שקיעה נוגה 

אדם נולד כדרכם של כל הנולדים, היה לילד ולנער כדרכם של כל הנערים, ובגר כדרכם של כל המבוגרים.

אדם.

בשלב מסוים של חייו חלה באדם תפנית גורלית. ראשו, שהיה זקור בזקיפות וצופה קדימה, הפך שחוח קמעא ומפנה מבטו לאחור.
עיניו, שבלשו בסקרנות לעבר עתיד נעלם וצופן הפתעות, כבדו מעט, ובחנו לאיטן את אירועי העבר, כאילו היו סרט תיעודי של מישהו אחר.

חשב על הקנקנים החבויים שהביא איתו לעולם ואשר אצרו עבורו מכמנים שלא יסולאו בפז:
קנקן התמימות - שהיה מלא עד גדותיו ולא נותרו בו עתה אלא טיפות מעטות.
קנקן התקוות - שתסס ובעבע עד ששככו הלהבות שהזינו אותו.
קנקן החלומות - שנופי העדן הקדומים שלו שינו תפאורתם וקדרה תכולתם.
קנקן האושר - שיצר אשליות כאילו לא ייתם לעולם ורק שאריותיו נותרו צמודים אל שוליו.

זכר את החמלה והרוך בהם טרחה אמו להציב בנפשו את הקנקנים הללו. זכר כיצד עמלה על מיקומם הנכון וכיצד עקבה בדאגה אחר תהליך קליטתם.
'לעולם אל תשכח, בני' נהגה לחזור ולומר 'קנקנים אלה אמורים ללוות אותך כל חייך. השתמש בהם בתבונה, חסוך ככל האפשר למען ייוותר בהם עוד תוכן לחייך המאוחרים'.

לא הבין אז לרוחה של אמו ולא ירד לסוף כוונותיה.

רק בהדרגה התוודע לנופי הדרך החדשים שהופיעו במסעו. תחילה היו מרומזים וקלי ערך: לפתע עיקול חד, פתאום שיפוע תלול, ללא סיבה - ערפל כבד, כרעם ביום בהיר - כביש חלקלק. משגברה תדירותם הבין שמשהו משנה את תפאורת חייו. כאילו הוחלף הבמאי שניווט את ההצגה שעלתה על בימתו עד הלום.

רוח קלילה שרקה באוזניו עת צעד בשדרה והרהר. עלי שלכת צהבהבים גדשו את השביל בטרם היו לרקבובית. חשב על העצים העירומים שהטבע גזם את תפרחתם והפך אותם למעין גרדומים, עד שישוב ויפיח בהם ניצני אביב חדשים.

הילך לאיטו. שלא כבעבר, הבין כי הליכה מהירה מביאה אותו מוקדם מדי למקומות שמוטב להגיע אליהם מאוחר יותר. ילדים השמיעו קריאות חדווה ושובבות בהסתחררם במעגל שלפניו. ראה מבעד למצהלותיהם את הקנקנים המלאים שעדיין גודשים את יישותם.

ראה את השמש הנוטה לערוב. אורה נעשה צהוב יותר, כאילו דהה. קרניה האלכסוניות שרטטו צללים ארוכים, גרוטסקיים, מעין מהדורה קומית של אלה האמיתיים הנתווים בצהרי היום.

ריחו של ערב החל לעלות באפו. מין ניחוח מעורב של קץ ותהייה. כמו ממלכת ביניים בין האור והאפילה.
בגבור הצינה עטה עליו את המעיל הכבד והמשיך בדרכו בשביל המתפתל.

שקיעה נוגה וחיוורת ליוותה אותו אל ארץ הצללים המתארכים...