנחם אותו ופתח את "ליקוטי הלכות" של ר' נחמן מברסלב ומן הספר נפל פתק:
מאוד היה קשה לי לרדת אליך
תלמידי היקר להגיד לך כי נהנתי
מאוד מעבודתך עליך אמרתי
מיין עייצריל וועט טליען בור
משיח וועט קומען חזק ואמץ בעבודתך
נ נח נחמ נחמן מאומן
ובזה אגלה לך סוד והוא:
מלא וגדיש מקו לקו (פצפציה
ובחיזוק עבודה תבינהו וסמן
יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה
ישראל אודסר לקח את הפתק ומיד החל לרקוד ולשמוח, ומאז הפך לאדם שמח.
באותו סיור שורשים השתתפו פרופ' אהוד נצר ז'ל ודבורה אשתו. דבורה גיניאולוגית ותיקה ובת דודה שניה של בעלי. שתינו הבנו מיד שאותו ברוך אשכנזי מטבריה, הוא קרובו של יונה אשכנזי, סבו של בעלי ודוד רבא של דבורה.
חזרנו לארץ, ודבורה המשיכה במחקריה הגניאולוגים, הגיעה לשורשי הקרבה עם משפחת ישראל
אודסר ויצרה קשר עם ציפורה בתו.
בשנת 2009, בקרנו דבורה נצר ואנוכי את ציפורה לבית אודסר בדיור המוגן שבו התגוררה, והיא ספרה את
סיפור הפתק כפי שהיא מכירה אותו:
מי שפתח את "ליקוטי הלכות" היה ישראל אודסר עצמו ולא חברו ברוך אשכנזי, שהיה עמו אז באותו מעמד. אודסר לא היה מחסידיו של ר' נחמן מברסלב, ופתיחת "ליקוטי הלכות" הייתה מקרית, אך מאז החל לדבוק בתורתו של ר' נחמן מברסלב.
אודסר אחז בפתק שנפל מהספר, ומיד החל לרקוד ולשמוח ושכח את מרתו השחורה על שאכל בצום.
מאז לא חדל ולא פסק לרקוד ולשמוח וכל סביבתו חשבה שדעתו נטרפה עליו. איש לא ראה אותו כך מעולם, אך אודסר לא הקשיב לאיש והמשיך בדרכו השמחה.
הוא שמר על הפתק בסוד, לא הציג אותו לאף אחד, ואסר על משפחתו לדבר על הפתק.
אודסר עבר עם משפחתו מטבריה לירושלים, חי חיים צנועים, סייע לאנשים ועשה הרבה מאוד מעשי חסד. בביתו נערך באופן קבוע חוג לימוד של חסידי ברסלב שידעו על הפתק.
לאחר מותו בשנת 1994, המשיך חוג הלימוד בביתה של ציפורה בתו בירושלים. באחד הימים הגיעו אל ביתה כמה מחסידי ברסלב ולמדו סביב שולחן במרפסת ביתה. אחד מהם היה צמא ובקש כוס מים. ציפורה הלכה למטבח מלאה כוס מים וחזרה למרפסת לכבד את החסיד הצמא. הלימוד הסתיים והחסידים הלכו.
ציפורה החזירה את ספרי הקודש לארון הספרים ואז גילתה לתדהמתה שהפתק נעלם!
נעלם? נגנב!
התדהמה והצער היו גדולים מאוד. ציפורה הלכה למשטרה והתלוננה על גניבה.
מחסידות ברסלב הגיע אליה מסר שהחסיד ש"לקח" את הפתק מביתה אינו גנב, אלא שליח! ושליחותו הייתה לפרסם את הפתק ולסייע לרבים.
שמעו של הפתק התפרסם אז, וברחבי הארץ החלו לצוץ כתובות ענק במקומות רבים עם הסיסמא הכתובה בפתק:
נ נח נחמ נחמן מאומן
ומה פירוש הסיסמא נ נח נחמ נחמן מאומן?
פירושה שהכניסה לעומקה של תורה נעשית בשלבים, ובכל שלב האדם יורד לעומק בצעד נוסף:
צעד ראשון קטן נ, אחריו צעד נוסף נח, אחריו צעד נוסף נחמ, צעד נוסף נחמן, צעד נוסף מאומן.
לקריאה נוספת הכנסו לאתרי:
www.niflaot.com
www.niflaotguide.co.il
מומחית בתחקיר, מייעצת ומבצעת תחקירים וכתיבה תיעודית. מומחית בהדרכת סיורי שורשים במזרח אירופה, עוסקת בהנחלת השואה ומדריכה במוזיאון יד ושם. בתהליך של כתיבת סדרה של מדריכי תחקירים.
