דורותי, יהודייה בת 35, החליטה לממש את אהבתה לישראל בדרך ייחודית. היא ארזה חפצים, עזבה את האי הטרופי, נפרדה מקרובים, הזמינה טיסה והגיעה היישר לירושלים. המטרה: להתנדב ולסייע לחיילי צה"ל. דורותי אינה לבד. סיפורה המרגש שיובא כאן, הוא אך אחד מבין אלפי סיפורי המתנדבים שהגיעו עם השנים לצה"ל במסגרת פרויקט "שר-אל", המציין בימים אלה חצי יובל להקמתה של יחידת המתנדבים.
בראיון ל"אומדיה", מספרת דורותי על החוויה הייחודית של שירות בצה"ל. היא אמנם הגיעה למספר שבועות בלבד, אך מעתה, היא מבטיחה, היא כאן - כל שנה. איך מגיעה מנתחת בכירה מהאיים הקריביים, אקדמאית הדוברת 6 שפות, עד לנשקייה צבאית באחד מבסיסי ישראל?
"מזה שנים שאני חשה צורך להגיע לישראל ולתרום. זה משהו שקשה להסביר. העניין הוא שמעולם לא ידעתי כיצד לממש את הרצון שהיה בי. לפני מספר חודשים, קרוב משפחה סיפר בהתלהבות על התוכנית ההתנדבותית של 'שר-אל' ". "מסתבר", היא אומרת, "שהוא מתמיד להגיע לישראל כבר שנים ארוכות, מדי שנה, ומתנדב בכל פעם למשך מספר שבועות בבסיסי צה"ל".
"התהליך לא היה כל כך פשוט", מספרת דורותי. הרבה ניירת הייתה כרוכה בזה, כמה שיחות טלפון ארוכות, "אבל המאמץ", לדבריה, "משתלם מאוד". "היום אני מאושרת", היא אומרת לנו במבטא צרפתי כבד. היא אינה יודעת עברית, אך מבטיחה ללמוד בקרוב מאוד. "מאז שהגעתי לבסיס, אני מכירה הרבה חיילים ישראלים. אני מנסה ללמוד עברית, אבל זה לא קל. כל יום לומדים מילה חדשה. אני מקווה שעד לפעם הבאה, אוכל לתקשר איתם טוב יותר".
"קשה להסביר את ההתרגשות"
קשה היה שלא להבחין בהתרגשות הרבה שעטפה את דורותי. בחורה חייכנית, שמחה, אופטימית, מצחיקה, אבל יותר מכל, אישה בעלת לב רחב. כרופאה מנתחת, ישראל אינה התחנה הראשונה ברשימת ההתנדבות האישית שלה. היא בילתה כחמש שנים במדינות אפריקה, נדדה ממקום למקום, וסייעה לילדים במצוקה. "סוף-סוף אני יכולה לתרום גם לישראל", היא אומרת בהתלהבות.
"אני כאן לאחד-עשר שבועות. אבל אני חושבת שאחזור לכאן בקרוב". בסוף השבוע האחרון, מספרת דורותי, היא שהתה באחד ממתקני הלינה הצבאיים. "היו מתנדבים מכל אירופה וצפון אמריקה. אנשים מכל טווח הגילאים. גליתי בישראל כמות אדירה של רוח ציונית. לא שיערתי שכל כך הרבה אנשים באים לישראל במטרה לעזור ולהתנדב. זה פשוט מדהים לראות מקרוב את האהבה שחשים כלפי המדינה כל יהודי העולם".
"לא באתי כדי לנוח בבית מלון"
לא קל להתרגל לכללים של צבא. בעיקר לא קל למי שאינו רגיל להם. אבל לדורותי, מסתבר, אין כל בעיה עם פקודות. "מרגע שנכנסתי לבסיס, אני מיישמת את ההנחיות כמו כל חייל רגיל. אנחנו אוכלים עם כולם, ישנים באותם מקומות, ומקבלים את אותן משימות. אני אחראית על הנשק בנשקייה. עוזרת לחיילים שנמצאים כאן. למדתי איך מנקים נשק, איך מפרקים אותו, איך מחברים חזרה. אני משתדלת לעזור ככל יכולתי". אל תשכח, היא מוסיפה, "שאנחנו לא מוכשרים לבצע משימות מקצועיות. אבל אנחנו משתדלים לעזור במה שאנחנו יכולים. מטבע הדברים, מדובר בפעולות פשוטות, אבל גם זה משהו...".
דורותי לא מחפשת הנחות בדרך. "לא באתי לנוח בבית מלון", היא מבהירה, "ולכן אני לא נרתעת מלכלוך, עבודה קשה וחום כבד". כמי שנולדה בצרפת, דורותי מכירה היטב את הביקורת הנשמעת כלפי ישראל. "זה לא חדש שהתקשורת הצרפתית היא אנטי-ישראלית במקרים רבים. הרבה מהעיתונאים מקבלים את המידע שלהם מגורמים ערבים, ובכלל - רבים מהם פלשתינים בעצמם". "ככל שאני שומעת יותר ביקורת", היא אומרת, "כך אני חשה רצון עז יותר לבוא לישראל".
"שר-אל" - שנים של עבודת התנדבות
"שר-אל" הינה יחידה התנדבותית שהוקמה על-ידי תא"ל במיל' ד"ר אהרון דוידי, כתשובה למצוקת חקלאי רמת הגולן בשנת 1982, עת מלחמת שלום הגליל. בתחילה, היו אלה 650 מתנדבים שהקימו את הכוח הראשון.
לאחר הצלחת הפרויקט, ובעקבות רצונם העז של המתנדבים להמשיך ולתרום לצה"ל, הוחלט כי ההתנדבות לא תהיה חד פעמית. במסגרת זו, בחרו הרשויות להרחיב את הפרויקט למסגרת ממוסדת וקבועה. מאז שנת 1982 השתתפו בתוכנית כ- 120,000 מתנדבים מכל רחבי העולם, בטווח גילאים שנע בין 16 ל- 80.
המתנדבים מחו"ל מגיעים בדרך כלל לפרק זמן של שבועיים עד שלושה שבועות. במהלך שעות היום הם עוסקים במשימות מגוונות ביחידות השונות, ובערבים סופגים תכנים של ציונות, יהדות, מולדת וידיעת הארץ. על כל זאת, ראוי לציין כי המתנדבים מממנים את שהותם בארץ באופן אישי, למשך כל תקופת ההתנדבות.
מאת: יוסי עבדי.
פורסם לראשונה באתר אומדיה: http://www.omedia.co.il/
פורסם לראשונה באתר אומדיה: http://www.omedia.co.il/
