24 אפריל 2012
מעז ייצא מתוק
הנה זה ניתבשרנו מאמש כי חברת הגאז הלאומית המיצרית ביטלה באורח חד צדדי ובניגוד ללשון הסכם השלום בין שתי המדינות, את ההסכם לאספקת גאז מצרי למדינת ישראל.
לאספקת הגאז המצרית עבורנו קיימות שתי פנים, מדינית ומסחרית. מהפן המדיני, כמובן שישראל העדיפה לקנות גאז מידי המצרים כאות ומופת לחיזוק ויציבות הסכם השלום עם מצרים. ההסכם שימש עילה חיובית בידי שתי המדינות לשמור על הסכם השלום ולו רק מטעמים אלו.
לגבי הפן המסחרי, איננו בקיאים במחירו האמיתי של הגאז אותו מספקים המצרים לישראל, אך הגיוני להניח כי הינו נמוך במקצת ממחירו בשוק העולמי שהרי חייבת היתה להיות סיבה מסחרית טובה מדוע תקנה ישראל גאז מהמצרים ולא תפנה לספקיות גאז עולמיות אחרות לנידרש לה במחיר השוק העולמי.
אלא ששני ארועים מרכזים שהתרחשו הקשורים זה בזה משנים את פני תמונת הכדאיות לכאן אם לשם.
"הסתיו הערבי" העלה קיצונים איסלמיסטים לשלטון בפרלמנט המצרי, כהכנה לתפיסת שלטון כוללת על שכנתנו מדרום. גם אם החונטה הצבאית השלטת כעת שם תחליט מטעמים שונים שלא לוותר על השלטון ולא להניח למצרים להתדרדר לקיצוניות איסלמיסטית הרי שגם אז ייאלץ הצבא להתחשב באורח שונה מהעבר במאוויהם של האיסלמיסטים אשר הפגינו את כוחם האלקטורלי, קרי – הקפאת הסכם השלום עם ישראל או אף ביטולו מכל וכל. סביר להניח כי במצב החדש שנוצר "השלום הקר" עם מצרים יהפוך ל"שלום קפוא".
הסתיו הערבי המאיים להפוך לחורף ערבי גרם לכאוס כלכלי במצרים. המדינה נימצאת על סף קריסה כלכלית עקב צניחת הכנסות מתעלת סואץ והפסקה למצער כוללת של תנועת התיירות הריווחית למצרים. המגזר העיסקי מדשדש במקום ואינו מסוגל לשמש תחליף הולם לחוסרי ההכנסה המסורתים. רזרבות המטבע הקשה המצרית, כך דווח, יכולים להספיק למצער למשך חודשיים נוספים ופירושו של דבר חוסר מסוגלות מצרית לקנות מזון לתושבים על כל ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והמדיניות הכרוכות בכך.
אם היה הסכם אספקת הגאז חשוב להכנסות מצרים בעת חתימת ההסכם לאספקתו, הרי שכעת התמלוגים מאספקתו לישראל מהווים נתון קריטי במאזן הכלכלי המצרי.
ומהעבר השני, בצידנו, ישראל נימצאה יושבת על מצבורי ענק של גאז ונפט אשר יבטיחו אספקתו לנו לעשרות שנים ארוכות, במחיר סביר ואף נוח. שדות הגאז נימצאים בתהליך פיתוח מואץ ואפשר כי בהעצמת מאמצי הפיתוח וזרוזם ניתן יהיה להחל ולספק גאז למדינת ישראל משדות אלו בתוך כשנה עד שנה ומחצה (תן וקח).
ישראל אמנם תלויה באספקת הגאז המצרי בנקודת זמן זו אך "לא אלמן ישראל". למשך תקופה מוגבלת יכולה ישראל לקנות גאז בשוק העולמי (עם קשיי הובלה גדולים יותר) או להשתמש בתחליפי גאז, אשר אמנם אקולוגית אינם רצויים, אך מכל מקום הינם מיועדים לתקופה מוגבלת (נפט ופחם).
