חינוך לאומנות - כאסטרטגיה להתפתחות קוגנטיבית אצל ילדים צעירים 

קוגניציה באומנות ולמידה מתווכת

חינוך לאומנות הינו בעל אופי קוגניטיבי ומהווה פוטנציאל לרכישת ידע והבנה מעבר לחוויה וההנאה. תהליכים קוגניטיביים מתייחסים לתהליכים של ארגון מידע מבחינה שכלית כמו זיכרון, למידה, תפיסה, הבנה, הסקת מסקנות וייצוג ידע.  תפקוד קוגנטיבי הינו מושג שכולל בתוכו את כל התפקודים הקשורים לרכישה, עיבוד ויישום מידע, ככזה ניתן למצוא דרכו ביטוי ליכולות של תפיסה בקליטת מידע, ליכולת קשב וביטוי מילולי, תהליכי הסקת מסקנות, קבלת החלטות ופיתרון בעיות (וימר 2011).           

אייזנר (1994), מגדיר את המושג קוגניציה כתהליך שבאמצעותו נעשה האורגניזם מודע לסביבה. לפיכך, קוגניציה היא תהליך המאפשר מודעות, משמע: הבחנה, הבנה, המשגה. לדעתו של אייזנר, האומנות היא פעילות קוגנטיבית המגלמת הלכה למעשה מיומנויות חשיבה גבוהות.

יחד עם זאת, תיאוריית השינוי הקוגנטיבי של פויירשטיין (1998), עוסקת באדם כייצור משתנה. לפי תיאוריה זו למידה מתווכת חיונית להשגת המטרה של הכנת הפרט ללמידה תוך כדי השתנות באמצעות התנסויותיו. התיאוריה דנה בקשר של האדם עם העולם באמצעות מתווכים אנושיים שמעשירים את הפרט בידע ובמבנים חשיבתיים. במחקר המתואר, תוכנית העשרה באומנות התבססה על אינטראקציה בין התלמידים למתווכת-מורה באמצעות למידה מתווכת. לפי התיאוריה של הלמידה המתווכת, המבנה הקוגניטיבי של האדם מתפתח כתוצר משני אופנים של פעילות גומלין בין הילד לסביבתו:

1.כאשר קיים מפגש ישיר בין הילד לבין הגירויים. חשיפה זו לגירויים, באמצעות המנגנון של הסתגלות והטמעה, מביאה עמה שינויים במבנה הקוגניטיבי של הילד ומשפיעה על ההתנהגויות ועל האוריינטציה הקוגניטיבית שלו.      

2. כאשר קיימת התנסות בלמידה מתווכת באמצעות תיווך מבוגר. המתווך בורר את הגירויים שהוא רוצה שיגיעו אל הילד, מכניס אותם  להקשר מארגן ומווסת את הופעתם בזמן ובמרחב, מקשר בין התנסות חדשה לבין אירועים קודמים ועתידיים.

תוכנית העשרה באומנות כתוכנית התערבות

במחקר הנוכחי נבנתה תוכנית העשרה באומנות כתוכנית התערבות. הדגש בתכנית היה על התבוננות ביצירות אמנות כדרך הוראה (Clement, 1993, Costantino, 2007). היצירות שימשו מודלים ויזואליים לציור דמות אדם במראה צד.

עיקרי התכנית היו:

1. חשיפת התלמידים ליצירת אמנות בה דמות בתנועה או פעולה.
2. תגובות ספונטניות של התלמידים ליצירת האמנות.
3. התנסות יצירתית המבוססת על יצירת האמנות.
4. שיחה וניתוח מרכיבים ביצירת האמנות.

במהלך התכנית, נחשפו התלמידים בכל שלוש הכיתות (א'-ג') לחמישה שיעורים המבוססים על יצירות אמנות של רנואר וסאזן המתארות דמות אדם בפעולה או תנועה. מערך השיעור התמקד בשלוש פעילויות: התבוננות ביצירת האמנות דיון ושיחה, פעילות יצירתית של ציור דמות אדם בהתאם למודל ומשוב מילולי.

המורה - המתווכחת תיווכה בין הלומד לבין יצירת האומנות שתיארה ציור דמות אדם. המורה בחרה, להדגיש, למקד ולתת משמעות לגירוי כתוצאה מכך הילד למד והפנים מידע נוסף מעבר למה שהוא קלט בחושיו. שלושה מאפיינים הכרחיים של הלמידה המתווכת היו אחראיים ליכולתו של הילד לצייר באופן שונה מאשר צייר לפני התיווך: כוונה והדדיות, טרנסצנדנטיות ותיווך למשמעות.

היבט גרפי של ציור דמות אדם

ההיבט הגרפי התמקד בציור דמות אדם ומאחר והנושא אוניברסלי ומרכזי בהתפתחות הציור אצל ילדים בעולם המערבי. הספרות המחקרית עוסקת בציורי דמות אדם אצל ילדים צעירים כחלק מתהליך גדילתו ובשלותו של הילד. הציור מתפתח כאחד מהתפקודים של האדם הגדל בשלבים ובסדר קבוע כשמרבית הילדים עוברים אותם תהליכים. לטענתו של לוונפלד, (1975) ציור דמות אדם, מתפתח בהתאם לגיל, להתפתחות הפיזית,  האינטלקטואלית והרגשית של הילד. ציור דמות אדם שונה מילד לילד בהתאם לרמת הבשלות שלו. ישנן רמות התפתחות שונות ביכולת לצייר ציור דמות אדם אצל ילדים באותה שכבת גיל. קוקס (1998) חוקרת ציורי ילדים, טוענת שילדים צעירים ייטו לצייר דמות אדם במראה חזיתי כאשר הדמות כוללת ראש, גוף, ידיים רגליים ועומדת אל מול הצופה. תוכנית ההעשרה במחקר זה התמקדה בחקר תהליך שינוי ציור דמות אדם ממראה חזיתי למראה צד בקרב ילדים בגילאי 6 עד 9 שנים.

