פוביה מגוקים, עכבישים ושאר בעח קטנים 

ג'וקים, עכבישים, פרפרים, צרצרים, חיפושיות, זבובים ושאר חרקים נחשבים עבור אנשים רבים כקבוצת בע"ח קטנים, מציקה אך לא מזיקה שמופיעה לעיתים בבית. אלא שעבור פלח לא קטן מהאוכלוסיה עצם הזכרת שמם יכולה לגרום לתגובה מוגזמת הנראית מהצד כהיסטרית ולא רציונלית.

 11% מהאכולוסיה סובלים ממה שנקרא בעגה המקצועית פוביה ספציפית. בין הפוביות המוכרות היא פוביה מפני עכבישים ויצורים אחרים ממשפחה זו, הנקראת ארכנופוביה וכן פוביה מפני חרקים הנקראת אנטופוביה.

באופן כללי משמעות חרדה זו היא הופעת ביטויים של פחד מוגזם ולא רציונלי כתוצאה ממגע, ראייה או אף מחשבה על עכבישים, ג'וקים ושאר בע"ח קטנים.

אם פחדים אלו מלווים אותך וגורמים לך לחוש חסר שליטה בנוגע לכך, ייתכן ואת/ה סובל/ת מחרדה. במקרה כזה חשוב לאבחן את סוג החרדה ועוצמתה על מנת למצוא את הטיפול המתאים עבורך.

בניגוד לפוביה מפני נחשים, גבהים, מעליות וגשרים, להם בסיס רציונלי הישרדותי של סכנה קיומית, ארכנופוביה ואנטופוביה נעדרות בסיס זה. עד כמה שיצורים קטנים עשויים לעורר בנו גועל, אין בהם סכנה לפגיעה גופנית או מוות כפי שיכול להיות במפגש עם נחש או עליה על גשר גבוה. סוגיה זו העסיקה חוקרים רבים שכן לרוב הפוביות יש גורם אבלוציוני שיכול להסביר את קיומן. למרות שקיימים בעולם סוגים ארסיים של עכבישים, ברוב מדינות העולם המתוקנות עליהן נעשתה הסטטיסטיקה הנ"ל, הם לא בנמצא.

סיבה אפשרית להתפתחות פוביה כזו היא תהליך של למידה. כך למשל חוויה לא נעימה מהילדות הקשורה במפגש עם עכביש וכדומה יכולה להתפתח לכדי פוביה. ילד שנחשף להשתעשעות בלתי מזיקה של אחיו או חבריו עם חרק או עכביש, אך חווה זאת כסיטואציה חסרת שליטה על ידו, יכול לפתח פחד מהשינות המאורע, וכן להרחיב אותו לסוגים נוספים של בע"ח.

גם ניסיון עקיף יכול לגרום לכך: צפייה באירוע שחווה מישהו אחר או צפייה בתגובת חרדה של אחר גורם לחיקוי והפנמה של אותו פחד. 

מהם המאפיינים לקיומה של חרדה זו, ואלו סימנים יכולים להעיד על התנהגות לא טבעית בעת מפגש עם עכבישים וכד'?

להלן מספר סימנים היכולים להעיד על היתכנותה של ארכנופוביה ואנטפוביה:

• חשיפה או צפייה בהם גורמת להופעה של פחד ניכר ומתמשך (גם לאחר שהגורם כבר לא נמצא).
• הופעת סימני חרדה ואף להתקף פאניקה: הזעה, רעידות, חולשה בידיים, בחילות, כאבי בטן, דפיקות לב, קוצר נשימה, סחרחורות ועוד
• הבנה כי הפחד הוא לא רציונלי ומוקצן, ואף על פי כן חוסר יכולת לשלוט בו.
• החרדה גורמת להימנעות ממצבים שונים היכולים לעורר או שעוררו בעבר חרדה, למשל ביקור במקומות מסויימים בהם פגש האדם את מושא הפחד. הימנעות זו פוגעת בתפקוד האדם וגורמת לסבל ומצוקה.

בדומה לפוביות וחרדות אחרות, אחד הטיפולים המומלצים לפוביה מפני חרקים הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי. טיפול זה מתייחס הן לאמונות ולמחשבות של האדם בנוגע למושא הפחד והן לפן ההתנהגותי של התמודדות עם מושא הפחד ושבירת מעגל ההימנעות.

לעיתים פוביה מחרקים ועכבישים מתלווה לחרדה כללית, לפוביות אחרות או מתקיימת על רקע קשיים רגשיים נוספים. במקרים כאלו יש לשקול טיפול פסיכולוגי ארוך טווח במקביל, על מנת לברר את הרקע למצוקת האדם וללמוד כיצד להתמודד ולשפר את איכות החיים.