יינות לבנים: יריית הפתיחה לקיץ 2012
הנה הקיץ מתקדם בצעדי ענק, ויש רושם שהוא לא הולך לרחם עלינו. אחרי חורף גשום ומדהים שכזה, הקנאה תעשה את שלה והקיץ ימטיר עלינו קרני שמש ולחות. אני, התל אביבי הרגיל ללחות ומשום מה לא מהמזיעים בכלל, יכול לשבת לי בגינה מחוץ לבית ולצנן את הגוף עם יינות לבנים.
אצלי הקיץ כבר התחיל, והיינות הראשונים נפתחו אתמול גם לטעימה וגם לצינון הכל כך מתבקש מכמה ימי השרב שנחתו עלינו.
היינות הפעם הם כולם של יקבי בוטיק מהמשובחים, ומאלה שמעזים לעשות יין לבן.
יקב צ'ילאג
מבית אורנה צ'ילאג טעמתי שני יינות שהושקו לאחרונה:
סוביניון בלאן 2011
11.2% אלכוהול. יין מאוזן וחמאתי מאוד. מעט הוויוניה שהוכנס בו עידן את החמיצות המתבקשת, ובטעימה היין רגוע וממלא את הפה בטעמים נפלאים של פרי עסיסי ולעיס.
זהו יין קיצי במיוחד, כששוב, שילוב הוויוניה הוא הברקה ממוחה הקודח של אורנה.
שאפו.
פרנץ'/אמרלד 2011
50% אמרלד ריזלינג ו-50% פרנץ' קולמבר, 12% אלכוהול.
גם פה אורנה מפתיעה ומעניקה לחובבי הלבנים עוד יין שאפשר לדבר על השילוב של שני הזנים הללו בו, עם חומציות, פירותיות, עשבי תיבול, ריחות טרופיים. יש ביין הזה חגיגה של טעמים וריחות. זה יין קל לשתייה, וקל ליהנות ממנו ולהתאהב בו.
אני אוהב את הגישה של אורנה ביינות הלבנים שלה: פחות דיבורים, יותר שילובים מעניינים.
לשתות את היין עכשיו, ליהנות ממנו בקיץ החם - כי אין הרבה ממנו.
אני מתכוון להפתיע כאן את אורנה. האוכל שמצאתי לנכון להגיש עם היינות הללו הוא לא גבינות או סלטים שרובם היו מציעים, אלא דווקא קונפי אווז שהתבשל לאיטו בשומן עם המון קורקבנים. לאחר שהוא מוכן ומשומר כמה ימים, פשוט להניח אותו תחת הגריל על מנת שיקבל קרסט, ולהתענג עם אחד היינות הללו.
יקב עגור
בלנקה 2010
ריזלינג עם ויוניה. 12.2% אלכוהול.
הבלנקה מתאפיין בצבע הירקרקות הצלול. ריחות טרופיים לא מעיקים, מעבירים אותי באופן מושלם לטעמי סלט הפירות, ששוקי ישוב מבטיח שיש ביין.
גם פה טעמי הפרי מאוזנים, והמתיקות לא מעיקה ומאפשרת לשתות בקבוק שלם ואפילו לא להרגיש. (טוב, אולי אחרי בקבוק כן מרגישים, ותעיד על כך חמותי שקיבלה ממני טלפון, והתפלאה שאני שואל לשלומה).
את היין הזה צריך להגיש קר מאוד, יותר מהלבנים הרגילים, על מנת ליהנות ממנו באמת.
המון סלמון מעושן יחד עם סלט שורשים צלויים (סלק, קולרבי, סלרי) הקפיצו את היין הזה, והעניקו חוויה של טעמים ישראלים בפה.
יקב אסיף
היקב היחיד והיינן היחיד – יעקב אוריה, שמצהיר כי הוא מתמחה ביינות לבנים.
ויוניה 2009
13% אלכוהול. כיאה לענב בעל העושר הטרופי הבלתי נדלה, גם כאן יש התפוצצות של טעמים טרופיים עם נגיעות של פירות יבשים, והמון, אבל המון, אגסים ירוקים מוצקים.
