האומנם 

בד בבד עם התפתחות המהפכה התעשייתית, הינו עדים להתרחשות של מאבק כוחות בין בעלי ההון, היזמים לבין העובדים. מאבק זה יצר בין יתר הדברים, את התפיסה של מעמד הפועלים – שנוצר כמעמד "חדש" אשר זקוק לזכויות פוליטיות ולהתייחסות חברתית נתונה.

במעמד זה, החלו מאבקי כוח בין התעשיינים, היזמים הקפיטליסטים לבין העובדים – כאשר היריעה להלן קצרה מלתאר את השלבים השונים במאבק. רק נציין מספר נקודות מפתח שהושגו בדרך המאבק הארוך הלז, נקודות  כגון,  זכות השביתה וההתארגנות, העלאת שכר ומתן תנאים סוציאליים מסוימים לעובדים.   

מאבק זה הצליח גם בזכות המשמעות של הכוח הפוליטי של העובדים. במיוחד בתקופה בה החלה לפרוח הדמוקרטיה והחלו להתעורר מתחת לעול הקולוניאליזם הכלכלי שהביא לכיבושים של טריטוריות. במיוחד כאשר הסדר הישן שלפני מלחמת העולם הראשונה, החל לאבד את הדומיננטיות שלו.

כך, אחד מתוצאות מלחמת העולם הראשונה, שחלק מהחוקרים טוענים, נתרחשה בטעות משום השתלשלות של בריתות שמקורם עוד במאה התשע עשרה. התוצאה של מלחמת העולם הראשונה, הייתה התמוטטות שלטונות המלוכניים והחלתם של שלטון יותר קונסטיטוציוני – חוקתי עם פרלמנט ששלט  על החברה. 

המעבר לשלטון כזה, חיזק באופן כמעט "טבעי" את כוח ההמון אשר המאסה קבעה מי ישלוט ומי יבחר. מכאן הדרך ל"שידול" ההמונים לבחירה, הייתה בדרך כלל דרך מתן הטבות – ומה שכירי יום יבקשו יותר מאשר הטבת מצבם הכלכלי המיידי. כתוצאה מכך, יש לשער, חלק ניכר מהחוקים הסוציאליים והחברתיים קיבלו את משמעותם ותוקפם החוקתי.

אכן אנו מציגים מעין תקציר "חסר" שאר רוח על מכלול המאבקים, הקורבנות  וההתלהבויות. אנו בכלל לא הצגנו את הוגי הדעות, את המחקרים ואת הפילוסופיה המהותית שהחלה עוד בשלהי המאה ה-18 עם הפילוסופים, חוקרי ההיסטוריה החברתית וכל אלו שתרמו בסופו של דבר להציג מבט יותר מפוקח "נוצרי" הם קראו לו. התייחסות  של עדנה, רוך שוויון  בדיוק כפי שסיסמת המהפכה הצרפתית דרשה – שוויון, אחווה וחופש – לא רק לעשיר אלא גם לשוכני ה"ביבים".

אלו ואחרים הביאו לניסיונות למהפכות שונות ברחבי העולם –  רוח  "אביב העמים" של שנת 1848, הביא למשב  חדש של רצון לחרות ולקביעת הגורל הכלכלי וכתוצאה מכך הגורל הפוליטי של האנשים.

פרק שני של ניסיונות אלו, באו בעקבות המהפכה הסוציאליסטית של רוסיה. מהפכה זו, הביאה לידי ביטוי את כוחות העובדים במרכז תוך כדי ניסיון לתת מענה לאותם שוכני "ביבים", חסרי זכויות ללא פנים ודמות כלל.  הצלחת מהפכה זו, הביאה כבר בראשית הדברים למאבק מסוג חדש – מאבק שבין אלו שלא רצו להפסיד את כוחם הכלכלי לבין אלו שלא היה להם מה להפסיד – התארגנות של בעלי הכוח הכלכלי, הביא לאפיזודה הבלתי נמנעת שדרכה נבחנת השיטה – שימוש בהמונים על מנת לדכא את ההמונים לטובת בעלי האינטרס הכלכלי.

