ריבת שושנים 

הבקר יצאתי לגן. קר מאוד בבקרים אלה. שיח הורדים שצבע פרחיו הוא ורוד עמוק ועז הפורח ליד השביל שבגן, היה מכוסה כולו, עלים ופרחים במרבד דקיק ועדין של טללים לבנים שהפכו למים במגע קצה אצבעי.
נזכרתי בשיח הורדים בחצר הבית של ילדותי, אותו שיח עשיר בורדים כהות שצבען כצבע יין עתיק, מגען רך כקטיפה וריחן מגיע עם כל משב רוח ומתחכך בחוש הריח כמו שצליל פעמונים עדין נוגע בחוש השמיעה.
מעלי הכותרת של הורדים האלה היתה אמי מכינה ריבת שושנים שלמדה להכין משכנתנו הספניולית ששמה היה רוזה.
אין ספק שריבת השושנים לוקחת אותי למחוזות עתיקים, רחוקים שיש בהם מין קסם נדיר, אני לוקחת מזמרה וקוטפת שלושה גבעולים אשר בראשם מתנוססים שלושה ורדים פורחים, כמעט במלוא תפארתם. אינני רוצה לקטוף אותם סגורים כמו אלה שקונים בחנות פרחים, הם מגישים לי שי את יופיים, את ריחם ואת החכמה שהם מביאים עמם, התהליך המופלא הזה של פתיחה, התרחבות, יציאה וגדילה. תהליך של עלה ועוד עלה שנפתח, המרכז העטוף המוגן כמו לב עד שכל העלים נפתחים ואפשר לראות את האבקנים החשופים. מין סבלנות מהדהדת בקצב החוקים של הטבע, סבלנות שמביאה לסיום תהליך שבו נושרים עלי הכותרת והם יפים עדיין וריחניים.
את הורדים אני מניחה בתוך כוס גבוהה שקופה, כוס פשוטה. מראם של הורדים כל כך עשיר שאינם זקוקים לאגרטל מפואר. ריחם העדין מבשם את חלל החדר והם כאן אתי גורמים לי הנאה ושמחה.

אתמול קטפתי את שלושת הורדים שצבעם ורוד עמוק עז והם בתוך כוס זכוכית מלאה במים. אני יושבת ומסיימת את לגימת התה החם ומתבוננת בורדים שלידי, מריחה אותם אחד אחד, נוגעת בעדינות בעלים הרכים, בקצוות יש כבר עלים שמתכוננים לקמילה ואני מגלה בתוך הכוס בין הגבעולים, נסתרים -מונחים שם שלושה עלי כותרת נבולים, כהים יותר בגוונם והקצה? צהוב כצבע האבקנים. אני משאירה אותם שם ויודעת שעוד עלים ינשרו ואניח להם לנוח כך על המפית שעל השלחן ולא אמהר להשליך אותם. הדווה של הורדים עוטפת אותי בחוטי האור שלה ומושכת אותי בעדינות אל ממלכת הטבע. אני צוללת ביחד אתה אל תוככי לבו של הורד, נעטפת ברכותם של האבקנים וממשיכה מטה אל תוך הגבעול אשר מבחוץ הוא עטוף בקוצים שומרים ומגינים כחיילים ובתוכו ירוק, רך זוהר ונוזלי. אני מחליקה בתוך צינור אל האדמה.
אדמה ביום חורף, רוויה במים ואני בתוך בועה שקופה שיצרה עבורי הדווה -חווה את פעימות החיים סביבי.
ריח הורדים מחזיר אותי אל החדר החמים ובתוכי שקט והקשבה.
הורדים ילוו אותי עד סיום התהליך שלהם ואז אקבור אותם בגינה, אחזיר אותם לאדמה - וריבת השושנים - ריבת השושנים שייכת לזכרון מן העבר הרחוק של פעם. את המרקחות החדשות אני לומדת לייצר מתוכי, מתוך הוויתי, להניח בצנצנות קטנות - ולחלק לכולם.