כיסוי ותעודה תמיד צריך 

כיסוי ותעודה תמיד צריך

הפעם בניגוד גמור לפוסט קודם על "מופרעות", אני זורמת בכיוון ובמובן אחר לגמרי, יותר של שטות.
"הפרשה האומללה" החלה אצל גולשת, שהעלתה פוסט "למשוגעים בלבד". ראיתי, ישר באתי. עם יד על הלב, לא היה נראה לי התוכן של הפוסט הזה באמת "משוגע". כוונתה הייתה יותר למוצר עליו היא סיפרה, שהיה "למשוגעים לדבר" (הספציפי ההוא), שעמד למכירה.

אלא מה? כנראה שעוד כמה, לא רק אני שמו לב לכותרת ובאו. נתקלתי אצלה בגולש שלויימה שטען בכל תוקף שהוא לא רק מאלה, המשוגעים, אלא יש לו תעודות וכבודו במקומו עומד מבחינה זו, והיא המארחת גיבתה אותו.

חשתי עלבון צורב. היא לא מכירה אותי היטב עדיין, והשד יודע אם בכלל מכירה באמת אותו, ומיד היא מגבה אותו ודורשת שאאמין לו?
אז שמתי את השלויימה ההוא במקום, אמרתי לו להפסיק לחשוב תמיד שהוא יותר ממישהו אחר, ולגבי מידת השיגעון: אף אחד אינו יכול להיות אובייקטיבי לגבי עצמו, ולהחליט שהוא יותר מהשני, ומי שטוען שתעודות בידיו אמור להציג אותן.

העליתי טענת יסוד שהנורמלים היחידים נמצאים בבתי משוגעים כדברי אבי האהוב ז"ל, נושא רציני ופילוסופי בפני עצמו אם חושבים על זה לעומק. (זוכרים את "קן הקוקיה"?), ומפה לשם תוך כדי החלפת דעות בנושא ברומו של עולם, יצא שהתחלנו להתפרע קצת עם הומור שחור וציניות, בתגובות אחד מול השני, ולעשות צחוקים, ודי בעידודה.

בהמשך החלטנו שנהיה חברים באתר כדי להכיר אחד על מידת שגעונו של השני, כשמי שמפסיד ויתברר במשך ההכרות שמידת "שגעונו" קטנה מהשני, ו"התעודות" שלו בנושא לא אמינות, יצטרך להתנצל בפומבי, באותו פוסט בו החל הבלגן.

באיזשהו שלב החליטה המארחת, שעודדה אותנו קודם, לקצץ את העניין באיבו, והגם שלפחות שלחה לנו את כל מה שמחקה, הרגשתי כציפור שקיצצו לה את הכנפיים. עד שאני כבר תופסת מוזה ורוח שטות כזו, קוטלים אותה באיבה ובפתאומיות. אכזרי ממש, הא?

בינתיים, אם מדברים על "משוגעים עם תעודות" נזכרתי לי שעשיתי לעצמי פדיחה, בדיוק ממש בדיוק בשל אותו דבר.
אתמול באוטובוס ומצאתי למרבה הפליאה מקום ישיבה, אלא שחיש קל ומהר, מגיע אלי חצי בריצה איש בערך בגילי, שכנראה היו לו כמה שיבושים שם בתאים האפורים למעלה (יעני, משוגע במובן המקובל של המילה), הציג לי פיסת נייר מקומטת עליה כתוב נכה צהל, דחף אותה מילימטר מהאף (כמעט הכניס לי אותה לעיניים) והורה לי לקום, כי המקום מלכתחילה שלו "את יושבת במקום שלי".
אני בתמימותי (נותר בי עדיין צד כזה, קטן, אך קיים לצערי) ....נכה צהל...קמתי.

אח"כ לפי ההבעה שלו, נפל לי אסימון קטן. נזכרתי שהתעודה שהציג לא היתה נראית בדיוק רשמית ודי מקומטת, והוא גם לא נראה נכה - לא רגיל, לא צהל, ולא כלום.
כנראה אולי סתם משוגע – ועוד בלי תעודות מתאימות ! לא נראה לי שזו תעודה אותנטית במבט לאחור. התחלתי לצחוק על עצמי, טוב שהוא לא ניגש אלי עם פתק "את חייבת לי כסף" או משהו.

עם כל הצחוק והפדיחה הזו שהאמנתי וקמתי, נראה לי עצוב שאדם במצב כזה בכלל, ושעושה שימוש לא ראוי במונח "נכה צה"ל. אם לא הייתי מרחמת, הייתי מתעמתת אתו רק בשל סיבה זו. המחשבה הזו שהוא מקים עם זה אנשים סתם ונהנה מהקטע הייתה בעיני מבישה, גם היו מקומות ישיבה אחרים, אך הוא רצה דווקא את שלי (הוא אח"כ די חייך לעצמו בסיפוק).

בכל מקרה גם ל"שיגעון" חייב להיות כיסוי, ואל לו להציג את עצמו אדם מסודר, רגיל, סטנדרטי עד שעמום, נורמאלי – כמשוגע לחינם, יש גבול לכמה הפקרות אפשר לסבול כאן.

אני מתנצלת על רוח השטות שאחזה בי, זה לא קורה לעיתים תכופות, ואתם מוזמנים להגיב כראות עיניכם, להמשיך אותה או להמשיך אותה, או ככה או ככה, מה שתרצו.

עלה במקור כולל לינקים לכל ההיפרלינקים שאינם רואים ותמונות בבלוג שלי כאן
[לקישור]