המאבק ממשיך וימשיך 

המאבק ממשיך וימשיך

לפעמים, ממש לא לעיתים קרובות, יש מאבקים שאינך יכול להרים ידיים, לוותר, ולו זה לא הולך כמו שאתה רוצה, או נמשך שנים, זה בנשמתך כפצע. ואתה יודע שזה לא יירפא, אם לא תצליח.
לרוב זה קורה כשמדובר במאבק עקרוני הומאני למען אחר, כי לדברים אישיים שלך אתה יכול להרשות לעצמך לעשות פשרות, לוותר, להרים ידיים. אך כשסבל בלתי נסבל או נסלח של אחר חסר ישע תלוי במאבק שלך, איך אתה יכול להפסיק להיאבק ?

אחד מהמאבקים האלה הוא נגד חוות מזור (סחר ריבוי ושיווק קופים לניסויים). למאבק היסטוריה רבת שנים, ועד היום תמהים רבים איך ומי ולמה אושרה הקמתה, כשזה עומד בסתירות לדברים רבים ומשרת אינטרסים כספיים צרים של שלושה אנשי עסקים בלבד.

כפעילת בעלי חיים מתחילה לפני שנים זה היה אחד הנושאים בחזית המאבק. אפשר "לגגל" ולמצוא לאורך השנים מידע, ולראות שאף אחד מהגורמים השותפים למאבק לא הרים ידיים לרגע, וממשיך בנחישות כקודם, וגם ימשיך, עד לסגירתה.

היום יותר מתמיד, אני מייחלת עם המון אחרים לראות שזה קורה, כי החלום הראשון שלי, תודה לאל, התגשם – גלעד שליט, אתנו כאן.

פסיקת ביה"מ מהימים האחרונים, והפניה לבג"צ (ולא לראשונה) מראה את הנחישות, ומחזקת את מורת הרוח שקיימת זמן רב, בהקשר לנושאים אחרים, ובכלל ממערכת המשפט. "הצדק" היבש מעולם לא נראה קר, מנוכר, וחבר טוב לבעלי ההון יותר.

עכשיו יותר מתמיד אני מבינה את חוכמתו של שלמה המלך ששפט לא רק בצדק אלא גם בחוכמה, ואת האימרה: "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב" - יהודה עמיחי.

כשיודעים כיצד קופים (חיות בר), ניצודות ונגזלות מהטבע (אסור בחוק), במקום אחר, מובאות לארץ בארגזים כסחורה, וכאן מורבות, נסחרות, מופרדות מילדיהן הרכים, ונמכרות לגורל רע ממוות, שומעים את הבכי והקולות מבעד לגדרות, כשמביטים להם בעיניים, אפשר להרים ידיים?

כעת, בדומה לפתגם הידוע :

First they ignor you,then they laugh at you, then they fight you, then you win

פעילים רבים במאבק המשותף חוצה עמותות וארגונים רבים נוהגים בדיוק כמו שאמר בזמנו לוי אשכול: "אני מתפשר ומתפשר עד שמקבל מה שאני רוצה"

הכתבות הרצ"ב הן שלב נוסף במאבק:

ynet "ביהמ"ש אישר לחוות מזור לייצא 90 קופים לחו"ל" (19.3.2012) ארז ארליכמן
חדשות 2 " "מאבק הקופים" בדרך לבג"ץ" (20.3.2012)

כולנו תקווה שהבג"צ שהוגש יצדיק את שמו - בית דין גבוה לצדק - צדק, ושגם בכיים וסבלם של "הלא חשובים", יישמע, לא רק קול בעלי הממון, די לסחר בחיות בר בקופים, בסבל הבלתי נסבל ונסלח וגריפת רווחים עליו, די לזוועה, ולמקום המביש הזה.

אני אישית מבקשת להודות לעורכי הדין שעשו ועושים לילות כימים ועומדים בראש החנית של המאבק: עו"ד יונתן שפיגל, עו"ד אמיר רוזנברג, עו"ד שגיא אגמון
(הודעה בפייסבוק)

אתם רוצים להיות ה"דור שסגר את חוות מזור" - ליטול חלק במאבק? כל אחד מאתנו יכול לעשות זאת בצורה שונה מתאימה לו, כי המאבק ממשיך ומתנהל במישורים ודרכים רבים, וימשיך עד לסגירת המקום החשוך הזה.

יצירת קשר אפשרית כאן (מאחרי דלתות המעבדה) ודרך עמודי הפייסבוק כאן מופיעים בבלוג שלי שלינק ממנו למטה

הבלוג עלה במקור כולל תמונות ולינקים פעילים כאן
[לקישור]