לכאורה היה מקום לומר שעיקר המסר יאמר ל"בנות ישראל", שהרי הטהרה תלויה בהן ובגופן, ובכל זאת הפסוק מצוה מפורשות "אל בני ישראל".
והדבר טעון ביאור. ובאמת אפשר לתרץ ולהסביר את הענין בכמה גווני, וכעת נאמר שהפסוק בא לאפוקי ממה שהרבה אנשים וביניהם אברכים יקרים- זורקים את כל העיסוק הזה על נשותיהם, כולל תחשיבים הנוגעים למעשה, וכו' וכו', הכל על נות ביתו.
קמ"ל דלא כן הדרך, אלא גם אתה יהודי בן ישראל דע את הלכות הטהרה ותיהי' מעורה בשלבים ההלכתיים שבדבר.
וכיוצא בדבר בשאר כל הענינים הרוחניים שמשום מה הגברים חושבים שענינים כאלה מוטלים על האשה, כגון "חינוך הילדים", ובאמת אע"פ שהאמא היהודית רב כוחה והשפעתה על בניה ובנותיה בעיצוב אישיותם ורוחניותם העתידית והנצחית, מכל מקום אינו יכול לזרוק את חינוך דורותיו על אשתו ולומר שלום יהיה לי, אלא אדרבא האמת הצרופה היא שבכל מקום בספרות חז"ל מוזכר החינוך לתורה ומצוות ומעשים טובים וכו', כמטלה המוטלת על האב (ובאשר לחינוך האם – ישנה מחלוקת ראשונים בדבר: האם האם חייבת לחנך לכ"א מן ההר (נזיר כט: ) ולמאירי (שם א) האם חייבת ולמהר"ם מרוטנבורג (שו"ת ד"ק סי' ר) האם פטורה) וכמ"ש חז"ל (סוטה כט.) איש חייב לחנך בנו במצוות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.
וראה ברמב"ם (ה' ציצית, פ"ג ה"ט/ ה' תפילין פ"ד הי"ג/ ה' תלמוד תורה פ"א ה"א/ ה' סוכה פ"ו ה"א/ ה' לולב פ"ז הי"ט/ ה' סוכה פ"ו ה"א/ ה' מגילה פ"א ה"א/ ה' שביתה עשור פ"ב ה"י).
ועיין בשולחן ערוך (או"ח סי' יז, ס"ג- וסי' תרטז ס"ב, וסי' תרנז, וסי' תר"מ ס"ב, וסי' תרעז ס"ב, וסי' תרפט ס"א, ויורה דעה סי' כמ"ה ס"ה. וכו'), ואם כן ברור שהוא צריך להשקיע בכך מיטב זמנו כספו וכוחותיו, ולא ליזיל בתר איפכא.
וכן בענין עבודות וקניות לכבוד חג המצות, בכל מה שנוגע לחמץ ומצה בפסח, וכל מה שכרוך עם עשיית הסדר בליל התקדש חג, ומצוות (שמות י"ג- ח) והגדת לבנך, הכל מוטל עליו ולא עליה.
ואשריהן בנות ישראל שמעמיסות על עצמן גם בעניני פסח, גם בעניני חינוך, גם בכל שאר המצוות והענינים, הרבה מעבר מה שמוטל עליהן, אבל מכל מקום הפשט לא יופשט, וצריך האדם לדעת את חובותיו ולהתמודד עמם, ולא להתחמק מהם, ולא להסתתר מאחורי הסברי סרק, וכידוע מדברי רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן ח"א סי' א) שהיצר הרע מתלבש במצוות. והנה אם אמנם כתיב (בראשית ב-יט) ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, אבל עזר הוא עזר, ולהכנס בעובי הקורה לשאת- צריך ליכנס מי שעליו מוטל, וכמ"ש (שמות כג, ה) עזוב תעזוב עמו, עמו דייקא, וכמ"ש חז"ל (מכילתא בבא מציעא לב.)
וכיון שעיקר האחריות עליו מוטל, עליו לדאוג ולהתאמץ שהדברים יתבצעו כרצון ה'.
(ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכהן. ויצא.. אל מחוץ למחנה. וראה הכהן והנה נרפא".
