שלום לכם,
מצ"ב סרטון קצר וקולע מאוד לגבי הקלות הבלתי נתפסת ונסבלת בה אנחנו, כחברה, לעיתים מתייגים את ילדינו.
ומי בכלל מסתתר מאחורי התיוג הזה ?! תיהנו ... www.youtube.com/watch
* * * * *
על ADHD ועל תיוגים בכלל
איך קוראים לך?
רוני: אני אסטרונאוט. גילי: אני חרוצה. עומר: אני שובב. דפנה: אני יפה מאיה: אני ילדה טובה עידו : אני עצלן. ליאור: אני היפראקטיבי.
קצת היסטוריה, ממש בגדול ועל קצה המזלג ...
עוד כשנולדנו, חיפשנו את דרכנו להשתייך בעולם. זאת אומרת, במשפחה. ההתנהגות של התינוק השתקפה חזרה דרך התנהלות הוריו למולו וכך... הפלא ופלא, נולד ילד טוב,חרוץ, שובב, מפריע, עצלן ועוד ועוד תיוגים שונים, כאלו ואחרים. אם הילד חייך להוריו והביא אליהם דברים והם חייכו והתמוגגו–הילד הזה ירצה לשחזר את ההתנהגות שלו וכך... אופס – נולד עוד ילד טוב. ולהיפך: אם ילד זקוק לתשומת לב ודרך החיוכים הוא אינו מצליח לקבלם אך יום אחד, כששפך לאמא את כוס הקפה התייחסו אליו מאוד (גם אם דרך כעס/צעקות וכדומה) הוא ישחזר זאת כדי לזכות שוב לתשומת לב וכך... אופס: נולד לנו ילד פרא ושובב. כזה ילד (מתוק) שמחייך ו....... שובר. בדרך כלל, סטטיסטית, הילד הראשון הוא הילד הטוב. המרצה. הילד השני רוצה להשתייך באופן ייחודי משלו, וכיוון שתפקיד הילד הטוב תפוס, הוא בוחר במשהו אחר שיאפיין אותו ורק אותו - בדרך כלל בתפקיד ההפוך לזה שתפס כבר אחיו. (פעם אחת מקרית יכולה להיות התחלה לרצף של התנהגות מסויימת. יחד עם זאת, דרושה יותר מפעם אחת מקרית של התנהלות שלנו מול התנהגות הילד כדי שההתנהגות שלו תהפוך להיות האופי שלו).
אז מה אם הוא היה פה שנתיים לפניי ???
נכון. אז מה - אז זה אומר שלא תוכל להיות ילד טוב, רק כי נולדת שני? או שאם אחיך תלמיד מצטיין לא תוכל להיות גם כזה? תפקידנו כהורים, לאפשר בכל פעם מחדש את מגוון התפקידים שיש, לכל ילד. ומה אם במקום לתייג ולקבע כך התנהלות מסויימת, נשים לכך לב (מתוך פיתוח מודעות) וניתן את הדעת גם להתנהגויות ההפוכות ממה שילדנו רגיל לעשות? זאת אומרת, למשל ילד שרגיל למשוך את תשומת ליבנו בדרך שלילית (הפרעה,הצקה,צעקות וכדומה) .. בשנייה שהוא יעשה משהו בשקט ובשלווה-ניתן על ההתנהגות החיובית הזאת את הדעת ונעודד ... וכך, נתחיל בשינוי סיבוב הגלגל השלילי ונתחיל תנועה חיובית. בקטנה. כשאנחנו פועלים מתוך מודעות, אנחנו יכולים לתת את הדעת באופן חיובי גם להתנהגות שכביכול כבר תפוסה או שהיא אינה אופיינית לאותו ילד (ולכן אנחנו לעיתים שוכחים להפנות אליה את האור) וכך, לאפשר גם אותה.
