יום הולדת מאוחר 

ככל שחולפים ימי האדם גוברת חשיבותם של ימי ההולדת שלו. אי שם בעשור השביעי או השמיני יש מין תחושה של 'ספירה לאחור', גם אם איש אינו יודע את מועד הליכתו מן העולם.
לפיכך הלכה ונתקבעה מסורת שמהדרת ומעצימה את ימי ההולדת 'המאוחרים'.
נהוג שכל המשפחה, על פלגיה ודורותיה, על אהבותיה וסכסוכיה, מתכנסת יחדיו לכבוד בעל או בעלת השמחה.

גיבור או גיבורת האירוע אינם שולטים עוד בתכנים של החגיגה, איש אינו שואל את דעתם באשר לתכנית או למתכונת המועדפות עליהם, ולרוב מתוכננת 'הפתעה' כלשהי שאמורה לרגש את בעל או בעלת השמחה.

לטעמי יש בכך זילות מה דווקא ברצון הכנה לתת כבוד לחוגגים. ההנחה שעדיף לקבוע עבורם את סדר מהלך הדברים איננה נכונה כלל. יתכן ואילו היו שואלים את פיהם הייתה מתקבלת מתכונת שונה לחלוטין.
הם עצמם מנועים מלהעיר או להתערב, הן מפאת אי רצונם לפגוע בכוונות הטובות של הדור הצעיר, והן משום שתדיר מעמידים אותם בפני עובדות מוגמרות.

אולי היו מעלים בדעתם בילוי של סוף שבוע בחיק המשפחה, עם זמן איכות נאות שיאפשר להם לקיים שיחה מעמיקה עם כל אחד מן הצאצאים לדורותיהם?
או שמא היו מעדיפים לתעד את קורות חייהם ולהפיק מעין ספר זיכרונות המתאר את עלילותיהם במהלך השנים?
ואולי היו בוחרים לנסוע עם בת או בת הזוג לחופשה קצרה, רק עם עצמם, דבר שלא עשו מזה שנים?

אין בכוונתי לחשוד חלילה בכוונותיהם הטובות ומניעיהם הטהורים של הבנים והבנות, הנכדים ולעיתים הנינים. כל שאני רוצה הוא להסב את תשומת הלב לחוגגים עצמם. עדיין יש להם אישיות משלהם, רצונות משל עצמם, מאווים למיניהם, חלומות שטרם הגשימו, ועוד.

עם התקרב המועד המשמח של יום ההולדת, ניתן לגבש הצעות אחדות, להביא אותן בפני בעל או בעלת השמחה, לשמוע את דעתם, לתת להם להעלות הצעות משלהם, ולקבל החלטה יחדיו.

נראה לי שזו הדרך הנאותה והנכונה שבה ישתלבו רצונם של בני המשפחה להביע את אהבתם והערכתם יחד עם מילוי הרצונות האישיים של בעלי השמחה.

נכון שהדבר מחייב חריגה מן השגרה, התעסקות ממושכת יותר בתכנון החגיגה, שינוי אפשרי ברגע האחרון, ועוד 'טרדות' דמסוג זה.

אבל, אחרי ככלות הכול - האם אין זה כדאי?!