לעשות תואר בגיל 45 ומעלה, זה אפשרי ואפילו רצוי... 

לעשות תואר אחרי גיל 40, זה אפשרי

"איך זה שאין לך תואר?"

שאלתי את שולה (שם בדוי), אישה מרשימה כבת 45, עובדת משרד ממשלתי, לפני כ- 300 נשים, בכנס ביום האישה הבין לאומי. נושא ההרצאה היה 'חסמי צמיחה בקריירה', ובדיוק באותו רגע הצגתי את 'חסם הלימודים', כאחד החסמים שזיהינו גם במחקרים וגם בשטח. שולה שיתפה אותנו בתובנה משלה, שלדעתה הוכיחה שלא מדובר בחסם, אלא בעובדות אובייקטיביות המונעות את הלימודים, לפחות במקרה שלה: "אין לי כסף לתואר, יש לי ארבעה ילדים, שניים סיימו אוניברסיטה, השלישי לומד שנה שלישית לתואר בכלכלה והרביעי מתחיל ללמוד בשנה הקרובה בבין- תחומי" אמרה. "ומי משלם?" שאלתי, ושולה ענתה "ברור שאנחנו, ומה חשבת?". "התואר המדובר בבין- תחומי עולה 129,000 ש"ח אמרתי לשולה, מה שאומר שעדיין לא מאוחר להודיע לבן שלך, שאתם כהורים מוכנים לממן 30,000 ש"ח, שהם תואר באוניברסיטה, פחות מעלות שנה בבין- תחומי, וכך, תוכלי לממן לבן שלושה תארים אוניברסיטאיים אם תרצי, ולך, כבר מהשנה הקרובה, תואר ראשון". שולה כעסה והודיעה לי שהחיים, בניגוד למה שהצגתי, אינם משוואה מתמטית, ואליה הצטרפו חלק מהנשים, שהיו שבויות באותן אמונות מגבילות. מאחר והחיים לימדו אותי מזמן, שבכל מצב, יש להמשיך בתנועה ולעבור הלאה לדבר הבא, כמרצה וכיועצת, אני רואה עצמי זורעת זרעים קטנים, זרעים של אפשרויות, זרעים קטנים של תקווה, והיקום והאנשים, מחליטים בהמשך, האם להנביטם או לא.

"הי, זוכרת אותי, היום קיבלתי תואר..."

חמש שנים מאוחר יותר, בוקר בהיר אחד, נוחת אי מייל מאושר עם סמיילי גדול במחשב שלי: "הי, זוכרת אותי?, כעסתי עלייך שנתיים... בשנה השלישית הודעתי לבן שלי שאני משלמת לו שכ"ל של אוניברסיטה והיתר הולך לתשלום התואר שלי...לא תאמיני, הוא אפילו לא כעס, ואמר לי שמזמן הייתי צריכה לעשות את זה...והיום קיבלתי את תעודת הגמר לתואר ראשון, ואת האדם הראשון שאני חייבת לספר לו על זה". כששמעתי את ההודעה של שולה, נהייתי מאושרת, כאילו מדובר בתואר שלי. לא ביכיתי את שתי שנות ההמתנה שלה, שכן, שולה עשתה מה שיכלה בקצב שלה ואני עשיתי מה שהאמנתי ובדרך שלי. הזרע נזרע, שולה השקיעה בו והפכה אותו ואותה לפרח מלבלב ואותי למאושרת.

הסיפור של שולה אינו יחידי. נשים רבות דוחות לימודים אקדמיים, לרב, בטענה של חוסר זמן או היעדר יכולת כספית. כאשר זזים מהמערבולת הרגשית ומפרקים את הטענות בכלי חשיבה לוגיים, מגלים בקלות את המניפולציה שמאחורי האמירות. לרב הנשים, בדומה לשולה, לא קל להתמודד עם האמת, קל יותר להתמודד עם התסריט שאנחנו מספרות לעצמנו, המאפשר דחיינות של מה שמאיים עלינו רגשית, בטענה של מימון לימודים לילדים, המציגה אותנו בפני עצמנו ובפני הסביבה כקדושות- מיטיבות.

