במשך העבודה אגע בקצרה בנקודות לתכנון וניהול נכון של אסון בהיבטים השונים, אביא דוגמאות מקוריות להמחשת כוונתו של קרנטלי ואסכם בכמה משפטי אני מאמין שיענו גם על השקפת עולמו של קרנטלי מנקודת מבטי שלי.
בשירותי הצבאי ביצעתי מספר תפקידי קמב"צ ונתקלתי לא מעט בתופעת התכנון הפרטנית , אגף מבצעים מעלה מספר רב של תרחישים ולהם נכתבות מספר רב של פקודות לביצוע בעת מקרה אסון , אני, כמשרת בחיל רפואה בו התכנון כמעט זהה לכל תרחיש שיקרה נדרשתי לתכנן לפרטי פרטים את הסיוע הרפואי בכל תרחיש, למרבה ה"תדהמה" , כמעט כל נספחי הרפואה שהפקתי היו זהים , מתוך ההבנה ששינוי יידרש רק בשטח על פי תנאי השטח ואופי האירוע המלצתי כמעט תמיד להשאיר את המענה הרפואי המקסימאלי בנוסח אחיד לכל הפקודות המדברות על מקרי אסון , כמובן שהיו פקודות להן נדרשתי לנסח מבנה חדש בשל האופי השונה שלהן אך לרוב תכנון המענה נשאר כללי ולא פרטני.
במהלך כתיבת פקודות לאירועי אסון שונים , מנסה המחבר לבצע אינטגרציה בין המשאבים הנדרשים להפעלת הפקודה , אופן הפעלת הפקודה (קרי, מתודיקת פעולה בשטח האירוע) והמוכנות להפעלת הפקודה (תרגילים), לצערנו הרב, בצה"ל ישנו רק גוף אחד שיודע לדבר עם גורמים חוץ מערכתיים וזה פקע"ר , פיקוד זה שמביא בחשבון את כל האלמנטים שהוזכרו קודם בעת כתיבת הפקודה אכן מנסה לשלב את הגורמים החיצוניים שאינם קשורים ישירות אליו בעת כתיבת הפקודה , זכור לי היטב כי בשלב מסוים הוחלט בפיקוד העורף להתחיל לאמן במקביל לגדודי החילוץ גם יחידות של מתנדבים , זאת , מתוך הכרה שבעת אירוע אסון גדול ,הצבא, גדול ככל שיהיה , לא יוכל לנהל לבד את המערכה ויאלץ לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם המתנדבים בשטח , כמו כן הוחל בשיתוף גורמי הרפואה האזרחיים בתכנון התרגילים , נעשו בקרות של בית חולים על בית חולים , הופקו לקחים שהועברו מהאחד לשני ונוצרה מערכת חוצת מדים.
בשרותי בפיקוד העורף למדתי רבות , הפתיע אותי עם זאת שבכל יום שעבר נכנסתי לתחומים שטרם מופו וטרם עסקו בהם , כך היה גם בנושא מעורבות הקהילה בפינוי עצמי של שפוכת במקרה של רעידות אדמה , במהלך זמן מה בפיקוד העורף ההנחה הרווחת הייתה שאסור לאפשר לאזרחים לסייע בפינוי מבנים , בהרצאות ששמעתי היו שאמרו שהאוכלוסייה תהיה עסוקה בביזה , תהיה הממוה וכואבת.
אני זוכר שאחרי האסון בטורקיה השתנו הדברים לחלוטין , או אז היה ברור לכולם שהאוכלוסייה היא כוח עזר ממעלה ראשונה ויש לרתום אותה למאמץ , לא זאת בלבד שהם כוח עבודה מוטיבטיבי ממעלה ראשונה אלא אדם שחופר כדי להציל את משפחתו לא ישקע ביגון ויעבור על דעתו.
מכיוון שהובן שהאוכלוסייה מגיבה היטב ומסייעת מעבר לצפוי במקרים כאלו נעשה גם ניסיון בגיוס טוב ליבם של האנשים שנפגעו / היו באזור הרגשי של האסון על מנת לגייס כלים ( צמ"ה , אוכל ועוד) שלא היו בנמצא אצל הגורם הפוקד על האירוע , ברגע שהמערכת המנהלת עבדה בשילוב עם האוכלוסייה , המתנדבים הזרים ואנשים בעלי אמצעים , תפוקות החילוץ היו גבוהות יותר ואפקטיביות יותר.
