רבים מהעסקים בישראל מאוגדים תחת חברה בע"מ – זוהי למעשה ישות משפטית "מלאכותית" הנבדלת מבעלי מניותיה.
פעמים רבות חברות שונות משתפות ביניהן פעולה על מנת לקדם אינטרסים משותפים. במאמר זה אסקור כמה מההסכמים הנפוצים שנעשים בין חברות וממה צריך להיזהר.
1. הסכם שותפות.
פעמים רבות שתי חברות מבקשות לשתף פעולה על מנת להגדיל את נתח השוק של החברות ולנצל יתרונות אחת של השנייה.
דוגמא מהזמן האחרון היתה חוזה עבור חברה שעוסקת במכירת מוצרי שיש ואבן. נקרא לחברה זו חברה א'. לחברה א' יש אולם תצוגה מהודר באיזור מרכזי. חברה ב', ביקשה להציג את מוצריה באולם התצוגה של חברה א'. שתי החברות ביקשו לנסח הסכם שיסדיר את שיתוף הפעולה ביניהן. במקרה זה ניתן היה לערוך את ההסכם במספר צורות: שותפות של שתי החברות באופן גורף, שותפות באולם התצוגה בלבד או השכרה של אולם התצוגה לחברה ב' ללא כל תלות בין החברות.
יש לנקוט זהירות רבה בשותפות, שכן ערבוב הכספים והנהלת החשבונות של שתי החברות תקשה מאוד על קיום התחשבנות מסודרת כאשר זו תידרש. לעיתים, מוביל הסכם לא זהיר לסכסוך שנאלצים לבררו בבית המשפט, תענוג קטן מאוד.
הפתרון לשותפות יכול להיות הקמת חברה בע"מ משותפת: חוק החברות מאפשר לחברה בע"מ להיות בעלת מניות. כך, שתי חברות יכולות להקים חברה שלישית כאשר זכויות הבעלות בחברה החדשה נקבעות ע"י חלוקת המניות בין שתי השותפות. באופן זה, לחברה החדשה יש מערכת הנהלת חשבונות נפרדת וחלוקת החובות והזכויות הינה ברורה וחד משמעית ואינה מותירה מקום לכל סכסוך עתידי.
2. הסכם קבלן משנה.
הסכמים רבים בין חברות מתבצעים על בסיס "מזמין – קבלן משנה". מקרה נפוץ הוא: חברה א' אשר מקימה פרוייקט נדל"ן מבקשת לשכור שירותי קבלני משנה לביצוע העבודה (קבלני בניין, קבלני חשמל וכו'). מול כל קבלן משנה כורתת החברה היזמית הסכם קבלן משנה. פעמים רבות הסכמים אלה הינם דרקוניים – כלומר, חד צדדיים לטובת החברה המזמינה את השירותים.
החברה המזמינה קובעת פעמים רבות בהסכם סעיפים לפיהם קבלן המשנה יישא בעלויות ביטוח, ערבויות, יהא אחראי לטיב העבודה, יהא אחראי לנזקים מכל סיבה שהיא ועוד כהנה וכהנה סעיפים המטילים חובות ותשלומים על קבלן המשנה. בשל הנוהג הנ"ל אשר כבר הפך לקבוע, רבים מקבלני המשנה מתייאשים וחותמים על ההסכם כלאחר יד ומבלי לבדוק אותו. זוהי טעות. הדבר הנכון לעשות הוא לעבור על החוזה, סעיף סעיף, ולתקנו. ראיתי כבר חוזים של חברות ענק, שהסכימו לקבל תיקונים של קבלני משנה קטנים. בסוף הפרוייקט, לתיקונים אלה משמעות כספית גדולה.
3. הסכם הפצה.
הסכם הפצה הוא הסכם בו חברה א' המנסה לפרוץ לשוק כלשהו ומבקשת "להתלבש" על קו הפצה קיים של חברה ב'. חברה ב' כמובן מקבלת עבור הנ"ל תמורה כספית או אחרת.
גירסה אחרת של הסכם זה היא יבואן אשר מחזיק בהסכם ייבוא בלעדי של מוצר נחשק, לדוגמא משקה טבעי שטרם קיים בארץ. חברות השיווק יתחרו על ליבו של היבואן בניסיון לקבל בלעדיות על הפצת המוצר. בין יתר הדברים שיש לשים אליהם לב בהסכמים אלה, יש לקבוע מנגנון של סיום ההסכם באם צד כלשהו נוכח כי הצד השני מאכזב בביצועיו וכן לקבוע סעיפים של סודיות ואי תחרות על מנת למנוע מצב שבו הצד המפיץ מעתיק או מתחרה ביבואן או ביצרן.
4. הסכם שכירות.
הסכם שכירות מעביר אותנו לתחום הנדל"ן ואין כמעט הבדל בין הסכם שכירות בין שתי חברות לבין הסכם שכירות "רגיל" של שכירות דירת מגורים. חובה לקבוע כי החברה השוכרת לא תהיה דיירת מוגנת, חובה להצטייד בביטחונות מתאימים ובמקרה של חברה בע"מ רצוי מאוד להחתים את הבעלים של החברה על ערבות אישית לכל התחייבויות החברה בהסכם השכירות.
יודגש כי פעמים רבות ההסכם ישלב מספר אלמנטים מכל הסכם – לדוגמא הסכם לשיתוף פעולה שישלב בתוכו הסכם הפצה ושכירות חלק במבנה. בהסכמים משולבים אלה יש חשיבות רבה ליצירתיות ולשליטה של מנסח ההסכם בכל האלמנטים הנ"ל.
עו"ד איל צורף סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת חיפה בשנת 1998 והוסמך כעורך דין בשנת 1999.
במשך השנים עו"ד צורף עבד במספר משרדים גדולים אשר עסקו בתחום האזרחי – מסחרי.
כיום מעניק עורך דין צורף ייעוץ משפטי לחברות רבות ולאנשים פרטיים בנושאים שונים: חוזים, נדל"ן, רשם החברות, דיני עבודה ועוד.
למשרד לקוחות מכל הארץ.