כאשר שוכני "הביבים" עלו לשלטון, או ביקשו לעלות לשלטון – הם היו זקוקים תמיד לממון שלא היה מצוי בידם. לפיכך תמיד השלטון היה זקוק ל"גב החזק" של התעשיינים – אלו הם הטייקונים של העת ההיא. לכן השלטון הפך להיות פשרה בין רצון לחופש של ההמונים, לבין רצון שלא לאבד את הכוח הכלכלי – פשרה כזו נחקקה תמיד בחוקים שלא גרמה לבעלי ההון להפסיד הרבה. אחרי הכול בעלי ההון הבינו כי הם לא יוכלו להלחם בהמונים – במהפכה התעשייתית והרוסית, לא הצליחו. לכן, החליטו לרתום את המהפכנים לצידם על מנת ל"המתיק" את הגלולה.

לא נכניס כאן את הקשר הרגשי יותר שהביא את גרמניה להיות הקורבן הראשון של הגישה הזו- אשר בסופו של דבר יוצרת את מלחמת העולם השנייה. שלאחריה, החלו לנשב שוב רוחות החופש והרצון להתנתקות ולעצמאות כלכלית. כאשר ההסבר הלאומני  היווה תמיד מסווה אמיתי לרצון של אותם שליטים כלכליים להמשיך ולשלוט על העולם דרך השליטה על המוח של העובד.

על מנת שלא להפסיד הכול, שוכני "הביבים", החזיקו בידם את המנדט הבלעדי על החינוך. תהליך החינוך הפך להיות החלק החשוב ביותר בשימור המשך השליטה. כאשר דרך ערכים של טוב ורע, של נכון ולא נכון של קירוב וריחוק – כור היתוך חברתי מול מאבק מעמדי. יכול היה השלטון של הפועלים להמשיך ולהתקיים, אפילו במדינות שהוקמו ע"י בעלי ההון כמו ארצות הברית. גם האמריקאי הממוצע, הבין וידע לזהות מה "נכון" מול מה לא "נכון". מה "צודק", מה "הוגן" ומה "אמת".

כאשר הבינו אותם שליטים כלכליים כי הם לא יכולים לחזור ולשלוט על העם, החלו להתקיף את המערכת במקום הכי חשוב שלה-  מערכת החינוך . החל מתחילת שנות השמונים, כאשר הועמד רייגן לנהל את המערכה לטובת כוח התעשיינים, התאגידים הבינלאומיים – שהפסיקו את הגישה הקודמת שטענה שיש להתגונן בפני ה"קומוניזם" שמחפש דומיננטיות עולמית-  והחלו לבדוק כיצד ניתן לחזק את מעמדם הפנימי .

זאת הם עשו בעזרת הפרטה של מערכת החינוך תוך כדי הצבתם של תיאוריות וגישות כביכול "מדעיות" על מדוע זה חשוב לקופת הציבור. החלו להציע גישות כלכליות "מיוחדות" כגון "חלחול מלמעלה" שכביכול ברגע שניתן לעשיר הוא יעביר בהכרח לעני.

גישות כאלו, הביאו ביחד עם אמצעי לחץ נוספים, לידי אמונה כי "הכלכלה הקפיטליסטית הטהורה", היא אכן "טהורה" ומדברת רק על "כוחות השוק" אשר יקבעו את ההיצע והביקוש וכתוצאה מכך רק העסקים המתאימים והמתואמים ישרדו.  שאר העסקים ה"טפיליים" ייעלמו מהאופק. אכן כך היה רק העסקים המקושרים נותרו ואילו העסקים ה"תמימים" יותר, מתברר שלא היו "מותאמים" לתפיסה החדשה ה"מדעית" הזו.

טיפוח האידיוט-קרטיה – שלטון האידיוט בעולם החל לבסס את מעמדו ביתר שאת. כאשר הממרה של "לחם ושעשועים" הרומית התקיימה רק בחלקה השני – "שעשועים". האדם האידיוט השתעמם מהר מאד וחיפש תמיד "אטרקציה" חדשה. אותה הוא קיבל בתוכניות רדיו, טלוויזיה, כבלים, אינטרנט ומה עוד. העיקר שלא יחשוב ולא ישים לב למה שהולך סביבו.