זה יין שהשד בבקבוק כל הזמן משחרר בו עוד ועוד טעמים. אפטר טייסט חוויתי של לימון ירוק וג'ינג'ר.
לדעתי זהו הוויוניה הכי מאוזן שקיים.
גם פה האוכל שאגיש איתו חייב להיות שומני ועוטף את הפה, על מנת ליהנות מהמתיקות והעושר הרב שיש ביין: צלעות טלה קטנטנות, שיעלו על הגריל ויקבלו אש גחלים 3 דקות מכל צד, עם קצת פלפל שחור ומלח. לא יותר.
יקב פלטר
שרדונה 2011
12.7% אלכוהול. שילוב של ענבי הרי יהודה, מצפה רמון ורמת הגולן.
היין הכי מפתיע מבחינתי.
אם כתבתי בעבר על הפלטר הפירותי המתוק והכבד, הפעם זו הייתה הפתעה משמחת וטובה: לטעום יין מאוזן מאוד, עם החמיצות המתבקשת ועם החמאתיות, ואפילו עם האפטר טייסט של אשכולית עסיסית ומשמש בשל.
מה שהכי הפתיע אותי, זה למצוא ניחוחות של ג'ינג'ר מוצק שנתן קצת אופי שונה ליין.
היין בעל גוף טוב, והטעמים עוטפים טוב את הפה ומחזיקים מעמד זמן רב.
היין מתפתח בכוס, והריחות ממשיכים להפתיע לכל אורך הטעימה.
זה יין שדורש אוכל, ואיתו אני אגיש שוקי עוף עם פירות יבשים (משמש, דבלים ושזיפים), שאשרה אותם שעתיים ביין ואז אצוק אותם על השוקיים, ואכניס לשעה לתנור.
יקב לוינסון
גראז' דה פאפא בלאנק 2010
12.5% אלכוהול.
אין על התווית ציון זני הענבים וכל פרט אחר מעבר לאחוזי האלכוהול.
לדעתי היין הוא שרדונה אשר שהה בחביות חדשות.
ריחות של פירות אקזוטיים מוצקים מתנפצים באף, טעמי פרי בשל עם איזון חומצי נפלא
היין מייבש את הפה, ולאחר כמה שניות מאפשר לפרי לעטוף את חלל הפה ולהשאיר טעם עדין של עץ.
היין מחליק בגרון באופן נפלא, ומעלה אפטר טייסט מינרלי נקי.
אוי, זה יין מושלם לאוכל.
אין זכר למלולקטיות שלפעמים נתקעת בשרדונה, וזה מאפשר לאוכל להתמזג עם טעמי הפרי שיש ביין. אז עם היין הזה רק נקניקיות עסיסיות שמנמנות שעשויות מבשר אחר, בייקון מטוגן עם ביצים מקושקשות שטוגנו בהמון חמאה, ואם זה בערב ולא בארוחת הבוקר - אז תבשיל טוב של בקר עם המון פטריות ושמנת.
יקב ויתקין
מסע ישראלי לבן 2011
50% ויוניה, 35% פרנץ' קולומבר, 15% גוורצטרמינר.
12.5% אלכוהול. חלק מהיין ספג חביות עץ אלון צרפתיות.
באף עולים ריחות טובים של פרי הדר בוסרי, בעיקר ליים, ובערבול הכוס מתפרצים טעמי עשבוניות רעננה. פה ושם אפשר כבר לחוש בריחות הפירותיים הצפויים מהוויוניה.
בטעימה, היין מלא טעמים מרעננים של אשכולית בשלה, אפרסק ומשמש. באפטר טייסט מתגלה גם מלון דבשי.
מה שמאפיין את היין הזה הוא רעננות, פריכות, ועושר של פרי טרי. פה ושם מתגלים ביין מעט טעמי טוסט קלוי, מה שהופך את היין הזה לבוגר ולעוצמתי.
ללא צל של ספק יין שמתאים לאוכל, ואפילו אוכל כבד. מרק בויאבז סמיך עם הרבה עגבניות בשלות, נתחי דגים ופירות ים, ומותק – אני מגמרת.
שף אלון גונן מסעדת אל בריו, בית איש הענבים כתב באתר היין אדום או לבן