תואר ראשון- כרטיס הכניסה לקריירה

קורסים לגמול השתלמות, לימודי תעודה מקצועיים ותארים אקדמיים הם כלים רבי עוצמה בידי עובדים ועובדות במגזר הציבורי, לצורך התקדמות במסלולי הקריירה. תואר אקדמי הינו מצרך חיוני גם בחברות ציבוריות ופרטיות, והוא מוצמד כיום לכל פרופיל משרה, ממזכירה בדרג נמוך ועד למנהלת בכירה. התואר, כמו הגמולים מגדיל את התשלומים שמקבלים העובדים בשנות הפנסיה ומוסיף תרומה משמעותית למשכורות השוטפות.

מפת האקדמיה לפנייך- רק תבחרי

בעשור הקודם פרחו בישראל מכללות ואוניברסיטאות זרות.בעוד שרב המרצים והמרצות הגיעו מהאוניברסיטאות הממוסדות כדי להשלים משכורות, הסטודנטים בהן, בניגוד לאלו שבאוניברסיטאות הממוסדות, היו בגילאים מבוגרים יחסית: אנשים חרוצים שאיישו תפקידים מקצועיים וניהולייים בדרגי הביניים, שהתחילו בתפקידים זוטרים והתקדמו לאט לאט, בדור, בו תואר אקדמי לא היה הכרחי לקריירה, למעט אם רצית לעסוק ברפואה, ראיית חשבון, עריכת דין וכ"ב.

חלק מהתארים ומהמוסדות הוכרו על יד המל"ג (מועצה להשכלה גבוהה) ואחרים לא. הלמידה הייתה מעשית וחווייתית יותר, כתפיסת עולם ולא כסלוגן שיווקי, אם ברמת ההתייחסות הישירה ואם ברמת הסיוע המעשי. בין השנים 2003- 2007 נסגרו חלק מהמכללות, אחרות כמו דרבי ואונו התמסדו והפכו חלק מהנוף האקדמי בישראל. תנאי הקבלה לחלקן, עדיין נוקשים פחות מתנאי הקבלה לאוניברסיטאות הממוסדות.

כשבוחנים את מפת מוסדות הלימוד האקדמיים אנחנו מתייחסים לשמונה מעגלים:

1. האוניברסיטאות הממוסדות- אוני' ת"א, אוני' בר- אילן, העברית י-ם, הטכניון, אוני' חיפה, אוני' ב"ש.
2. המכללות הממוסדות- כגון האקדמית תל- אביב
3. המכללות בפריפריות- עמק יזרעאל, אחווה, ספיר עמק הירדן, רופין, תל חי ועוד
4. האוניברסיטה הפתוחה- שמייצגת שיטת ותפיסת לימוד מיוחדת, המאפשרת לימודים ללא בגרות, עם או בלי הנחייה מוגברת, ובמסלול ממוצע של כשש שנים לתואר ראשון.
5. המכללות היוקרתיות והיקרות יותר- למשל המסלול האקדמי של המכללה למנהל.
6. האוניברסיטאות היוקרתיות והיקרות- למשל הבין תחומי בהרצליה
7. האוניברסיטאות הזרות שעדיין פועלות בישראל- כדוגמת אוניברסיטת פוליטכניק בחסות המכללה למנהל (תואר שני). 
8. תוכניות יוקרתיות ויקרות- למנהלים לתואר שני, באוניברסיטאות הממוסדות, המבטיחות רישות חברתי ועסקי, קרבה למקבלי החלטות ושכר לימוד יקר מאד, בין 65,000-100,000 ש"ח ויותר לשנת לימוד אחת לתואר שני במנהל עסקים.

כשאת סטודנטית בת 40+ את כוכבת....

כשאת סטודנטית בת 40+ לרב את מגיעה עם קשרים וניסיון, ידע בתחומים מגוונים ויכולת להבדיל בין עיקר לטפל, הצעירים נושאים אליך עיניים, הם משתוקקים להיות במקום שלך...הם כמהים לניסיון ולחוכמת החיים שלך, וכך, בקלות הופכות חלק מהסטודנטיות בנות 40+ לכוכבות החוג.

בגיל 40+ את באה תעכלס ללמוד, להחכים ולהצטייד בתואר, ולא לחפש אהבות וחברים לחיים. את יותר ממוקדת, מצויידת בפרופורציות נכונות ויכולת הפרדה בין עיקר לטפל, יודעת איך ללמוד, במיוחד אחרי שהענקת לילדייך מאות שעות ליווי בהכנת שיעורי הבית. את חברה של המרצים ומרכז העניינים בקבוצת הלימוד שלך. מעל גיל 35 (צריך לוודא שהגיל מדוייק ומעודכן) את פטורה מהבחינה הפסיכומטרית, והינה לך סיבה נוספת לצמצום החששות מפני הלימודים לתואר.

מי עושה את זה?

במגזר הציבורי- משרדי ממשלה, עיריות, מועצות, משרד הביטחון משטרה, חברת חשמל ועוד, מפתחות מחלקות משאבי אנוש והדרכה מסלולים מיוחדים לקבוצות לימוד פנים- ארגוניות, שיוצאות ללמוד בצוותא, בשיתוף האוניברסיטאות הממוסדות: התוכניות מותאמות לקהלי היעד, מערכת שיתוף פעולה ועזרה הדדית נרקמת בין חברי וחברות הקבוצה, והזמן, עובר מהר מהרגיל. לעיתים קרובות ממשיכה אותה קבוצה ללימודי תואר שני. אם במקום העבודה שלך מארגנים קבוצה חדשה, אולי הגיע הזמן שגם את תהיי בה?.

למה ובשביל מה והיכן עושים את זה?

"טוב, שכנעת אותי שאני חייבת ללמוד לתואר ראשון", אמרה לי ענת, בעלת עסק קטן בתחום האופנה. "לאן להירשם? יש מבחר גדול והבדלים גדולים, איך אדע מה מתאים לי?". ענת, בניגוד לעובדת במשרד ממשלתי, חופשיה לבחור מוסד לימודים, מסלול ותואר, מקום ומסגרת על פי תפישתה ויכולת המימון האישית שלה, יש לה אפשרויות מרובות ולכן, קשה לה יותר.

מוסדות הלימוד נבדלים ביניהם במסלולים, בעלויות, בדרישות הכניסה, ברמת הלימוד, באטרקטיביות של המרצים והמרצות, בשילוב מרצים ומרצות, מומחים מוכרים ומוכרים פחות, מעולם העסקים בעלי וניסיון מעשי עשיר בתחומם לצד המרצים התיאורטיקנים, ביחס בין תיאוריות לפרקטיקה, וגם ברמת חוויית הלקוח. תהליך קבלת ההחלטות שתבצעי לבחירת המוסד, התואר והלוקיישן מחייבים צלילה לעומק ובחינת כל הפרמטרים הרלוונטיים:

• מחיר: בין כ- 10,000 ש"ח לשנת לימוד במוסדות הרשמיים ועד כ- 100,000 ש"ח במסלולים היוקרתיים לתואר שני למנהלים.
• יחס: ללא ספק, במכללות נכון להיום, תקבלי יחס אישי ובלתי פורמאלי הרבה יותר.
• מעשיות: שוב כהכללה, ניצחון מוחץ למכללות, אם כי כדאי לבדוק בציציות את ההבטחות בתוכניות הלימוד. 
• חוויית השירות: כדאי שתעקבי אחרי סקרים שמפורסמים מעת לעת, הבוחנים את רף שביעות הרצון של הסטודנטים במוסדות השונים.
• מבחני כניסה: GMAT, אמיר לאנגלית, פסיכומטרי
• יוקרה: האם באמת מעסיקים מבחינים בין המקומות? ואם כן איפה זה חשוב יותר והיכן פחות?, האם חשוב לך ללמוד במוסד שהוא מותג או לא?.
• קשרים: המכללה למנהל הייתה הראשונה שהביאה את מודל הרישות בין הבוגרים והטמיעה אותה בתפיסת עולמה.כיום, לאחר שהבינו רב המכללות את הפונציאל הגלום ברישות, הן משקיעות בפיתוח מערכים תומכיםומשווקות את עצמן באמצעותם.
• לוקשיין: קרבה למקום מגורייך, נגישות, חנייה.
• הנחיות ממקום העבודה: מסלולים ותוכניות שפותחו במיוחד עבור קבוצות ממקום העבודה ואשר הם מוכרים על ידי המל"ג.
• מסלולים נוחים לעובדים והורים: האם המערכת נוקשה או ניתנת לפיצול?.

לא בא לי לעשות תואר אבל כן בא לי לפתח השכלה נוספת האם יש אלטרנטיבה?

את אורית הכרתי בילדות, למדנו באותו תיכון וגרנו באותה שכונה. הפעם הראשונה שפגשתי אותה אחרי התיכון הייתה כשהגיעה אלי לייעוץ: חוקרת באקדמיה, בתהליכי גירושין, מתמחה בפיזיקה, עייפה מתוסכלת, מרוויחה מעט ועובדת הרבה, ובעיקר, עם תחושה עמוקה של מיצוי בעבודה. אורית רצתה להגשים חלום ילדות- להיות מאיירת גראפית. סדרה של מפגשים שקיימנו, אפשרה לה למצוא בתוכה את האומץ להתפטר ולפנות ללימודים מקצועיים, שכן, תואר בבצלאל או בשנקר לא נראו לה אופציה מועדפת, כמדענית וחוקרת שבוחנת כדאיות לפני ביצוע.

בתהליך, גילתה אורית תחום עניין חדש: מחקרים סטטיסטיים. בניגוד  לרב הסטודנטים, אורית הייתה "מכורה" לסטיסטיקה, התחום שבדרך כלל מפיל קרבנות רבים בכל תואר. לאחר שנה של נסיונות התברגות לתחום האיור הגראפי הבינה, שכשרונה המרכזי לא בתחום ופנתה ללימודי תעודה בתכנות. חמש שנים עברו מיום סיום הלימודים המקצועים, בהן הקימה בקלות מירבית, חברה למחקרי שוק וניהול מאגרי מידע. החברה- מצליחה, ואורית- מאושרת. היא הוכיחה לעצמה שבגיל 45 אפשר לקום, להתפטר מעבודה קבועה שבה את לא מרוצה, לבחור כיוון לימודים מקצועי, להתנסות, לגלות שטעית בבחירה ושוב, לעשות הערכת מצב ולקבל החלטה על לימודים וכניסה לתחום חדש. והפעם, גלתה אורית שבחרה נכון.

שיווק באינטרנט זה לא רק לצעירים...

את אתי היכרתי באחד הקורסים לניהול פרוייקטים שהעברתי לצוות מנהלות מתנדבות בעירייה, בפרוייקטים שיזמו למען הקהילה. היא הייתה בת 58, הכי מבוגרת בגיל, והכי צעירה ברוח ובאנרגיות. אתי חיפשה ריגושים, כיוון חדש, אקשיין, עניין. בעבר, עבדה כשכירה וגם ניהלה עסק משלה בתחום המזון. התחביב המרכזי שלה, שלא התאים לסטריאוטיפים על נשים ומחשבים ובטח שלא בהקשר לנשים בגילה, היה אינטרנט ושיווק באינטרנט, תחום חדשני ומשגשג בחמש השנים האחרונות בארץ ובעולם. בגיל 59 החליטה לפנות להכשרה מקצועית בתחום קידום אתרים (SEO) שנמשכה שנה. מהר מאד גילתה שהיא מעולה בתחום וגם, שלשמחתה היא יכולה לעבוד מהבית, מהדירה בחיפה, וגם, בחו"ל כשהיא טסה לבקר את ילדיה, ובלבד שתוודא שהיא מצויידת במחשב וחיבור לאינטרנט. כיום, אתי מנהלת קמפיינים שיווקיים לחברות באינטרנט, מפעילה קורסים ללימוד תחום שיווק באינטרנט, אישה חופשיה ומאושרת בת 62 שבאנרגיות, ברוח ובעשייה ובעיקר במוכנות להעז ולפרוץ גבולות היא מובילה אנשים אחריה.

וזו שלא הצלחתי לשכנע אותה ללמוד...

את גילה ודליה (שמות בדויים) היכרתי בתוכנית להכשרת עתודה ניהולית. שתיהן עובדות בנק, ותיקות, מוערכות ביותר ולא מקודמות. הדור הצעיר שנכנס לבנק כעשור אחריהן, כשהוא מצוייד בתואר אחד לפחות וללא ניסיון מעשי, שולב בתפקידי ניהול זוטרים והן לא. הסיבה- פשוטה, אין להן תואר אקדמי. לדור הצעיר שהגיע לבנק ? יש. זה סיפור עצוב עם סוף חצי שמח: למרות יכולת ההשפעה שלי הצלחתי לשכנע רק 50% מהצמד להשקיע, בגיל 50, שלוש שנות לימוד לתואר. לכל אחת מהן 5 ילדים ולחוד, הן משקיעות בהכשרתם להצלחה בעולם. זמן- אין, כסף- לא ממש בנמצא, וכוח- להשקיע בלימודים אחרי יום עבודה וניהול משק בית עם חמישה ילדים לא בנמצא. לזו שהחליטה להתחיל ללמוד לתואר, המלצתי ליידע את ההנהלה, לבקש השתתפות ולהודיע שהיא מתכוונת להתמודד על המכרז הניהולי הבא בבנק, הואיל והיא סטודנטית לתואר ראשון. הי אצחקה, טענה שאני חיה בפנטזיה, שעד שלא תסיים לא יתייחסו אליה ברצינות בבנק. למזלי ובעיקר למזלה, המנהלים שלה סברו אחרת ובחרו בה לתפקיד ניהולי במכרז שהתקיים מספר חודשים בלבד לאחר שהתחילה את התואר.

תואר שני בתחום שונה לחלוטין בגיל 40?

מותר? אסור?. בתפיסה של הדור הקודם- "חבל על הזמן"... מה כבר ייצא לך מזה" וגם "בשביל מה זה טוב". על פי כללי המילניום השלישי זה כמעט MUST, בהחלט פוליטיקלי קורקט ומאד IN לעשות תפנית באמצע החיים, לעבור ממשפטים לדיקור סיני, מכלכלה לוטרינריה, מתיירות לקידום אתרים, מאופנה לייעוץ אסטרטגי או ממדע לאמנות.

הטרנד העכשווי- לימודים רב תחומיים

יותר ויותר מוסדות אקדמיים מציעים כיום מגוון תוכניות לימוד המבוססות על רב- תחומיות: כלכלה וביולוגיה, ראיית חשבון ומשפטים, תקשורת וניהול ואחרים.

הטרנד הרב- תחומי מבוסס על שלוש תובנות:

• לאנשים כישורים רבים ושונים והם אינן רוצים לבחור ביניהם.
• אנשים רוצים לבטא יותר מאשר כישור או יכולת אחת באישיותם כדי לפתח משמעות רחבה יותר לחיים שלהם.
• מקומות עבודה כיום מעריכים ומחפשים אנשים רב- תחומיים, שיכולים לתרום למערכת מעבר לתפקיד הרשמי.

וכך, מה שנחשב פעם בעל ערך- תחום לימוד אחד ומקום עבודה אחד עד הפנסיה, פינה מקומו למסלולי לימוד רב- תחומיים, המעניקים מידע, מפתחים ידע ומכשירים אנשים להרחיב משמעויות בחיים ולתפקד באופן רב- תחומי בארגונים ועסקים.

אז מה עדיין "אין לך תואר"?

לא נורא, את חיה במילניום השלישי, המילניום בו כמעט הכל אפשרי: בכל גיל, את יכולה לבחור תחום, לשנות עיסוק, ללמוד מקצוע או תואר חדש, ולמצוא באמצעות תהליך קבלת החלטות מסודר, את המוסד הכי מתאים לך, לאישיותך, ליכולותייך ולמטרותייך. החופש ללמוד הוא אחד החופשים היותר מיוחדים ויותר נחשבים בעידן המידע בו אנו חיים, והוא המפתח שלך להצלחה בחיים ובקריירה. החופש ללמוד ולהתפתח- האם הוא חלק מהוויית חייך?.

 שירית בן- ישראל, יועצת אסטרטגית, מנכ"לית חברת STS- אימון וייעוץ עסקי להצלחה בשיטת הצעדים