טוב.... ואיך זה קשור ל- ADHD -
ילדים שאובחנו ושיש להם ADHD, לא יצליחו בקלות לקחת עליהם את תפקיד הילד הטוב על כל נגזרותיו. לרוב, החוויה שהם יקבלו מהסביבה תהיה חוויה שלהם כ: מפריעים, עצלנים,חסרי אחריות וכדומה. אגב, הערה והארה: ילדים עם ADHD ידועים כבעלי אינטליגנציה גבוהה יותר מהממוצע. זה פשוט שקשה לאחרים לזהות אצלם את המיוחדות שלהם בגלל ההתנהגות המפריעה שלוקחת את כל הפוקוס. וזה כל כך ח-ב-ל !!!
_____________________________________________________________
מיומנו של ילד עם ADHD
דמיינו אותי נמצא בכיתה עם עוד 30-35 חברים. אני אחרי שיעור ספורט וגם כך קשה להתרכז. כל רחש מוציא אותי מדעתי. כל נייר מתקפל בפינה האחרת של הכיתה או עיפרון שנפל על הרצפה, מסב את תשומת ליבי. המורה מדברת ואני רואה את תנועת השפתיים שלה בלי להבין באמת מה היא אומרת. אני פשוט מנותק מהסובב אותי ולפתע.... אופס. Back to life. Back to reality . חזרתי חזרה. אבל לאן ??? איבדתי כמה דקות ואני לא יודע איפה כולם ביחס אלי. איך זה מרגיש לכם שמרגיש לי ??? וכעת, אני מנסה להבין מחדש. וזה קשה. ואני לא מצליח. לכן, לעיתים מתוך שעמום, אני מתחיל להפריע....
אז - ... וכך אני, כילד שגם כך מאוד (!!!!!!!) קשה לו, חווה בכל יום מחדש חוויה קשה נוספת. הגננת,המורה,הסביבה,ההורים עצמם אינם יודעים כיצד להתמודד איתי. בבית, למשל, אני מקבל רושם שאני פשוט עצלן. או פשוט לא מבין כלום. או ממש חלש. בכל מקרה, אמא יושבת איתי להכין שיעורים ודואגת לוודא שהיא מודעת לכל בוחן ומבחן שיש לי. ככה סתם, כי (שמעתי אותה פעם אומרת לאבא): הוא בטח ישכח. הוא מפוזר ולא אחראי ....
די !!! איזה סיכוי יש לי לצמוח מפה אם זה מה שאתם חושבים עליי ?? מה אני אחשוב ואלמד על עצמי אם זה מה שאתם והסביבה משדרים לי ?? שאני לא מסוגל, אני חלש ולא מבין, אני לא יכול, אני עצלן ....
זהו שלא. אני פשוט לא ! אני ילד. קודם כל ולפני הכול – פשוט ילד! רק אחרי זה, יש לי גם לקות מסויימת. היא נקראת ADHD. אמרו לי שפעם קראו לילדים כמוני בשמות שונים: מופרעים, מפריעים, עצלנים .... וכדומה. והיום.... מי לא מכיר את 4 האותיות הללו – ADHD. האותיות הללו שהן לא כולי אלא רק חלק ממני. כי חוץ מזה, אני גם אוהב כדורסל, אני מצייר מאוד יפה, אני נדיב ועוזר ואני אוהב לשחק עם חברים. אה... ואני כן אוהב חשבון כי בשיעורים עם המורה שלי, גלית, היא משתפת אותי ומוודאת שאני לא הולך לה לאיבוד (ככה היא אומרת לי ומחייכת אליי... )
כמה אמיתות שהבנתי בעצמי על עצמי : נכון. קשה לי להתרכז. לפעמים הדברים בסביבה ממש מציפים אותי. קשה לי להתמקד לאורך זמן במשהו אחד. קשה לי גם להחליט. לוקח לי לפעמים המון זמן עד שאני מחליט. וגם אז... אני לא ממש בטוח. כיוון שאני לא באמת טיפש, אני מבין שלפעמים אני פשוט לא מבין וזאת כיוון שפספסתי מידע ולכן , אני עסוק (דיי הרבה) בניסיון להסתיר את זה מהסביבה שלי.... ________________________________________________________________________
אז מה כן היה טוב אם אתם, ההורים, הייתם עושים ?