כי העיקר הוא "ישוב הדעת", ומי שזוכה ליישוב הדעת – מה חסר לי, ומי שאין לו יישוב הדעת – מה יש לו, כי כל יומו וכל ימיו וכל חייו, כשיכור וסהרורי, ותמיד בספיקות, וביסורי מצפון, ובלבולים, ואינו יודע בין ימינו לשמאלו, ולאן יש לפנות כעת, והוא גם נגרר אחרי העולם, ושבוי בידם, ואינו יכול להמלט מרוב עיסוקים ובילבולים שאין להם כל תועלת ניצחית, ותמיד עושה מהטפל עיקר, ומכאן לשם, העולם בולע אותו ואת כל זמנו, ואת כל חייו, והזמן עובר ולא חוזר, וחבל על הזמן היקר, שהם חייו, שהולכים להבל ולריק, ולפי המציאות אין פתרון למעגל הלזה, אשר סובב אותו כל יום כל היום, ולכאורה אין דרך להמלט ממנו.
והעצה היעוצה הוא ליישב את דעתו, והמקום המובחר הוא מחוץ ליישוב, מקום שאין בני אדם מסתובבים שם, וכמבואר היטב בלקוטי מוהר"ן (ח"א סי' נב מאמר "הניעור בלילה), אבל אין זה לעיכובא, וגם בחדר סגור, יוכל ליישב דעתו היטב שבשעה שהוא מסתגר ומיישב דעתו אין יוצא ואין בא – הוא טוב מאד, ליישב את עצמו מה התכלית מכל עיסוקיו בהבלי העולם הזה שכולו הבל, ואיך יזכה להתקרב להשי"ת באמת, ואיך יזכה להתקדם בעבודת ה', ואיך יצא מהמידות הרעות ומהתאות, ושאר מרעין בישין, ואיך יהי' קבוע בעבודתו יתברך, ואיך ימלט מהיצר הרע וכת דיליה וכו'.
וזה בחינת "זאת תהיה תורת המצורע" הן אם נפרש "מצורע" המרוחק מה', ע"י מעשיו הרעים, הן אם נפרש ע"פ דרוש "מצורע" נוטריקון 'מוציא [את עצמו] מהרע' , היינו שמחליט לחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך, ולעזוב לחלוטין כל דבר רע בעיני ה'.
והנה "מצורע" תרגם אונקלוס "סגירא", כי תיקונו להסתגר ולהתרחק מבני אדם ולעשות חושבים ויישוב הדעת וכמ"ש (ויקרא יג, מו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, כי רק כך תיקונו.
ובענינינו ת"א, "דא תהי אורייתא דסגירא", כי טהרתו ותיקונו ע"י שיברח מריבוי עיסוקים והבלי עוה"ז לאיזה פינה של בית המדרש והסתגר לעסוק בתורה.ועבודת ה'.
אבל גם אז- צריך להיות בקשר תמידי, ותחת הדרכת הצדיק האמת, כי האדם לבדו בלי התקשרות לצדיקים יוכל להשתגע, ועכ"פ להמשך אחרי כל מיני שגעונות ודמיונות. גם ביושבו מחוץ למחנה, וע"כ גם ביושבו שם שהוא דבר גדול ותיקונו, מ"מ "והובא אל הכהן, ויצא הכהן אל מחוץ". היינו שבכל מקום ימשיך א"ע להתקרב לצדיק, ויצמידנו אליו. ואזי תקותו טובה ש"וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע".
כי בודאי הצדיק יראה איך לתקנו ואיך לרפאותו, מכל נגע ומחלה. וע"כ רבינו נחמן מברסלב הקדוש זצ"ל דירבן אותנו מאד להנהגה הקדושה של התבודדות שבה נוכל ליישב את עצמינו על מה אתינא להאי עלמא שפילא.
ומה התכלית מכל עיסוקינו ומעשינו ומה ה' אלקינו דורש מעמנו. ואיך נתמודד ונתחזק בעבודת ה', ונתקרב אליו יתברך בתמימות ופשיטות ובקשוט.
מוסדות ברסלב - ישיבת נצח מאיר - ישיבה של חוזרים בתשובה בראשותו של הרב ויזנפלד שליט"א
חידושים על פרשת השבוע, רשימת תפוצה, טיסות לאומן וקברי צדיקים ועוד...
