לראות 

הפעם "אשמה" במה שיצא האמנית שרון רשב"ם פרופ (מציירת) שתמונה אחת שציירה שוב תפסה במיוחד את תשומת לבי, והיא כאן כמובן ברשותה. תודה שרון.
לא יודעת אם לכך "התכוון המשורר באומרו" אך זה מה שזה עורר בי.
כתבתי בעבר על מצוקה של ילדים קטנים שאף אחד מהסובבים לא ראה ולא חש בזאת (כאיזה סוטה נטפל לילד באוטובוס ואף אחד לא שם לב, וילדה צעירה הולכת עם גבר מבוגר ותינוק בעגלה והוא מתנודנד וחולק אתה את הבירה שלו), אפילו כשדברים נעשו קבל עם ועדה מול כולם.

המצוקה הזו, של חסרי ישע, כשלא תמיד הסובבים רואים וחשים בזאת, לפעמים ההורים, הקרובים, לפעמים הסביבה, בעיני נוראה. אפשר הרי במחווה קטנה, באמת לא ממש עזרה, מחווה לפעמים לשפר הרגשה, לעזור, ואפילו להציל.

התמונה של הציירת שרון רשב"ם פרופ (מציירת)(מופיעה אצלי במקור, לינק למטה)

לפעמים יש תמונות, ציורים,
שעושים לי קצת גיוועטצ' בפנים,
אני אליהם "נשאבת" ולא מבינה,
איך אפשר לא לראות כאב וצעקה,
כל מיני דברים שלי ברורים,
שאיכשהו לא לכולם נראים.

נזכרת ומתי חלו בי שינויים,
יותר משהענקתי קיבלתי מבעלי חיים,
למדתי בין היתר, עם הלב לראות,
מה שמול הפנים כל הזמן,
שתמיד שם אך מוסתר, לא מובן.

את שעל פניו עוברים וממשיכים,
ששקוף רואים ולא רואים, ולא "שמים",
מה שרגילים ש"ככה זה בחיים",
או שבקלות אפשר להנביט בהם חיוכים.

מי ומה שבסוף סולם העדיפויות,
אם מקשיבים, מבחינים בנימים מוחבאים
של רגשות פחד, ציפייה, ושמחה,
הכרת תודה, נאמנות ודאגה כנה.

מזהה דברים בשפת גוף וסימנים,
במימיקת פנים, בעיניים, ובתנועה,
אפשר לומר המון מבלי לומר מילה
לצעוק ולבקש עזרה, ללא הברה.

צריך שהצד השני שיקלוט האותות,
שישים לב, לפעמים למחוות מאד קטנות,
להסתכל עם העיניים שבראש נמצאות,
ועם אלה שבלב שלא תמיד מופעלות.

עולם שלם של רבדים נסתרים,
שתמיד שם, אך נחבאים אל הכלים,
לא בכל הדברים קל להבחין,
במרוץ המטורף של היום יום והחיים.

הרבדים והקליטה דו כיווניים,
דברים יפים אך גם קשים וכעורים,
משמחים, אך גם מתוסכלים וכואבים,
ככה זה כששומעים מה שלא מדברים.

מי שפותח את הלב לכאב, ומצוקה,
לא עובר לידם כאילו לא ראה,
יראה סימנים גם על ילד או ילדה
או כל שאינו אומר אך משווע לעזרה.

מי שפוגע וגורם סבל לחסר ישע,
ולו הוא חתול פ"ז במצוקה,
מי שאין לו אלוהים ולא בו חרטה,
יפגע בלי בעיה באחרים ונוספים,
וגם מתחת לאפה של החברה כולה.

והלב נכמר ומחניק צעקה,
איך אפשר לא לראות מצוקה,
של ילד מוכה, ילדה קטנה בבעיה,
של בעל חיים חסר בית,
וזקוק נואשות לעזרה....

לא חייבים לכל אלה להגיש עזרה,
אי אפשר גם אם רוצים, זו בעיה,
אך לפעמים את כל ההבדל עבורם,
עושה עזרה מחווה מאד קטנה,
ועבור חסרי ישע זה הבדל גדול נורא.

עלה במקור כולל תמונה עליה בוסס השיר ולינקים בבלוג שלי כאן
[לקישור]