חשוב להזכיר, משך קיום ההסכם עם מצרים, פוצץ צינור הגאז עד כה על ידי שליחי החמאס, הבדואים בסיני - 14 פעמים, כאשר הפסקות הזרמת הגאז עקב זאת נעו מימים ועד שבועות מדי כל פעם, בעוד שישראל נאלצת לפנות למקורות אנרגיה אחרים הצבורים בישראל או לקנותם במחיר חפוז בשוק העולמי. מצרים לא שיפתה את ישראל בעבור הנזקים שניגרמו לה עקב כך, גם אם לא התכוונו המצרים לחבל באספקת הגאז מהטעמים הכלכלים.
מכלל הנתונים העובדתים שהבאנו לעיל הרי שניראה כי מישהו במצרים עשה טעות עיסקית יקרה מאד. אלא שלא אך בעסקים עסקינן, ביטול החוזה עם מצרים אינו יכול היה להעשות בלא הקשר פוליטי. אמנם ראש ממשלתנו נתניהו עושה את המוטל עליו, ולא היינו מצפים ממנו לנהוג אחרת ובדין, ומנסה למזער את הנזק המדיני מביטול ההסכם בכך שגורס כי הביטול נובע כולו מההבט המסחרי. אלא אין זאת סביר כי הסכם כה חשוב לעת הזו למדיניות והכלכלה המצרית יוכל להתבטל ללא הסכמה במחדל או במעשה של השלטונות הפוליטים המצרים.
מאז פרוץ "הסתיו הערבי" לא עייפו גורמים במצרים לציין את "הקנוניה" שנערכה, תמורת שלמוני עתק, בין חברות ישראליות וחברת האנרגיה הלאומית המצרית תחת שלטון מובארק, לספק לישראל גאז במחירים הנמוכים משמעותית(?) ממחירו בשוק העולמי. עלינו לציין להוותנו כי דומה ולכאורה, המצרים אינם טועים בנקודה זו, נקודת השוחד. הביקורת הקשה שנמתחה איחדה את כל הקצוות הפוליטים המצרים ולאו דווקא האיסלמיסטים בלבד. במערכת המצרית שורר קונצנזוס כי יש לבטל את חוזה אספקת הגאז לישראל ולפתחו בתנאים אחרים. אך אין ספק כי קונצנזוס זה הוזן מרגשות פוליטים אנטי-ישראלים השוררים כיום במצרים. והנה את שאיוו לעצמם המצרים הם קיימו, אכן החוזה בוטל, אלא שהתזמון מבחינת המצרים הינו אומלל. דומה והמצרים פעלו מהבטן (הוא "הכבוד הערבי". המהווה אבן נגף בפני הערבים ויחסיהם עם העולם).
אמנם המצרים הקדימו מעט את המאוחר אך לא במדה היכולה לנזק רבות את ישראל. באחת הפכו המצרים את ישראל לגוף המכתיב מסחרית את תנאיו, המצרים שיחקו לידי ישראל.
המצרים כבר היכריזו בעקיפין כי יהיו מוכנים לחדש את אספקת הגאז אך בכפוף לחוזה בעל תנאים שונים ועיקר העיקרים, תחת מחיר שונה.
כל שעל ישראל לעשות כעת הוא לקבוע עם המצרים חוזה מוגבל בזמן למשך שנה אחת אשר יוארך באופן מדוד למשך חצאי שנה נוספים לפי רצון אחד מהצדדים. גם המחיר חייב יהיה להיות נמוך ממחיר הגאז בשוק העולמי שאם לא כן מדוע ישראל תקנה מהם גאז מכל וכל. מחירו של הגאז בשווקי העולם מכניסים את המצרים לסד תמחירי אשר אפשר וישפר במעט את מחיר הגאז הנימכר מהם מחדש לישראל אך במדה שאינה משמעותית. אם יסרבו המצרים לחתום על חוזה מוגבל בזמן כל שעל ישראל לומר להם, "זו זכותכם, נהגו כרצונכם, אך אנו פונים לשוק העלמי". כל אחד מאתנו כבר מכיר את המצב בו עובד המעונין לשפר תנאי העסקתו ניכנס מלא ביטחון בערכו למנהלו ודורש תוספת ולא...יעזוב. ואילו המנהל מצידו מעיף בו מבט אדיש ומפטיר: "בבקשה, הדלת פתוחה".
במהרה יבינו המצרים כי הכניסו עצמם לאשר מכונה לעיתים "מילכוד 22". הם יצרו, באשר לאספקת הגאז, נחיתות עיסקית ותזמונית למול ישראל בחוסר מחשבה מעורר השתאות. עבור ישראל אשר במוקדם אם במאוחר היתה עומדת בפני דילמה לא קטנה עם סיכוי נוסף להרעת יחסינו עם מצרים המעורערים בלאו הכי, מאחר שהיתה נאלצת ביוזמתה לבקש את ביטול ההסכם בתוך זמן קצוב עקב פתיחת אספקת הגאז הישראלי לחופינו, הרי שהמצרים פתרו לנו דילמה זו. על כך נאמר "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים".
אכן, אל לנו לשכוח את הפן המדיני לעיסקת הגאז כאמור לעיל, אלא שאנו ממילא צועדים לעבר "שלום איסלמיסטי קפוא" עם מצרים כך שחיסול ההסכם לא יהווה גורם משפיע משמעותי על עתיד יחסינו עם מצרים, הם רעים דיים.
כעת, קיים מצב בו תגיע ישראל למסקנה כי ראוי לה מבחינה מדינית להמשיך ולרכוש גאז מצרי במקביל לאספקת הגאז הישראלי. אלא שאז חייבים תנאי המשחק להשתנות. ישראל תהיה במעמד של מכתיב התנאים ומכאן היחסים עם מצרים ויכולה להעלות דרישות מדיניות אשר יתמכו במצבה הגאו-פוליטי והאסטרטגי עם המצרים בתמורה לחידוש ההסכם עמם, לאחר תחילת הזרמת הגאז הישראלי.
ובשולי אותו פיאסקו לעיל. הקורא יזכר כי יממה קודם להודעה המצרית בדבר ביטול ההסכם, צוטט שר החוץ ליברמן האומר כי "מצרים מהווה סכנה לישראל גדולה אף מאיראן". לאור הידוע כעת הרי ניראה כי ליברמן היה כבר מצוייד בידיעה מוקדמת אודות ביטול החוזה. חשוב להדגיש, לעיתים יש לשקול אי פרסום ידיעה או הגיגים מפאת חסיון וביטחון מקורות. ודי לחכימא ברמיזא.
ושוב, בשולי הפיאסקו. "הסתיו הערבי" הפך כל מהלך מדיני אזורי עכשווי להימור מסוכן מעין כמוהו המחייב שיקול מדוקדק, מקיף, איטי וסבלני. המזרח התיכון מקצין לכיוון האיסלמיסטי. למעט ישראל, אין בנמצא באזור הסובב אותנו ולו מדינה אחת אשר משטרה אינו מזדעזע ואינו יציב בצורה קיצונית. כל הסכם הנערך כיום עם הסובבים אותנו כמוהו כהטלת עתידנו על קרן הצבי. עלינו לכן לנסות ולתחזק יחסים תקינים עם כולם (אכן כן, גם עם מדינות ערב מסוימות) בלא שניגרר להתחיבויות חוזיות לעת הזו. לכל חסרי הסבלנות בנינו, הללו שלוחי הרשות הפלשתינית ונירצעי אובמה והאיחוד האירופי אשר מוחם קודח, עצביהם התרופפו וממשיכים להיות רופפים ואצים רצים להסגיר את נכסיה האסטרטגים של ישראל לידי אלו העמלים יומם וליל להשמידנו, תרגיעו, חכו לימים טובים יותר, לימים בהם העבים המדינים והבטחונים הכבדים יתפזרו ושמש התקוה לשלום אמת שוב תזרח בשמי המזרח התיכון. אלא שזאת אפשר שלא יקרה בימי חיינו.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