מערך המחקר

המחקר בדק האם ניתן לפתח תפיסה חזותית מרחבית אצל ילדים צעירים באמצעות תוכנית העשרה באומנות המתבססת על ציור דמות אדם. המחקר הוא חקר מקרה שבדק תכנית אחת בבית ספר יסודי אחד (Stake, 2000) בגישה של מחקר משולב המשלב בין שיטות כמותיות ואיכותיות לאיסוף וניתוח נתונים. המחקר בדק: (א) שינוי ציור דמות אדם ממראה חזיתי למראה צד (ב) פיתוח תפיסה חזותית מרחבית. כלי המחקר הכמותיים היו ניתוח ציורי הילדים שנאספו לפני התכנית, במהלכה ואחריה. כלי המחקר האיכותיים היו ראיונות ותיעוד וידאו.

הנתונים הכמותיים נבדקו ע"י מדגם מכוון שבדק את תהליך שינוי הציור אצל 65 תלמידים בשלוש כיתות א' ב' וג' ובשלוש נקודות זמן: לפני תכנית, במהלך תכנית ולאחריה. איכות הציור נבדקה בשתי קבוצות: מחקר וביקורת. תנאי המדידה היו זהים ונבדקו במהלך התכנית ולאחריה. ציור מראה חזיתי נמדד כאיכות ציור נמוכה, ציור במראה צד נמדד כאיכות ציור גבוהה. הציורים הוערכו על פי סולם הערכה ייחודי שפיתח המחקר, ובו 7 רמות של ציור דמות אדם: ממראה חזיתי מלא ועד מראה צד מלא (דמות אדם כוללת ראש, גוף, ידיים, רגליים).

הנתונים האיכותיים נמדדו לפי 3 קטגוריות: (א) התאמה בין ציור דמות במראה צד ובין תיאור מילולי של הציור; (ב) הבנת המשמעות של תיאור דמות במראה צד; (ג) הבחנה בין תיאור דמות במראה חזיתי ובין תיאור דמות במראה צד. טריאנגולציה חיזקה את תקיפות הממצאים.

ממצאים עיקריים

הממצאים הראו שתכנית ההעשרה באמנות השפיעה וקידמה את איכות הציור של דמות אדם בקרב ילדים צעירים (יכולת לצייר דמות אדם במראה צד).

הממצאים הכמותיים התייחסו לאיכות הציור והצביעו  על כך שהתלמידים:

        1.  קידמו את ציור דמות האדם במראה צד בכל שלוש הכיתות.

• הפנימו ציור דמות אדם במראה צד בכל שלוש הכיתות.
• רכשו ציור דמות אדם באיכות גבוהה יותר מהגיל הכרונולוגי שלהם.

הפנמה של התיאור הגרפי הוסיפה ליכולת הזיהוי והתיאור המילולי של מראה דמות אדם בכיוונים שונים.

הממצאים האיכותיים הצביעו :

1. שהתלמידים זיהו את ההבדל שבין ציור דמות אדם במראה חזיתי ובין ציור דמות אדם במראה צד בכל שלוש הכיתות.

 2.שהתלמידים הפנימו את השינוי הגרפי, כיוון ציור דמות אדם במראה צד.

3. הלימה בין תיאור גרפי ובין תיאור מילולי בכל שלוש הכיתות.

התכנית קידמה תרגום ויזואלי לתיאור מילולי ולהיפך ובכך גם פיתחה תפיסה חזותית מרחבית.

תובנות ומסקנות

השילוב בין למידה באמצעות מורה-מתווך ובין גישת הוראה באמנות היו שני גורמים עיקריים בתהליך התפתחות קוגנטיבי שהוביל לפיתוח תפיסה חזותית מרחבית אצל ילדים. במהלך התוכנית התלמידים רכשו נוסף על התיאור הגרפי גם יכולת הבעה מילולית המלמדת על הבנה ונקודת מבט חדשה בתפיסת דמות אדם.

התכנית שיקפה פיתוח מיומנויות חשיבה מטה-קוגנטיביות. את התהליכים המטה-קוגנטיביים המריצו תהליכי החשיבה של התלמיד במהלך הציור ולאחר מכן בחשיבה עליו Flavell, 1976)).

תהליכי למידה, הטמעה והתאמה ולמידה מתווכת פעלו בהדדיות. שילוב ייחודי זה אפשר להוציא אל הפועל את פוטנציאל התלמיד לרמת ההתפתחות הגבוהה שלו.

המחקר הניב מודל קוגנטיבי ייחודי המשקף גישה חדשה בחינוך לאמנות ומצביע על תהליך התפתחותי קוגנטיבי באמצעות למידה מתווכת ודרך הוראה בחינוך לאמנות המיושמת בתכנית. המודל עוסק בהתפתחות קוגניטיבית בשני היבטים: היבט גרפי ותיאור מילולי המעיד על הבנת השינוי. 

חשיבות המחקר בהצגת גישה מקורית בחינוך לאמנות בגיל בית הספר היסודי.