מחקרים , ועדות וכנסים היו שגרת יומי במהלך שלוש וחצי שנים בהם שימשתי כראש מדור הדרכות רפואה של בית הספר לחילוץ של פיקוד העורף , באותם ימים ניסו להבין בפיקוד האם כל מה שראינו הוא ורק הוא מה שיקרה, ניסו להתאים פתרונות למה שעלול לקרות , זכור לי שהשתתפתי בדיונים בנושא קרינה והמענה הרפואי לאירוע אסון הקשור לנושא , ועדה אחרת בה ישבתי עסקה בפיתוח תורה לגילוי לכודים וטיפול רפואי בהם תחת הריסות , ההבנה שעלול לקרות משהו שעוד לא ראינו ושבידינו לפתור מצבים אלו כבר עתה טרם קרו היא השיטה הנכונה לדעתי , אם זאת , ניתן היה בפירוש להיסחף כפי שקרה בוועדה אחרת בהם ישבתי , ועדה שניסו להמציא תרחישים דמיוניים זאת למרות שבאותה עת טרם סיימו לפתח פתרונות לתרחישים ידועים שכבר קרו לפחות פעם אחת בעבר.
אינטגרציה של כלל הגופים שישתתפו באירוע הינו מרכיב עיקרי של "הצלחת" ניהול האסון מבחינתי , לאחר שביצעתי את סבב האימונים הראשון לכל פלוגות הרפואה של גדודי החילוץ בפיקוד העורף הבנתי משאלות אנשי המילואים שקיים חוסר הבנה וידע רב לגבי גופי החירום האחרים שמשתתפים באירוע אסון , הבנתי שאילולא אנחנו (הסגל המאמן) המצב כנראה יישאר כך עד לאירוע אסון והדבר אינו יכול להמשך , החלטנו כגוף מאמן לוותר על תוכן מקצועי לטובת הכשרת הגוף הצבאי במשולב עם גוף הרפואה האזרחי (מד"א , מתנדבים ועוד) , הדבר נתן דיבידנד כשכבר באימון השלישי של הפלוגות התחילו להגיע נציגי התחנות (מד"א) לאימונים.
חלק נוסף הקשור לאינטגרציה בין גופים עוד בשלב התכנון קשור לאמרה "התאמן כפי שתלחם" , בזמנו היו יושבות יחידות הצבא לבתי החולים ופלוגות הרפואה הנפתיות בבתי החולים במרחב הארץ בזמן "אסון" (יותר חירום) אבל היו מתאמנות בבסיס צבאי , לאחר קבלת החלטה בפיקוד הועברו כלל האימונים לבתי החולים , כך נוצר קשר הדוק בין בתי החולים ליחידות הצבאיות שיהיו עימם בחירום (אסון).
לדאבוני בצה"ל אין הבחנה עד היום בין מקרה אסון לחירום , מבחינת צה"ל פעולה צבאית (להצלה) רחבת היקף כמענה לאסון (דוגמת רעידת האדמה בטורקיה) שקולה לאותה פעולה כמו חילוץ לכודים מבניין שקרס בשכונת התקווה או ניהול אירוע התופת בדולפינריום , כמות הכוחות המוקפצים (מיל' וסדיר) אינה פרופורציונאלית מבחינת מימדי האירוע , אין כלל התחשבות ביכולות הגופים המורגלים בטיפול באירועי חירום ורק הזמן (בין 4-5 שעות) משנה את גישת הצבא לתפיסת החירום כחירום או אסון , קרי, רק כאשר הצבא משתכנע שמד"א מסוגל להתמודד עם כל הנפגעים הוא מאפשר למנהל 10 של מד"א לעבוד בשקט ללא הפרעות מצידו.
אחזור לרגע למשפט עימו פתחתי את העבודה ואסכם בו , מניסיוני הדל למדתי שכל אדם בשעת משבר זקוק להנחיות , מחפש להיתלות על מישהו חזק שיסחב אותו או יגיד לו מה לעשות.
קרנטלי במאמרו הצליח קצת להרוס לי את התפיסה הזאת , ידעתי שניתן להפעיל אזרחים לכל דבר במקרה אסון , ידעתי שהתפקוד שלהם הוא טוב , אבל לא ידעתי שההתארגנות שלו תגיע גם בלי מרות , בלי שיגידו לו לאן ללכת או מה לעשות.
אני עדיין דבק במשפט זה , יכול להיות שזה בגלל שאני איש צבא , יכול להיות שעוד לא ראיתי כלום אבל ללא ספק , אני מסכים עם כל שאר הנושאים שהעלה קרנטלי.
