לצאת ממצרים ברמת גוף ונפש 

כל סיפור בתורה נדרש בשבעים פנים ובארבעה רובדים. גם סיפור יציאת מצרים נדרש קודם כל ברמת הפשט, קרי כפי שהיה, ועל כך יש גם עדויות וראיות היסטוריות למכביר; אולם לא רק ברמה זו, אלא גם ברמות גבוהות יותר של מודעות ומופשטות. ברמה גבוהה יותר של מופשטות, המדובר במאבק בין הנשמה [עם ישראל] לבין הגוף, על רובדיו הפיזיים והרוחניים [מצרים/פרעה]. בין אלה קיימת שותפות מחמת כורח. שותפות זאת חיונית לצורך קיום כולם, אולם בד בבד כולם נלחמים זה בזה.

חומות מצרים בגוף

הנשמה חוצבה ממקור אלוקי. היא לא סובלת מגבלות. היא רוצה לשלוט ולהנהיג. הגוף חוצב מרובד פיזי נמוך יותר, והוא ניזון משלוש תאוות מרכזיות, שכולן מתחילות באות מ' [כמו מצרים] – מזון, ממון, משגל – ואלה חומות מצרים שמציב הגוף בפני הנשמה. הגוף דורש את כל אלה ברובד הפיזי הפשוט, ולכולם השלכה גם ברובד הרוח של הגוף, שכן הרובד הפיזי [נפש] מספק צורך ברובד הרוח, כמו צורך בעצמאות, שליטה, כבוד, הערכה, אהבה, ביטחון ועוד. ככל שהגוף מתמכר אליהן יותר, הנשמה סובלת יותר. עיקר סבל הנשמה בא לידי ביטוי כאשר הגוף מקבל את שלו; לפני כן, דרישות הגוף גוברות על קולה של הנשמה. לדוגמה – לעתים לאחר שספקנו את יצר האכילה והבטן מלאה, אנו מצטערים על כך שאכלנו. במצב של הרמוניה בין הגוף לנשמה, ובאכילה מאוזנת, לא אמורה להופיע תחושה של צער.

מנגנון הגנה של הגוף - הפחד

הגוף מגונן על הצרכים שלו באמצעות מנגנונים שונים. למשל, בעת דיאטה, הגוף מכניס את עצמו למגננה. המנגנון העיקרי הוא הפחד לאבד. הפחד לאבד את הממון, את הנוחות, את הקניין, את הביטחון הכלכלי, את הכבוד וכו' ממריץ את הגוף לדרוש ולאגור צרכים אלה במינון גבוה יותר. הדוגמה הקלאסית היא תקופת מלחמה, שבה אוגרים מזון, חוסכים ממון, ואף ידוע שמתרבה הילודה.

מנגנון הגנה של הגוף - הדחקה ואשמה

מנגנון נוסף של הגוף הוא מנגנון של הדחקה ואשמה. כאשר הנשמה מעוררת את כאבה, הגוף צריך למצוא את הצידוקים שלו, על מנת להמשיך בשלטונו, ועל כן הוא מדחיק/מתרץ את התנהגותו, מתעלם מהנשמה, או לכל היותר זורק את האשמה על אחרים – וזו בדיוק "תסמונת הקורבן".

לצאת ממצרים

מנגנונים אלה יכולים לעבוד היטב עד לגבול מסוים, שבו הנשמה תגיע לסף כאב כזה, שלא תהיה עוד מוכנה לסבול את עריצות הגוף, ותדרוש לצאת לחופשי. זה לא יהיה קל. יצירת השינוי מחייבת התמודדות עם הפחד לאבד, מחייבת התמודדות עם דרישותיו של הגוף שיילחם בה, וידרוש לשוב למצרים. אולם אם מגיעה עת רצון, הנשמה תהיה החלטית דיה ועקבית, היא תוכל לצאת לחופשי.

ניסן הוא עת רצון, בו אנו מקבלים כוחות להאמין בעצמנו ובשינוי שאנו רוצים לחולל; כוחות של נצח, עמידה איתנה כנגד ייסורי הגוף, עד שנגיע לבחינת "עני ורוכב על חמור" [- על החומר]. חג שמח! ¡