בית המשפט פסק: מכס גם על הקרח 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

לפני זמן מה (26.1.12) פסק בית המשפט המחוזי בירושלים (בערעור) כי שכבת הקרח העוטפת דגים מיובאים, נחשבת כחלק מהדגים לצורך חישוב המכס.

מכיוון שהמכס מוטל על דגים לפי משקל, נדרש בית המשפט להכריע אם המשקל לצורך המכס הוא משקל הדג נטו, או משקל הדג כולל שכבת הקרח העוטפת אותו. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי לא ניתן להפריד בין שכבת הקרח לדג עצמו ועל שניהם יש להטיל את המכס.

[ע"א (מחוזי ירושלים) 30200-02-11 דגי תנובה 2002 בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ (26.1.12].

פירוט  המקרה:

מספר חברות המייבאות דגים קפואים (בעיקר אמנונים מסין), הגישו תביעה נגד רשות המכס, הנוגעת לאופן חישוב המכס הקצוב המוטל על דגים מיובאים.

על דגים מיובאים מוטל מכס קצוב לפי משקלם. החברות טענו כי כאשר מדובר בדגים קפואים עטופים בשכבת קרח המיועדת לשמירה על טריות, מדובר במשקל נטו ולא במשקל כולל שכבת הקרח. רשות המכס טענה כי אי אפשר להפריד ביניהם ויש להטיל את המכס על המשקל של שניהם. החברות טענו כי שכבת הקרח מהווה בין 10 ל-20% ממשקל הדג הכולל ואין הצדקה להטיל מכס על הקרח אלא רק על הדג.

רשות המכס טענה למשל שכשמדובר בזיתים או שימורים אחרים, המכס מוטל על משקל השימורים כולל גם משקל המים שבתוך הקופסה, ואין הבדל בין זה לשכבת הקרח העוטפת את הדג.

החברות התובעות טענו שהקרח מיועד להגנה על הדג, והוא ממלא תפקיד של אריזה (בדומה לשקיות ניילון או אריזת קרטון), וכמו שהמכס לא מוטל על האריזה, כך צריך להיות לגבי הקרח. 

בית משפט השלום בירושלים קיבל את עמדת המכס בפסק-דין מחודש דצמבר 2010. החברות לא השלימו עם רוע הגזרה וערערו למחוזי, שנתן את פסק-דינו בערעור לאחרונה. 

פסק-הדין בערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים:
 
השאלה שעמדה במוקד הערעור הייתה אם יש לראות בשכבת הקרח כ"אריזה" של הדגים, או כחלק מהדגים עצמם. בית המשפט קיבל את עמדת המומחים מטעם המכס, וקבע כי בשונה מאריזת קרטון או שקיות ניילון, שכבת קרח מתמזגת בדג הקפוא ומשנה את הרכבו. לכן, הקרח על פי בית המשפט הוא חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מהדג, בשונה מאריזה שאינה מתמזגת במוצר אלא ניתנת להפרדה.

בית המשפט המחוזי ייחס חשיבות גם לכך שניתן לבשל את הדג יחד עם שכבת הקרח (על מחבת), בשונה מאריזות קרטון או ניילון.
 
בית המשפט דחה את עדויות המומחים של התובעות, והסתמך על המומחה מטעם המכס, שקבע כי מאפיינים רבים של אריזות טיפוסיות אינם מתקיימים בקרח. בין היתר, הקרח לא מכיל את הדג, הקרח לא מגן על הדג מפני פגיעות פיזיות, הקרח לא מהווה פלטפורמה לפרסום נתונים אודות הדג, ולכן, גם בלשון בני אדם, אין לראות בקרח כאריזה.

לכן, בסופו של דבר נדחה הערעור ובית המשפט המחוזי אימץ את פסק-הדין בשלום וקבע: המכס יוטל גם על הקרח.

הערות:
מקריאת פסק-הדין בשלום ובמחוזי יוצא שהחברות הסתמכו על עד מומחה אחד בלבד, כאשר בית המשפט בחר שלא לקבל את עדותו ומצא בה פגמים. יתכן שאם החברות היו מביאות עדים נוספים שיעידו על תפקיד הקרח במוצר, תוצאת פסק-הדין הייתה שונה.

לדעתנו, התוצאה אליה הגיעה בית המשפט המחוזי מעוררת לא מעט קשיים. מכס, כידוע, מוטל כדי להגן על התוצרת המקומית הישראלית המתחרה, ובמקרה זה- על יצרני הדגים.  לכן, במקרה של דגים קפואים מיובאים העטופים בשכבת קרח, ככל הנראה די היה בהטלת המכס על הדגים עצמם מבלי למסות גם את שכבת הקרח. הטלת מכס גם על שכבת הקרח מעניקה בשורה התחתונה ליצרני הדגים הישראלית הגנת יתר מפני היבוא.