בית המשפט המחוזי פסק: הפיסטוקים מתורכיה ולא מאיראן 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

בחודש שעבר (13.2.12), פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב (בערעור) כי משלוח של פיסטוקים שיובאו על ידי חברה ישראלית, הוא מתוצרת תורכיה ולא מתוצרת איראן, והורה על שחרור המשלוח לידי היבואן.

המחלוקת בדבר מקור הייצור של הפיסטוקים התעוררה משום שיבוא סחורה מתוצרת איראן, שהיא מדינת אויב, אסור על פי החוק, והיבואן טען כי מדובר בסחורה מתוצרת תורכיה.

[ע"א (מחוזי ת"א) 31274-11-10 מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ נגד מיאל אימפקס (1986) בע"מ, פסק-דין מתאריך 13.2.12, השופטים יצחק ענבר, יהודית שבח ושאול שוחט. ליבואן- עו"ד אביגדורי. למכס- פרקליטות מחוז ת"א].

סיפור המקרה:

היבואן, חברת מיאל אימפקס, ביקש לשחרר מן המכס בחודש מאי 2009 פיסטוקים מתוצרת תורכיה. המכס תפס את הסחורה וסירב לשחררה, בטענה כי מדובר בסחורה מתוצרת איראן, שהיא מדינת אויב שאת תוצרתה אסור לייבא לישראל.

המכס טען ששלח את הסחורה לבדיקה כימית של מכון התקנים, ממנה עלה בסבירות של 99% כי מדובר בסחורה מתוצרת איראן.  המכס טען עוד כי שלח את הממצאים למכס בארה"ב לצורך השוואה לנתונים אחרים לפי תכולת המתכות בפיסטוקים, והממצאים בארה"ב תמכו בכך שמדובר בתוצרת איראן. המכס הוסיף וטען כי פנה למכס הטורקי בנסיון לאמת את המקור ולא קיבל תשובות מספקות.

מנגד, הציג היבואן את הסכם הרכישה עם הספק הטורקי וכן אישור מטעם משרד החקלאות הטורקי, בדבר מקור הסחורה. היבואן טען שבדיקות המכס, כמו בדיקת מכון התקנים והבדיקה האמריקאית מתבססות על סטטיסטיקות והן אינן אמינות ולא מסוגלות לקבוע את מקור המוצר.

היבואן טען שלתורכיה ולאיראן גבול משותף, ופיסטוקים הגדלים באדמת תורכיה בקרבת הגבול האיראני עשויים להיות בעלי מאפיינים דומים לאלה הגדלים באיראן.

בית משפט השלום בתל-אביב קיבל בנובמבר 2010 את עמדת היבואן, אך המכס לא השלים עם זאת וערער על פסק-הדין. פסק-הדין בערעור ניתן בימים אלה.

פסק-הדין בבית המשפט המחוזי בערעור:

בית המשפט המחוזי קבע כי מסקנות בית משפט השלום כי הסחורה היא מתוצרת תורכיה, הן נכונות. בין היתר, בית המשפט העיר כי גם אם היבואן לא הציג תעודת מקור המעידה כי מדובר במקור טורקי (תעודה המאפשרת פטור ממכס), הדבר לא מונע ממנו אפשרות להוכיח את המקור בדרכים אחרות, כפי שעשה. בית המשפט ציין כי התעודות שהציג היבואן, כמו אישור משרד החקלאות והסכם הרכישה עם הספק, די בהם כדי להוכיח את מקור הסחורה.

בית המשפט התייחס גם לכך שהמומחה מטעם המכס, שביצע את הבדיקה הסטטיסטית בארה"ב, לא הגיע לתת עדות בבית המשפט והטיל את האשמה על כך על המכס עצמו.

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את ערעור המכס וקבע כי יש לשחרר את משלוח הפיסטוקים לידי היבואן.

הערות:

לדעתנו, התוצאה אליה הגיעה בית המשפט המחוזי היא נכונה וצריכה לעודד את ציבור היבואנים.

למעשה, בית המשפט קבע כי המכס פעל עם "אצבע קלה על ההדק" בעניין החרמת הפיסטוקים, וקבע כי כאשר המכס מעוניין להחרים סחורה של יבואן, דבר שפוגע קשות בזכות הקניין שלו, על המכס להצטייד בראיות חזקות במיוחד.

חשוב לזכור כי היבואן אינו היצרן ולכן בדרך כלל אין בידו כלים רבים להוכחת מקור הסחורה, מעבר למסמכים של רשויות בחו"ל או מסמכי היבוא, ולכן טוב עשה בית המשפט שלא החמיר עם היבואן ולא דרש ממנו רף הוכחה בלתי-אפשרי.