ארבעה בנים והפרעת קשב נפגשים במשרד... ולא...זאת לא בדיחה 

המסורת היהודית מלאה במספרים טיפולוגיים, מספרים בעלי משמעות מיוחדת על פי תרבויות ומיתוסים שונים. גם בהגדה של פסח מתרוצצים מספרים ממספרים שונים, שמחוברים בעבותות היסטוריים למורשת ליל הסדר. אז הפעם נדבר על המספר ארבע. יש ארבע כוסות, ארבע אימהות, ארבע קושיות ו... ארבעה בנים: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול

ארבעת הבנים מסיפור ההגדה מייצגים בעיניי ארבעה אנשי עסקים, המתמודדים עם הפרעת קשב. לא בטוח שלכך התכוון סופר ההגדה (למען האמת, קרוב לוודאי שלא לכך התכוון...), אבל ארבעתם נראו לי זקוקים לאביב חדש של חשיבה יצירתית ומתקנת.  

ובמה דברים אמורים? נצא לדרך, וברשותכם, נתחיל דווקא מהסוף:

ושאינו יודע לשאול
הבן הרביעי מזכיר לי איש עסקים עם רעיון עסקי טוב, שלא יודע כיצד לפעול כדי להביאו לידי מימוש. הוא מתחיל לעבוד בבוקר על משימה אחת, ואז הטלפון מסיח את דעתו. הוא עובר לעבוד על משימה אחרת, אך בהמשך דעתו מוסחת בעקבות שידור רדיו... בסופו של יום הוא מגלה שלא סיים דבר....

לקוח שנכנס גורם לו לענות בחוסר סובלנות, כיוון שהוא ממש רוצה לסיים את משימותיו ולא מצליח. ברור שבדיעבד הוא נורא מצטער על התקרית, אבל הלקוח כבר איננו ואין עם מי לדבר...

הוא יודע שעליו לטפל בניירת המשרדית,  אך הוא שב ודוחה זאת כל העת. הוא פשוט לא יודע איזה שאלות לשאול, ואת מי.

מה עושים?
איך ניתן לסייע לו להתמודד עם ניהול עסק בצורה אפקטיבית למרות הפרעת הקשב? ככתוב: "את פתח לו, שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא..." במילים אחרות: כדי למקד את עצמו לפעילות אפקטיבית, לעמידה בלוחות זמנים ולעמידה יעילה במשימות היום - הוא זקוק לליווי עסקי, למנטור שיבין את קשייו ויוכל לכוון אותו לפתרונות המתאימים.

תם
הבן השלישי מייצג איש עסקים שאינו מודע להפרעת הקשב שלו ולהשלכותיה על חייו ועסקיו. הוא מעונין להצליח ולכן הוא משקיע זמן וכסף בלימוד התחום המקצועי של העסק. הוא מאוד מקצועי בתחומו ואינו מבין איך יכול להיות שהמתחרים, שהם פחות מקצועיים ממנו, עוקפים אותו בסיבוב. הוא משקיע כסף ביועצים שונים ונוח להאמין לכל מי שמעיד על עצמו כמומחה. תם, אמרנו? הוא פועל לפי עצות שונות, סותרות לעתים, אך אינו מקבל מענה...

מה עושים?
איך ניתן לסייע לו להתמודד עם ההנחיות הכושלות והפעילות הלא ממוקדת? לשאול איתו ביחד: "מה זאת?". כלומר, התשובה טמונה בסוג העזרה שעליו לקבל - פתרונות וייעוץ בהתאמה ייחודית לאנשי עסקים עם הפרעת הקשב בכלל, ולצרכיו שלו באופן אישי. ללא שני אלה – לא יצליח להתקדם.

רשע
הבן השני, הרשע, מוציא את עצמו מהכלל. כאיש עסקים עם הפרעת קשב, הוא מתכחש להפרעת הקשב שלו, לא מוכן להכיר בה, ולפיכך – לא מטפל בה ולא מצליח להתרומם בעסקים. ככל המכחישים למיניהם, גם הרשע מאשים תמיד את האחרים. מי אשם בחוסר ההצלחה שלו? השוק, המיתון, המתחרים. כולם אשמים, מלבדו, וכיוון שכך, הוא גם אינו עורך בדק בית, על מנת לבחון את הנסיבות ולנסות ולאתר את מקור הכישלונות. הוא מדבר עם לקוחות וספקים ללא מחשבה תחילה ורץ לעשות, לפני שניתח את השלכות מעשיו, כפי שנאמר:  "הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר".

מה עושים?
איך ניתן לפקוח את עיניו ולהראות  לו את האפשרויות העומדות לפניו?

"ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה אדוני לי בצאתי ממצרים. לי - ולא לו". מה שהוא צריך זו טלטלה גדולה. מישהו מקצועי שישים לו מראה מול הפנים, ולא יאפשר לו לברוח ולהוציא את עצמו מהכלל, כדי שיהיה עליו להתמודד עם הפרעת הקשב שלו ולמצוא דרכים אפקטיביות לחיות אתה בשלום, גם בסביבה העסקית.  

חכם
והנה הגענו לבן הראשון, החכם, שרוצה לדעת, צמא ללמוד ומתעניין בכל דבר. זהו איש העסקים שמבין כי יש לו הפרעת קשב המשפיעה על עבודתו. הוא מתאים את סגנון העיסוק ליכולות שלו, בונה לעצמו סביבה פיסית ורגשית תומכת, משתמש באסטרטגיות וכלים תומכים העוזרים לו לנהל את העסק להצלחה כלכלית, ובגדול – מנהל את הפרעת הקשב, במקום לתת לה לשלוט, להגביל או להכשיל אותו.

מה עושים?
הדרך הנכונה לסייע לאיש עסקים כזה, היא להעשיר אותו בידע, להעניק לו מידע וכלים, ללוות אותו בצורה מקצועית ולהסביר לו מה קורה ולמה, ואיך ניתן להצליח בעסקים ובחיים גם עם הפרעת קשב.  

 ארבעה אחים. ארבע גישות. ארבעה מסלולים. וכמו תמיד, המציאות מורכבת יותר וארבעת הטיפוסים חיים לא אחת בכפיפה אצל כל אחת ואחד מאיתנו. המסר החשוב באמת הוא: "והגדת לבינך ביום ההוא": אם דברים לא מסתדרים. אם יוזמות עסקיות לא מתקדמות לשום מקום. אם זמן אינו זמן ופגישה אינה פגישה. אם ישיבת עבודה היא עינוי סיני ומפגש עם לקוחות הוא פיצוץ פוטנציאלי - אל תשמרו בבטן. התייעצו. חפשו מידע. מצאו את הפתרון המתאים לכם ו/או את המאמן המתאים לכם. אל תישארו לבד עם הפרעת הקשב שלכם. בלי עזרה מקצועית – היא לא תלך לשום מקום. גם לא אחרי ארבעים שנה במדבר...