מה שהיה הוא שיהיה 

מה שהיה הוא שיהיה [ר"ת משה, קהלת א' ט']

"וייצר הויה אלהים את האדם" – זהר בראשית

דברי המדרש:

"וייצר הויה אלהים את האדם" וייצר למה ב' יודין אחת ליצר טוב ואחת ליצר הרע, ד"א ב' יודין אחת ליצירת אדם ואחת ליצירת חוה, דבר אחר וייצר למה ב' יודין אלא אחת כנגד פרצוף פניו ואחת כנגד פרצוף של אחריו וכן הוא אומר [תהילים קלט ה'] אחור וקדם צרתני מהו וקדם שבתחילה לא נברא אלא פרצוף של אחור ואחר כך פרצוף של פנים ומה ותשת עלי כפך מלמד שבתחילה נברא האדם מן הארץ ועד הרקיע וכיון שראו אותו מלאכי השרת נזדעזעו ונרתעו מלפניו באותה שעה עמדו כלם לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו לפניו רבונו של עולם שתי רשויות יש בעולם אחת בשמים ואחת בארץ מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה הניח ידו עליו והמעיטו והעמידו לאלף אמה.

חמשת הפרקים הראשונים של פרקי אבות הם כנגד חמשה חומשי תורה ואילו הפרק הששי הוא קנין תורה ומכאן שקיימת הקבלה בין פרק ראשון לחומש בראשית. ישנם ששה סדרי משנה כאשר בסדר נזיקין מופיעים פרקי אבות ונשאלת השאלה מדוע דוקא בסדר משנה זה?

פרשת כי תבוא בספר דברים פותחת בפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ אשר הויה אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה". [כמובא בפתח אליהו תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך]. והיה לשון שמחה ואותיות שם הויה. תבוא אותיות אבות [מראש צרים אראנו אלו האבות] וכאמור בתניא האבות הן הן המרכבה בלשון כפולה על דרך האמור בפרשת שופטים "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר הויה אלהיך נתן לך".

"כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו", ישנה אכילה שהיא כליון המאכל והשחתתו [כדוגמת נזקי גוף], וישנה אכילה שהיא מלשון כלה כלומר סיים פעולה והביא לכלל תקון והשלמה של המאכל כמו בקרבן פ-סח אודתיו נאמר "לא ישאירו [לשון שאר שבעיסה] עד בקר [ובמן אמור איש אל יותר ממנו עד בקר] ועצם לא ישברו בו ככל חקת הפסח יעשו אתו".[המצה האמצעית השבורה כנגד ספירת בינה והאפיקומן שהוא זכר לקרבן פ-סח ונאכל על השבע כנגד יצחק העקוד זה שנאמר ביחזקאל ג' "ואתה בן אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה". בראשית אותיות ברא-תיש זה אילו של יצחק-משיח בן יוסף [כמובא בתיקוני זהר] הוא שעיר המשתלח המדברה ביום הכפורים ונועד לכפר על עוונות עם ישראל כאמור "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו". כמו כן האכילה קודם חטא עץ הדעת היא מעין חוש הריח הנעלה מחוש הטעם ויתר החשים ובו אין כליון למאכל ולא נגרע ממנו דבר [מעין הדלקת נר מנר שזה נהנה וזה אינו חסר, נר הויה נשמת אדם] כפי הקיים בעץ החיים, ואילו האכילה לאחר חטא עץ הדעת היא מעין כליון והשחתה של המאכל.

כמוזכר לעיל קיימת הקבלה בין פרק ראשון בפרקי אבות לבין חומש בראשית. קיים בחומש בראשית רובד פנימי נשגב שלו שייכות למאורעות המתרחשים החל ממתן תורה ולכן פרק ראשון בפרקי אבות מתחיל במילים משה קבל תורה מסיני.

וייצר למה ב' יודין אחת ליצר טוב ואחת ליצר הרע ובבהמה שהיא בכלל חיה [אות עולה ר"ת אדם ובהמה תושיע ה'] נאמר ביוד אחת "ויצר הויה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" [בראשית ב' י"ט]. בענין בניית המשכן נאמר "אשר נתו הויה חכמה ןתבונה בה-מה לדעת לעשת את כל מלאכת עבודת הקדש",פרשיות התפלין קדש לי והיה כי יביאך הן כנגד חכמה ובינה [חכמה כח-מה ובינה כנגד עולם הבא הקרוי בינה] בה-מה, מה עולה בחשבון אותיות אדם [הראשון] וכמו כן עולה גאולה,שם הויה במילוי אלפין, [שכל מהותה של הבהמה גלום בשמה, בה-מה] ובישעיהו ס"ו "בטרם תחיל  ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר. [גימ' ברכה]. 