בינתיים, "שוד הלאומי הגדול" התרחש בכל אחת מכלכלות העולם. עסק אחר עסק נופל קורבן  לחוקים "כלכליים משחררי תחרות חופשית" כביכול, אשר גורמים לעסקים מסורתיים "שלא להיות מותאמים לעת החדשה". כל ההפסדים של התאגידים שחלו בעיקר בשנות השבעים של המאה הקודמת, בעת שמדינות דרום אמריקה התעוררו מהניצול הקפיטליסטי של התאגידים הבינלאומיים.  הגישה החדשה הזו, מצליחה להפיל את "ברית המועצות, כביכול על רקע אידיאולוגי – מתוך רצון להוכיח כי כלכלה קפיטליסטית "טהורה" עדיפה על כלכלה סוציאליסטית הפוליטית בעיקרה.

הבעיה הקשה של הגישה היה מאז ומתמיד המזרח התיכון.  אזור זה באמת התלבט במצב לאומני רציני בו התקיימה קבוצה לאומית לאומנית שביקשה להתנהל באזור זה מתוך הכרה וידיעה מה קורה לה אילו היא תהיה חלשה. לפיכך, היה צריך לשכנע את האזור כי הרוח החדשה תביא להם עדנה. זאת עשו כמובן באמצעות של הזרמתם של כספים רבים לאזור מתוך רצון להכריע את האזור אשר כידוע משמש כאזור העתודה של מקורות אנרגיה עצומים הנחוצים כל כך.

כך הופכת המדינה לאזור ניסוי של גישות כלכליות  בדיוק בדרך בה החלו להפיל את ברית המועצות. החלו תהליכים של מציאת פגמים וכשלים במערכות הקודמות מתוך כוונה להפריט ולהביאם לידי שליטה של בעלי ההון התורנים, שהם שלוחיהם של התאגידים הרב-לאומיים החדשים.  בד בבד עם זאת, המצב כאן דרש גם את הפרטתם של מקורות החינוך,  תוך הפיכתם של האזרחים לאותם "רובוטים" אידיוטים שמחפשים רק שעשועים בעקבות  השתעממותם המהירה.  

כדי ל"תקן" את הרושם תוקנו גם הדרישות החינוכיות על מנת לאפשר לאנשים לסיים את התיכון ולהגיע לאוניברסיטאות. מיקוד הבגרות הביא לידי הנחות רבות בדרישות הלימודיות תוך כדי הפיכתם של התלמידים לכמעט ללא השכלה בסיסית. כאשר במקום שהידע יהיה נחלת הכלל הופך הידע לנחלת מעטים והכלל הופך להיות עבדים חסרי השכלה.

התעסקות בתוך התהליך הביאה את האנשים למצוא פגמים בעצמם ופחות בשליטים החדשים שאף אחד אינו יודע "מי שוכב" במיטה של מי. מי מעורב עם מי ומי שולט על מי. ערבוב זה, יכול להצביע על מעין קנוניה בין לאומית. מעין מזימה שחלק מהחוקרים מתייחסים אליה בצורה "סדר עולמי חדש" אשר מבקש להחיל שליטה מרכזית של תאגידים על כלל העולם.

כך, תוך שימוש בממשלות מדינות העולם אשר מעניקות להם זכויות יתר ושליטה על המשאבים הלאומיים שלהם, מנשלים התאגידים את אזרחי המדינה מתוך רצון להפוך אותם לעובדים – תוך רצון למחוק את כל ההישגים הסוציאליים שהושגו במאבק ארוך השנים. המשך הענקתם של זכויות אלו לתאגידים אלו יביא בדיוק לתוצאה הרצויה להם. כי הם פשוט רוצים להחזיר את המצב  בדיוק כפי שהדבר היה בראשית המהפכה התעשייתית כשהם שלטו על העובדים שהיו עבדים לכל דבר...