"ההשקפה המאחדת רואה את כל החזון של הנמצאים מופרדים זה מזה רק בתור טעות החוש, ומיעוט ההארה, אבל אמיתות המציאות היא רק אחדות גדולה, הנמצאים הרבים ושונים הם רק גילויים מיוחדים, איברים שונים וגוונים שונים של אותה החטיבה האחדותית , בהשקפת האחדות מביטים על הכל, ואז ממילא מתמצא חשבון הטוב, כי הכל ביחד בוודאי הוא הטוב בתכלית הטוב ...".דברים אלו שאומר הרב קוק ב"אורות הקודש", הם יסוד גדול בעיקרי האמונה. לכאורה, דברים אלו הסותרים את השכל הישר, מקבלים תמיכה דווקא מצד הפיזיקה המודרנית.
אנו חיים בתקופה מרתקת, שבה תובנות פיסיקליות עוברות מהפכה קונצפטואליות, שהחלה עם גילוי תורת היחסות ותורת הקוואנטים בתחילת המאה העשרים. כדבר הרב שפרן "הפיזיקה פרצה אל המטפיזיקה וחותרת להגיע למהות הטהורה והפשטה של האלוקי". אותו המדע שהיה מבוסס על המחשבה המערבית של פירוד והפרדה, "האני", שהיה נתפס כמופרד מהמציאות החיצונית ובלתי תלוי בה, תומך ברעיון הנוגד את השכל הישר, כביכול, ברעיון האחדות.
לפני כעשרים שנה, כתב אחד הפיזיקאים המובילים והוגה הדעות המעמיק, דויד בוהם את ספרו "wholeness and implicate order ". בהתבסס על תורת הקוואנטים מגיע דויד בוהם למסקנה שכל מה שקיים בעולם ביו החומר ובין התודעה הם אחדות ושלמות אחת.והתחושה שהעולם מורכב בפריטים נפרדים היא תחושה שקרית. כל היקום דומה להולוגרמה. הולוגרמה היא תמונה תלת ממדית שמתקבלת בעזרת שני לייזרים. אחת מתכונותיה של ההולוגרמה היא שבכל חלק ממנה קיים השלם. (למשל, אם נשבור את ההולוגרמה שבה מצולם פרח- בכל אחד מחלקיה יישאר פרח שלם).
מה הניע את דויד בוהם למסקנה כה מרחיקת לכת?
בשנות העשרים של המאה הקודמת, פותחה תיאוריה הנקראת תורת הקוואנטים. עד היום זאת התיאוריה המוצלחת ביותר המאפשרת לחזות התנהגות של גופים פיזיקאליים ואף להסביר תופעות טבע רבות. יחד עם זאת התיאוריה הקוואנטים נוגדת את האינטואיציה והשכל הישר. אדגים את אחד הקשיים בעזרת פרדוקס הנקרא EPR (על שם איינשטין פודולסקי רוזן): ניקח שני חלקיקים, למשל אלקטרונים, ונתחיל להרחיק אותם זה מזה. כאשר נפעיל "הפרעה" כלשהי על אחד מהם (שדה מגנטי) החלקיק השני ירגיש את ההפרעה בו זמנית . האפשרות שהאלקטרון שלח סיגנל כלשהו לאלקטרון השני נשללת בגלל שלפי תורת היחסות של איינשטיין אין מידע יכול לנוע במהירות הגבוהה ממהירות האור. התופעה התמוהה הזאת נבדקה גם ניסיונית.
לפי תיאורית wholeness (שלמות) של דויד בוהם, שני החלקיקים בשורש המציאות הם שלמות אחת. את דבריו מנמק בוהם בעזרת משל הדגים. תארו לעצמכם שיש אקוואריום עם דג אחד. דמיינו שניתן לראות את הדג בעזרת שני מסכים. בהכרח אנו נסיק שבאקוואריום ישנם שני דגים. ככל שנתבונן נראה שקיים קשר בין הדגים. כאשר אחד מסתובב גם השני מסתובב. אבל האמת היא שקיים רק דג אחד. וזה בדיוק מה שקורה בין שני האלקטרונים. כך כל המציאות כול, הכול מחובר בכל , שזור בכל, והכול -זאת אחדות אחת גדולה.
יעבור זמן לא רב ורעיון האחדות יחלחל הלאה ואנשי המדע ישכילו "שהכל נשרש בשורש הרוחני העליון והכל היא תמצית מהופעת של כללות ההוויה " (הרב קוק "אורות הקודש").