וייצר למה ב' יודין שתי יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לעולם הבא ובבהמה יוד אחת יצירה לעולם הזה לבד. דבר אחר וייצר שתי יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירתה שני יודין.

בסמיכות לפסוק "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" כתוב "ויקח הויה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" ודרשו על הפסוק לעבדה אלה רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים באדם [רנ"ב איברים באשה, רמ"ח ועוד רנ"ב יחד פעמיים נר, זכר ונקבה ברא אותם],ולשמרה אלה שס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים [והם כנגד שס"ה ימות החמה כאשר מצות לא תעשה של אי אכילת גיד הנשה היא כנגד יום ט' באב בו נחרב המקדש]. והרי אדם הראשון נצטווה בתחילה על עץ הדעת וענין שחטא ואכל לא נבע מיצר הרע אלא מצד כח המשיכה לאשה. מה שכתוב על הפסוק זכר ונקבה ברא אותם שנבראו שני פרצופים בריאה ראשונה ואחר כך חלקן, זה שנאמר האשה חלק שביעי באדם, חמשת חלקי הנשמה: נפש,רוח,נשמה,חיה,יחידה וצלעו והחלק השביעי הוא האשה. לאחר חטא עץ הדעת וגרושו מגן עדן נצטווה אדם הראשון בשש מצוות [איסור עבודה זרה,איסור ברכת ה',איסור שפיכות דמים,איסור גילוי עריות,איסור גזל,מינוי דיינים] ובתקופת נח משהותר לאכול בשר הצטווה הוא ובניו במצוה נוספת הקשורה לשחיטה [איסור אבר מן החי] ומכאן שלשון הכתוב לעבדה ולשמרה הוא רובד פנימי נשגב שלו שייכות לתקופה שלאחר מתן תורה בה נתנו תרי"ג מצוות.

 כללות הספירות מחכמה עד מלכות קרוי פרצוף וכל האיברים באדם הם כנגד הספירות באופן זה, חב"ד כנגד הראש והמוחין וכאמור בפתח אליהו: חסד-זרוע ימין, גבורה- זרוע שמאל, תפארת-גוף, נצח והוד –שני שוקיים,יסוד –סיום הגוף אות ברית קדש ומלכות- בסוד העטרה.

נאמר בתהילים "תפילה למשה איש האלהים" וכמו כן מובא שם "ותחסרהו מעט מאלהים" שמחציו ומטה איש [כנגד רוח צפון – נפש חיונית/בהמית –יצר הרע –רגלו של אדם הראשון] ומחציו ומעלה אלהים [כנגד רוח דרום – נפש אלהית – יצר הטוב –ראשו של אדם הראשון].כמובא במרכבת יחזקאל "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב" "וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב" וכמובא "מלך המשיח שנתון בצפון יבוא ויבנה בית המקדש הנתון בדרום" על דרך אומרם הרוצה להחכים ידרים שמקום המנורה הוא בדרום [כאשר קדש הקדשים בצד מערב והשכינה לעולם במערב].

זאת ירושלים הבנויה לתל-פיות, תל שכל פיות פונים בו ושכל פיות אוכלים בו שעץ החיים הוא עצמו נאכל.

"זכר ונקבה ברא אותם" משמעו שכללות העבודה  היא באופן שמח שליט על הלב על מנת להגיע לתקון חטא עץ הדעת, ענין החבור והאחדות באופן שכל איבר ממלא את יעודו ותכליתו דבר הבא לידי ביטוי בעיקר בנשמות ישראל המתכללים יחד כמובא "ויחן שם ישראל נגד ההר" כאיש אחד בלב אחד והמשלימים זה את זה באופן אשר הראש מרגיש מעלת הרגל והרגל מגביה את הראש, על פי לשון הכתוב "בונה ירושלים הויה נדחי ישראל יכנס" ומתקיים "ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו".