הקלות "הנסבלת" של השינוי בסביבת המדע הבדיוני
מאמר זה ניתן לקרוא בנפרד אך גם ניתן לקשרו למאמר רחב שמופיע כאן בחלקים. זהו החלק התשיעי. ניתן לראות רק את החלק השמיני שהוא מעין מבוא למאמר הזה כאן:
ברור אם כן מדוע בחרתי להדגים תיאוריה זאת ולומר כמעט חד משמעית כי נוכל לראות ארגונים מתאימים ומשתנים באופן יעיל ואופטימאלי על פי הסביבות השונות, בז'אנר הקולנוע – מדע בדיוני. בסרטים הרציונאליים קלאסיים הוליוודיים, אשר דנתי בהם עד כה אין אנו רואים שינויים מהותיים. הסברתי כי גם מבחינה קולנועית לא ניתן לראות שינוי אסטרטגיה בארגון בקולנוע אלא בעיקר שינויים מבניים וגם אלו לא "מסתבכים" כדי להקל על הצופה ולמקם אותו בארגון ובסביבה מוכרת. אך לא כך בז'אנר המדע הבדיוני שבו נוכל לראות שינויים רבים, מבניים, מכאניסטיים, תפקודיים, אסטרטגיים,
כאשר אני כותבת ז'אנר המדע הבדיוני הכוונה הוא לז'אנר רחב במיוחד. ישנם סרטים בלתי מציאותיים כלל וכלל – פנטזיה שלמה, כולל הדמויות שיכולות להיות "באיוניות" או חצאי אדם חצאי רובוט ועולם של מפלצות. לפעמים הסביבה בה מתרחשת העלילה כולה היא בחלל החיצון או בעולם בלתי מציאותי לגמרי. אבל ישנם גם הרבה סרטים שמשלבים יסודות ריאליסטיים יחד עם יסודות בדיוניים. ולכן הקהל כביכול רואה סרט על ארגונים "נורמטיביים" אך הארגונים מייצרים מוצרים בדיוניים וכן הארגונים מוגזמים אבסורדיים ובדיוניים. גם בסרטים האלו בהם קיים עולם מציאותי למחצה יש תלות של הארגון בסביבה שלו כמו גם בארגונים אחרים. למשל בסרט "בשירות המדינה" (2001), מתארים ארגון שבידיו כול נתוני המידע שקשורים גם למדינה וגם לנשקים חדשים שמייצרים. מאידך קיים ארגון ששמו D.I.A ארגון חשאי לסוכנות כלי הנשק של המדינה. ולהם יש אינטרס שהארגון הפרטי ימכור את נתוני הנשק לזרים כי ה – D.I.A שיבש את הנתונים של הנשק בכוונה. הסתבכנו? כן! באופן מכוון מפני שבסרטים הבדיוניים הארגונים משתנים ותלויים בסביבה. המצאות קיימות על ימין ועל שמאל. וסוף הסרט מפעיל המדען, הממציא הראשי רקטה שלעולם לא נוסתה שמחסלת את הארגון עם המידע. ובטלוויזיה מודעים כי חובות כל האשראי נמחקו... לשמחת התושבים...
ראשית המדע הבדיוני והיחס לארגון
אחד הסרטים הראשונים בתחילת ימיו של הקולנוע היה סרטו של פריץ לאנג, "מטרופוליס" (1927) יצירת מופת אילמת, שקבעה את הטון לגבי כל קולנוע המדע הבדיוני שבא אחריה, כולל כמה השפעות על סרטים משנות ה-80 וה-90. בעיר "התחתונה" חיים הפועלים בתת תנאים בעוד האליטה חיה במרומים במטרפוליס. זוהי עיר ענק עתידית, אשר נשלטת ע"י תעשיין עשיר. בעקבות התאהבות של בנו הצעיר, מצטרף צעיר בן מעמד האדונים למרד של העבדים. ואז מופיעה למאהבתו, מריה, כפילה רעה – רובוטית שנבנתה על ידי מדען מטורף על מנת להתסיס ולהוביל את המורדים אל כלייתם. הסרט מציג עבודה בארגון שנוכל לראות את סגנון העבודה בארגונים גם בשנים מאוחרות יותר בסרטים מוכרים כמו החל מסרטו המפורסם של צ'ארלי צ'פלין, "זמנים מודרניים" (1936). בשני הסרטים האלו רואים מסות של אנשים, כמו עדר כבשים, הולכים אל המפעלים ועובדים בפרך. כל יחיד הוא מעין מכונה בעצמו וצריך להתאים עצמו לסביבה. וברגע שחל שינוי מהותי הארגון לא יכול להתקיים וההרס שנגרם לארגון מהווה איום לכאוס כללי.
הדימוי שניתן בסרטים הללו וכן בסרטים רבים עד היום במדע הבדיוני, הוא דימוי של אנשים למכונות. "בלייד ראנר" (1982), "מטריקס" (1999), וסרטים רבים נוספים בסגנון זה מתמודדים באופן ממשי בסביבה משתנה לאורך כול הסרט והתאמת הארגונים לסביבה הדינאמית. לפעמים נוצרים עולמות שונים – העולם המציאותי כביכול והעולם המכאניסטי. ויש קורלציה בין הארגונים. הארגון תמיד צריך להתאים עצמו לדרישות הסביבה החדשניות כי אם לא , הוא לא ישרוד. מאת קרן איילי
קרן איילי - בעלת ניסיון עשיר במגוון תחומים: מנהיגות, הנעת אנשים, חברתיים, סביבתיים, תקשורת, עסקים וקהילה, ניהול פרויקטים והדרכה. כמו כן, עסקה בעבר במגוון תפקידי ניהול.