- הורים לילד עם ADHD צריכים להבין שהילד שלהם זקוק להמון (!!!) עידוד. לשים את כל הפוקוס על מה ש-יש בילד במקום לתת דגש על מה ש-אין. אגב, תתנו דגש על מה ש-אין ותראו איך ה-אין גדל ומתעצם! ולהיפך. אם תתנו דגש על ה-יש, ה-יש יתעצם. ואני משוכנעת, בלי להכיר אותו ואתכם – שיש המון דברים ש-יש בו. המון !!!
- כשהילד לא יחווה רצף הצלחות חיוביות/מעודדות, הוא יפסיק לעשות, וזאת מתוך אמונה שהוא אינו יכול. אי עשייה לא תייצר אצלו ביטחון בעצמו ושוב, כשאין ביטחון אין עשייה.
דבר זה ממשיך לתייג אותו בעיניי הסביבה כלא מסוגל,לא יכול,עצלן,אי אפשר לסמוך עליו וכדומה. הוא גם יכול להשיג תשומת לב בדרך השלילית (כי זו הפכה להיות דרכו להשתייך), העיקר שישימו לב אליו. (לכן, בכיתה, הוא יהיה הרבה פעמים ליצן הכיתה. למורה הוא יפריע ואת התלמידים הוא יצחיק).
- הילד, בעזרת הסביבה, הופך את ההתנהגות שלו בעצמה, לאופי שלו. למשל: אם אני לא מכין שיעורים - אני עצלן! או, אם אני לא מבין משהו ספציפי - אני טיפש! דבר זה עלול ליצור מצב של מחשבות על עצמו כעל מקרה אבוד, כישלון גורף, הלקאה ושנאה עצמית ועוד. לכן, חשוב שתפרידו בין הילד עצמו לבין המעשה הספציפי שהוא עשה. מה שהוא עשה לא הופך את כולו לכזה.
- חשוב מאוד להעביר לילד את האירוע שקרה לו ממקום של הסבר. לתמלל את מה שהיה. לא ממקום של שיפוט וביקורת. פשוט להסביר לו ולהיות אמפאטי. המסר שאמור לעבור לילד הוא: אתה אמנם לא אשם בהתנהגות שלך, יחד עם זאת, אתה אחראי לתוצאה.
- לעשות עם הילד הרבה שיחות לפני אירועים מסוימים ולתאם איתו ציפיות. מה אתה כהורה מבקש שיהיה, מה חשוב לילד שלך, וכדומה. תשתף אותו ותתייעץ איתו.
- ושוב.... כמו בסעיף 1 – *עידוד. המון. בכמויות !
( *עידוד אינו שבח. שבח מתייחס לתוצאה. עידוד הוא על הדרך שהילד עשה. על מה שאיפשר לו לעשות משהו. למשל: האחריות שהוא גילה, הבגרות שלו וכדומה).
אגב, אם כל התוכן שלעיל נראה לכם כמתאים גם לשאר ילדכם, זה לא במקרה. הטכניקות הן אותן טכניקות. רק עם ילד שיש לו הפרעת ADHD, הדברים קצת בולטים יותר ומועצמים יותר. הוא כן זקוק ליותר עזרה בלהבין איך להסתדר בהצלחה עם הלקות ולחיות איתה בלי שהיא תנהל אותו, אלא ממקום שהוא מנהל אותה.
זהו להפעם !! ושוב, כמו בכל פעם, אני מקווה שהמאמר הזה פותח לכם צוהר קטן-חריץ קטנטן שבו מחשבות חדשות יכולות להיכנס.
שיהיה חג שמח !!!
ורד כרמלי | אימון הורים והדרכתם (יחסים במשפחה) בגישה האדלריאנית
www.imunim.net | 054-2204046 | veredcarmely@gmail.com
הכותבת הינה מאמנת אישית מוסמכת מכון אדלר ותחום התמחותה הינו אימון הורים והדרכתם בגישה האדלריאנית.
