האור הנורא שמטיל את צלו 

האור הנורא שמטיל את צלו / שמעון טל רז

דור ראשון לשואה הוא על דרך משל אברהם שנולד בשנת 1948 לבריאה

עבר נסיון ראשון של לך לך מארצך [ארץ פירושו רצון כלומר לך לך

מרצונותיך ומאוויך אל ארץ זבת חלב ודבש] ? שבכח לימוד פנימיות

התורה שהיא זכה ומתוקה כדבש וחלב נכבשת ארץ כנען, ארץ שבעה

עממים, מזדככת ומתעלה למדריגת ארץ זבת חלב ודבש.

נסיון נוסף של אברהם הוא כבשן האש [כמובא בבראשית רבה].

נמרוד שהיה מנהיגם של דור הפלגה עבד את האש ואברהם שהתנגד

לאלילות התנגד אף לנמרוד שסגד לאש הזרה. תרח אבי אברהם הסגירו

לנמרוד וזה אמר לאברהם פול לתוך כבשן האש ועל כך אמר רשב"י

מוטב לו לאדם להפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.

התקון של תרח אבי אברהם שבא בגלגול של איוב שנאמר בו איש תם

ירא אלהים וסר מרע ובכח ייסוריו כפר על מעשיו של תרח.

האל מתגלה באש, ליחזקאל הופיע האל לאחר שהשמים נפתחו, תחילה

באה רוח מן הצפון, וענן גדול ואש מתלקחת ונגה סביב הענן. בתוך האש

נראה חשמל ובתוכו ארבע חיות מכונפות שצורתן מעורבת מאדם, נשר,

שור ואריה. המראה כולו טבל באש ברקים ולפידים. מתוך האש

הצטיירה כעין מרכבה. מעל נחלי האש היה נטוי רקיע של קרח נורא. מעל

הרקיע הקר ראה יחזקאל דמות אדם על כסא, גם היא טובלת באש,

בחשמל ובנגה. דמות זו היתה האל עצמו.

"לא מפי עליון תצא כל הרעות והטוב" [מגילת איכה].

שהרע שיורד מלמעלה אינו אלא תקון לחטא עץ הדעת שאז הרע התערב

בטוב והרע היורד מלמעלה אינו אלא תקון לשאר חטאי בני אדם הנובעים

ממנו. אדם העובר ייסורים קשים, אך זוכה להשגחה פרטית יכול לשאת

בעול ובסבל קשים ביותר, אך במידה וקיים הסתר פנים והשגחת האל

נעלמת ממנו הוא נותר נטוש ועזוב, נקלע לייאוש, מאבד את התקוה

ורגשות האשם מפעפעים בו. האדם הסובל חש על פי מנגנון השרדות טבעי

שאם באים עליו ייסורים, כנראה שהוא ראוי לכך, ומפתח שנאה עצמית

ורגשי אשם, דבר הקיים בעוכריו, אך במידה והוא משכיל לתרגם את

תלאותיו וייסוריו למירוק וזיכוך הגוף והנפש, הוא זוכה לגילויים

עליונים, יוצא נשכר ומתעלה במדריגות רוחניות. זה שנאמר באבות

שהטעימן הקב"ה מעין עולם הבא, ובתהילים "נפשי ישובב ינחני במעגלי

צדק למען שמו" [מעגלי צדק מדבר בגלגולים כמובא באיוב הן כל אלה

יפעל אל פעמיים שלש עם גבר להשיבו מבאר שחת לאור באור החיים].

הנסיון העשירי הקשה בכולם הוא העקידה בה נדרש אברהם להקריב

בשר מבשרו, דם מדמו וחלב מחלבו. כל ההשקעה, מסירות הנפש והרצון

לבן שירש אותו, את פועלו ואת שמו נעקדו על המזבח הבנוי א-ב-ן [אב,

בן,נכד], שהבן הוא טיפת זרע הנמשכת ממח האב ומקבלת את טבעה

ומהותה מעצם שייכותה לשרש נשמת האב בשורה במחו.

הדור השני לשואה הוא על דרך משל יצחק העקוד שבשמו גנוז סוד

הגאולה. ששה נקראו בשמותן עד שלא נולדו ובהם יצחק ששמו מרכיב

את המילים קץ-חי שרומז לעת הגאולה.

עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ובהם "ולא כבו הגשמים אש

של עצי המערכה ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן" [משנה באבות פרק

ה']. הגשמים רומז לגבורות גשמים שמזכירים בחג שמיני עצרת "משיב

הרוח ומוריד הגשם" משיב רוח החיים ומוריד הגשם במשמעות של זכוך

גשמיות העולם ותקונו לקראת ובעת הגאולה.

"אש של עצי המערכה" כאמור "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

"ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן"- רוח החיים של הקרבנות היתה שפלה

שבורה וכנועה, כח הרצון לחיים דעך בתוקף המאורעות הנוראים ועמוד

עשן הקרמטוריום האוצר בחובו את קול הגניחות והאנחות פלס את דרכו

לשמיים והשכינה נעורה ברקיעים העליונים בהם קננה בהמתנה ללא קץ

 במשך כל שנות הגלות והחלה לרדת לארץ ובכל לממש את חזון הגאולה

השלימה.

הדור השלישי הוא על דרך משל יעקב שנאמר בו לפני לא נוצר אל ואחרי

לא יהיה וקשה השמוש בביטוי יצירה שהוא יתברך היה הוה ויהיה כי אין

אל מבלעדיו כי אם נוצר ונאמר "אלוה מתימן יבוא" "הליכות עולם לו"

[אל תקרי הליכות אלא הלכות]. "ראו הליכותיך הליכות אלי מלכי

בקדש".

לכו נעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב יורנו מדרכיו נלמדה מאורחותיו

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים