29 אפריל 2012
מטילים מימהם מהמקפצה
מזה זמן כי אנו עדים למופע פחדנות של אישים אשר עמדו בראש אירגוני ביטחון וחשים חופשי להטיל מימהם על ראש כולנו מהמקפצה ביודעם כי למרות היותם נגועים בוירוס השמאל-רדיקלי הם יכולים להסתופף תחת מטריית האתרוגנית של התקשורת הישראלית המהווה את שיכפול בני דמותם .
האחרון בשרשרת הינו יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר התר אחר התואר "אתרוג" אשר וודאי יוענק לו על ידי התקשורת הישראלית המפרגנת כלפי משובטיה, באורח פבלובי להלל. דיסקין הינו עוד חוליה בשרשרת של עשרות ואולי מאות קציני צבא בכירים אשר טיבם מתגלה לאשורו עם שיחרורם מצה"ל והצטרפם למפלגות ואירגוני שמאל עד שמאל קיצוני.
יובל דיסקין חובר לראש המוסד לשעבר דגן ולרמטכ"ל בני גנץ והלשעבר גבי אשכנזי, אשר כולם החליטו (הגדיל עשות גנץ שטען שהאיראנים לא נערכים לבנית פצצה וזכה לקיתונות לעג מפאנטה שר ההגנה האמריקני), כי הסכנה האיראנית אינה קיימת. לטעמם, הראש הקרבי של טילי משמרות המהפכה האיראנית הינם למעשה עציצי פרחים וכי כל העולם בסך הכל הוזה בעוד משמרות המהפכה מכילים את המקבץ הגדול ביותר של "אימהות תרזה" בעולמנו המיוסר.
לטעמם של היידעונים והאיצטגנינים מהמוסד, השב"כ וצה"ל הרי איראן מעשירה אורניום על מנת שתוכל לנצלו לצרכי מחקר רפואי מציל חיים, שהרי השיעים ידועים באהבת האדם וזכויותיו. פצצה גרעינית? זה הכל יציר דימיונם של אירגוני המודיעין בעולם ומנהיגי ישראל יחדיו עמם, איראן הרי אין לה כוונות גרעיניות כלל וכלל, לכל היותר המדובר במפצחי גרעיני חמניות ודלעת איראנים.
לטעמם של המטורללים-הלשעברים הללו, מנהיגי ישראל רואים חזיונות בהקיץ של סכנה גרעינית. כלומר הם ואנשיהם, ראשי ארגוני המודיעין שלנו, הביאו את המידע בדבר סכנה גרעינית איראנית אך כעת, אפשר שתמורת גמול שמן ומשמן, מתכחשים לה בלחץ אירגוני שמאל רדיקלי ואנטישמי-עולמיה כגון "הקרן לישראל חדשה", אירגוני "הסדר העולמי החדש", אירגון "בילדרברג" האירופי, האיחוד-האירופי והממשל האמריקני. כל אלו כבר מודעים מזה זמן להתקדמות תהליך ייצור הפצצה הגרעינית האיראנית אך מגמדים אותה על מנת להרבות כאוס בלבול מבוכה ואבדן עשתונות אצל מנהיגי העולם והמזרח התיכון בפרט, וזאת על מנת להשליט איסלם קיצוני שיעי על כולנו, להגביר בכך כאוס ושמד אשר יובילו ד'לית ברירה לכינון ממשלה עולמית טוטליטרית. ומעל כל אלו עומדת ככל הניראה שאיפתו של דיסקין (לאחר שניכזבה תוחלתו להתמנות לראש המוסד ולכן נוקם כעת בנתניהו), לקצור נקודות זכות פוליטיות לקראת כניסתו לפוליטיקה הישראלית בבחינת "הכה את נתניהו והצל את העולם" זוהי הנדוניה הדיסקינית לשלי יחימוביץ, לשאול מופז, לזהבה גלאון או ליאיר לפיד, אך יותר מכל לממנים הכבדים האנטישמים מארצות הים המשתמשים בדיסקין (כמו בפוליטיקאים ישראלים רבים אחרים) על מנת לשנות את האוריינטציה הפוליטית הישראלית להפכה לאוריאנטציה פלשתינית נוסח "מדינת כל אזרחיה". אהה, כמעט שכחנו, הלה היה ראש השב"כ הישראלי עד זה לא מכבר – איזה בושה, איזה ביזיון, איזה עליבות.
דיסקין מכבס מילים. "נתניהו לא מעונין בתהליך השלום כעת" כך גורס-מכפיש דיסקין. אנו הרי כבר יודעים גם ללא הסבריו "המלומדים" של ר' דיסקין כי חידוש יוזמת השלום ו"יצירתיות" לעת הזו פירושה וויתור מלמפרע על נכסיה האסטרטגים של מדינת ישראל, עקירת מאות אלפי מתישבים והצבת משמרות המהפכה האיראנים על גבול קלקליה טול-כרם וכל זאת בעוד העולם הערבי משקשק ומזדעדע תחת עולו של "החורף הערבי". ניראה כי דיסקין אינו חכם במיוחד אם הינו חושב כי אנו טיפשים שאיננו מבינים כוונתו הנכלולית מוטת אוריאנטצית השמאל הרדיקלי. ובמדה ודיסקין הפך מעריץ כה נלהב של "הפרטנר" אבו-מאזן עד כי מאשים את נתניהו בטירפוד משא ומתן לשלום הרי שעליו להסביר מדוע לא טרח "האבו" להשיב על נדיבותו המופלגת עד כדי חוסר אחריות לאומית של אולמרט בעת המשא ומתן בינהם? ובכלל, "האבו" הרי מעמיד הררי תנאים מוקדמים עבור הזכות לשוחח עמו שלום עד כי מייתר את המשא ומתן מכל וכל. וזה הוא ה"פרטנר" של דיסקין. ניראה כי האיש לא נחן בשאר רוח רב ובאשר יצא מתחת מטריית השב"כ המגוננת מתגלה הוא בכל עליבותו (ע"ע ראש המוסד לשעבר דגן).
אלא שכל אלו אינם מצליחים להזיז את נתניהו ראש ממשלת ישראל וברק שר ביטחוננו מאשר ידוע להם ובדין, המהווה סכנה קיומית למדינת ישראל. הנאמר כאן אינו מוצא השנים "טלית שכולה תכלת" בנושאים אחרים אך זה אינו מעניננו כאן. איש איש מהם ומכשלותיו אחריו, נתניהו פחות (ובעיקר באזלת ידו כנגד "משנאי החינם בנינו") וברק מונים רבים יותר (ותיקצר היריעה מלפרטם כאן).
דיסקין טוען שנתניהו וברק מונעים מרגשות משיחיים. באמת? ואולי, רק אולי, אותם רגשות "משיחיים" לכאורה הינם אידאולוגיה ציונית קיומית הכוללת דאגת אמת לקיום עם ישראל ושלום אזרחיו מפאת שחשים את כובד האחריות המונח על כתפיהם בעבור כולנו? אנו צריכים לברך יום יום כי מנהיגינו הינם "פרנואידים" הרואים צל ההרים כהרים עצמם ולא שטופי נירוונה, רוגע ושלום עולמי כאדונים הלא ניכבדים דגן, גנץ ודיסקין. אנו אזרחי ישראל מעדיפים את מנהיגינו "פרנואידים", החרדים לשלומנו בכל דקה נתונה , מאשר היותנו תחת ממשל של הזוהים אפופי קטורת הנירוונה ואוניבסליזם כלל עולמי. בחברות העסקיות המצליחות ביותר רק מנהל כללי "פרנואידי" יכול להוביל את העסק לעבר רווחיות וקיום כנגד מתחריו והגזירה כאן בהחלט שווה.
דיסקין טוען כי אינו סומך על השניים? לא דיסקין, אנו איננו סומכים עליך, אשר מטיל מי אפסיו מהמקפצה על הממונים עליו לשעבר בתזמון מפוקפק ותמוה ומתגדר כיום בחסות התקשורת המפרגנת והמאתרגת. מזכיר לנו את המטורלל של גן הילדים הזורק בוץ על הילדים האחרים בגן בעודו מוצא מחסה מאחורי סינור הגננת.
נתניהו וברק יכולים לסמן הצלחה פנומנלית בקנה מידה שלא היה ידוע עד כה במדינת ישראל ויחסיה הבינלאומים בכך שהעמידו את העולם במסדר הסכמה לנוכח הסכנה האיראנית לא רק לישראל אלא לכל העולם.
אלא שגאוני הדור (בלשון סגי-נהור), דגן, גנץ את דיסקין מעולפי ענני קטורת השמאל הרדיקלי יודעים כמובן טוב יותר מכולם, הם החליטו כי האיראנים אך שרים במעגל "קומבייה" ומדליקים נרות שלום.
מזה זמן מאז שנת 2011 כי אנו מתריעים במאמרינו אודות סכנה מוחשית ומידית ליכולת עמידתה של מדינת ישראל עקב הפיכתם של פיקודי צה"ל, משטרה והשב"כ לחממת שמאל רדיקלי מוכווני (וממומני?)" הקרן לישראלח חדשה" אשר מתנהלים באותו נוסך בו מתנהל בית המשפט העליון הישראלי דהיינו, חבר מביא חבר ואלו בוחרים משובטיהם מתוך עצמם בעודם מונעים מכלל עם ישראל את הגישה למקומות אלו.
לכל שיעיין לעומקם של פעילות צה"ל, המשטרה והשב"כ, יבחין בנקל כי הקו המנחה אירגונים אלו בשנים החולפות הוא קו מיליטנטי שמאלני רדיקלי בעל גוון אנרכיסטי. אין חידוש בדבר, פיקודי אירגונים אלו מתנהלים מזה עשרות שנים באורח פוליטי הנוטה לשמאל הרדיקלי, אלא שפעילות זו החלה להחשף בשנה החולפת והציבור החל להיות מודע לבעיה. למי שתהה מדוע צה"ל, השב"כ והמשטרה בשטחי יו"ש מהווים את חוד החנית כנגד מתישבינו שם בעודם משתפים פעולה נרצעים עם הפלשתינים כנגד בני עמם, למי שתהה מדוע מלחמת לבנון השניה התנהלה באורח כה בזוי וכישלוני לנו, למי שתהה הכיצד התנהל גרוש גוש קטיף בלא צעקה וזעקה דמוקרטית, למי שתהה מדוע מבצע עפרת יצוקה נעצר בתחילתו ודבר ממטרות המבצע לא הושלמו, הנה התשובה והיא מחרידה בעוצתמה....פיקודי האירגונים המופקדים על ביטחוננו פועלים למעשה כנגדנו, כנגד ביטחוננו, כנגד קיומנו וזאת בעבור מילוי מאוויהם האישיים האג'נדתים.
למבקשים להרחיב ולאשש ידיעותיהם באשר לנאמר במאמר זה מומלץ לעיין בספרה של רות איזיקוביץ "תכלית ראויה" (זהירות, הספר אינו לחלושי לב ומוח) . איזיקוביץ, חברת הצוות הרב תחומי לביקורת צה"ל המתאר את הסודות השמורים ביותר של ההפיכה הצבאית דרך "ההכנה המנטלית", שחולל הפיקוד העליון הצה"לי בהופכו את הצבא לכוח משימה נגד אזרחים ובניגוד לפקודות וחוק הצבא. חושפת ללא כחל וסרק ובהרחבה את שנאמר במאמרינו בנושא.
י,
לתמה הכיצד זה אנו עדיין שורדים? פשיטא...עם ישראל ולא מנהיגיו הצבאיים והביטחונים הוא העומד כחומה בצורה להגן על כולנו. אנשי הצבא עד רמות סא"ל ולעיתים אל"מ וכמובן החוגרים והבד"א, שומרי אמוני ישראל הנפלאים, אינם ככלל שותפים לפוליטיזציה הפושה בצמרת צבא ולמרות המכשלות, אזלת היד וחוסר כישורים בולוט של מפקדיהם הבכירים, הינם משכילים לעמוד בפרץ ולהגן על כולנו.
ממשלות ישראל נירדמו בשמירה. היה עליהן להבחין במגמות הפוליטיות המסוכנות הפושות בצמרות אירגוני הביטחון לסוגיהם. ואם הבחינו וידעו, מה שסביר יותר, הרי שהללו מעלו באמוננו. חשוב לציין כי הפוליטיזציה, בצה"ל בעיקר, ימיה כימי קיום המדינה ובכוונת מכוון הוכפף צה"ל מאז ומתמיד למפלגות השלטון מהשמאל (השמאל האוטנטי של אז – שמאל יהודי, ציוני ודמוקרטי), אלא שמפקדי צה"ל למרות אוריאנטציה אישית שמאלנית ידעו להפריד בין נטיותיהם הפוליטיות ותיפקודם הצבאי בעבור כלל עם ישראל ועשו זאת נאמנה, מי יותר ומי פחות.
נקודת השבר בה חדל הפיקוד-הצבאי-הפוליטי הצה"לי לשמש את כלל עם ישראל ודבק אך באג'נדה שמאל קיצונית צרה הינו "הסכם אוסלו" הארור אשר בו למד פיקוד הצבא מהפוליטיקאים (פרס, ביילין רבין) כי מאוואים פוליטים אישיים, אנוכים-צרים עדיפים על טובת כלל האומה וכי הנוקט בדרך זו לא רק שלא יינזק אלא יהפוך לאתרוג תקשורתי צעיר ומבהיק. הפוליטיקאים וטטרני-הפוליטיקאים דאז הראו לראשי צבאינו אשר היו ממילא דבקים באידאולוגית השמאל הרדיקלי כי ניתן ליבא 40,000 טרוריסטים, למסור לידהם 50,000 רובים על תחמושתם, לגרום בכך ל- 1700 "קורבנות השלום" בנינו האזרחים (וכ-5000 הרוגים פלשתינים) ולצאת נקיים כצפיחית בדבש ללא עונש ומכהה, ללא וועדת חקירה, ללא דו"ח מבקר המדינה ובתמיכה גורפת של משפחי ושרלטני בית המשפט העליון. כל שנידרש מהם היה למלא את גחמות התקשורת ואנ"ש.
ואלו הינם אותם האנשים אשר מיללים ככרוכיות כנגד הארכי-רוצח בני עמו בשאר אסד – וכי מה הם עוללו לבני עמם היהודים? וכי דבשתם הקלוקלת נעלמה כליל מעיניהם. ברוב חוצפתם מותחים הם ביקורת על סא"ל שלום אייזנר אשר מעשיו ילבינו כשלג הצח לעומת ניוולותם ורצחנותם כנגדנו, אזרחי ישראל (ע"ע "קורבנות השלום" לעיל). למה דומה מעשהו של אייזנר, אשר בהחלט אינו "גיבור" אלא מילא תפקידו כמיטב יכולתו? למעשי אותם "פורעי החוק", מורדי גטו וורשה והפרטיזנים אשר נילחמו (אבוי, רחמנא ליצלן, תוך שמפעילים כוח), ב"שלטון החוק" הנאצי אשר קם להשמידם. חוק, או העדרו, אשר דגל שחור מתנוסס מעליו אינו חוק ואינו נעלים, הוא עוולה ברורה ויש לנדותו ברוח הדמוקרטיה המתגוננת (מערכת המשפט והחוק של גרמניה הנאצית עצמה היא דוגמה מזעזעת נוספת לאן יכול "שלטון חוק" אנטי יהודי להגיע ולהביאנו). "שילטון החוק" הישראלי המיוצג על ידי בית המשפט העליון ("שלהם"), המקעקע את הדמוקרטיה הישראלית ומביאנו כולנו אל עברי פי פחת קיומי הוא דוגמא אפילה ומבישה לאשר מובילנו "שלטון חוק" שרלטני, פיראטי ומתנשא, ואף הוא אנטי יהודי וציוני.
השנים החולפות חשפו עוולות פוליטיות ומדיניות רבות כנגד מרבית העם היושב בציון באשר אותו ציבור שהיה מושתק עד הלום, מצא את הדרך להביע רחשי ליבו המדוכא דרך המרשתת והרשתות החברתיות וטוב שכך. ידיעות מסתחררות בדבר הקדמת הבחירות לסתיו הקרוב נותנות ההזדמנות לבוחרים ונציגיהם לעורר ולהציב בראש סדר היום את הבעיות המונעות מהציבור זכות קיום לאומי הוגן. המתואר בכתבה זו הינו אחד מאותם תנאים חייבי וברי תיקון אשר "הניבחרים" יהיו חייבים לעמוד בהם לעת הבחירות החדשות, אם וכאשר.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
