הוראת סעיף 6 לחוק לימוד חובה, תש"ט – 1949, הדנה ב"זכות לימוד חינם", מורה כדלקמן:
"(א) אלה זכאים לחינוך חינם במוסד חינוך רשמי:
(1) מי שחל עליו לימוד חובה לפי חוק זה; ...
(ד1) מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד;..." (ההדגשות שלי – ז.ב).
החוק קובע את החובה של רשות החינוך המקומית לבטח את תלמידיה בביטוח תאונות אישיות, אך אינו קובע באילו תנאים.
ביטוח התאונות האישיות מבטח תלמידים נפגעי תאונות 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, גם ללא קשר לפעילותם במוסד החינוך (למעט תאונות דרכים, פעולות איבה וסיכוני מלחמה ופעילות צבאית סדירה). התשלום מוגדר כתשלום חובה, והוא מבוצע באמצעות הרשויות המקומיות".
תכליתה של הפוליסה אשר נקראתן: "הפוליסה לביטוח תאונות אישיות תלמידים", הינה מתן פיצוי לתאונות אישיות שתלמידים חשופים להן. היות וציבור היעד המבוטח בה הוא ציבור התלמידים הצעירים, יש לפרש את הפוליסה בפרשנות מרחיבה שמקיימת את תכליתה ונותנת כיסוי ביטוחי לתאונות השגורות ומתרחשות בקרב תלמידים.
כך למשל, תלמיד שמנתר במהלך שיעור חינוך גופני ונוחת נחיתה לא טובה ומעקם את קרסולו ונגרם לו נזק גוף, לא ניתן לומר שפגיעתו לא נגרמה בתאונה.
כיום מוצאת פוליסה זו ע"י מרכז השלטון המקומי בפועל והיות והמדובר בביטוח בסיסי בלבד המקיף את כלל התלמידים, גם הפיצוי המגיע על פיו הינו מוגבל למדי ומתמצה למעשה בשניים:
א. פיצוי על נכות שנגרמה לצמיתות - עפ"י אחוזי נכות בפועל (לשם כך כדאי להצטייד בחוות דעת של מומחה מטעם הנפגע עצמו) והמחושב על בסיס נכות מירבית של 100 אחו - 250,000 ש"ח (ובאופן שחמשה אחוזי נכות מעניקים מעט יותר מעשרת אלפים שקל בלבד.
ב. פיצוי נוסף ולא שכיח הוא בהעדרות של למעלה מ - 15/21 יום אזי מקבל התלמיד פיצוי על כל יום העדרות מלימודים/אי כושר מעבר לתקופה ראשונה זו. המדובר בפיצוי נמוך של עשרות שקלים לכל יום שכזה.
הפוליסה איננה מכסה פגיעה בשיניים או נכות קוסמטית. יחד עם זאת קיימת ועדת חריגים המוסמכת ליתן פיצוי נוסף בנסיבות מיוחדות שברגיל אינן מקנות פיצוי עפ"י הפוליסה, כבנכות קוסמטית, וכן החזרי הוצאות רפואיות מיוחדות בהם נשא התלמיד הנפגע והוריו.
