השפעת הילדות על חיינו בהווה 

הגורם המשפיע ביותר על ניהול חיינו והתנהלותנו בהם, נמצא בהתאמה בין דרישות הסביבה לבין דרישותינו שלנו ומאפייני האישיות שלנו, שנטמעו בחוויות מוקדמות. מאפייני האישיות מתייחסים לכוחות פנימיים, דינמיקה משפחתית, מודלים הוריים וזוגיים, שאיפות, תקוות ובעיקר "פצעי ילדות" שאנו נושאים עימנו לכל אורך חיינו. קיימים קשרי גומלין בין היחסים הבינאישיים, יחסינו בעבודה לבין האישיות ודינמיקה משפחתית וזוגית. עבודתי ארוכת השנים עם יחידים, זוגות ומשפחות תורמת להעמקת והבנת קשרים אלה.

בטיפול, לומדים להבין כיצד הרקע המשפחתי והדינאמיקה במשפחת המקור הם הבסיס למניעים, לרצונות, להתנהגויות השונות, לפחדים ולחרדות הקיומיות והקונקרטיות. לכל אותם מרכיבים ישנה דינאמיקה של העברה בין דורית. התנהגויות, חרדות, רצונות ומשאלות שעוברים כחוט השני מדור לדור. בטיפול לומדים כיצד לעקוף ולנטרל מרכיבים אשר מחבלים ביכולתנו לתפקד באופן טוב יותר.  הטיפול מסייע להבין את "השפה" של המטופל, לשוחח בשפתו, המילולית והסימבולית, מאפשר לקיים דיאלוג ברור ויעיל יותר, במטרה לפתור קצרים תקשורתיים בין השותפים למסע החיים, בעיקר מתרחב הדיאלוג בין האדם לבין עצמו. 

מהספרות המקצועית, מהתאוריה ומנסיוני, הדינמיקה המשפחתית המוקדמת, חושפת את הכאב ופצעי הילדות אשר מכתיבים את התנהלותו ומניעיו  של האדם הבוגר. חשוב לזהות את מקורות ההתנהגות הנצפית, שמקורה לרוב בחלקים הלא מודעים. כאשר מצליחים לזהות את המקורות אשר מכשילים ופוגעים, ניתן למצוא דרכים להסיר או לעקוף אותם, במטרה להגיע לאותם מקומות אליהם שואפים להגיע. לכן, חשוב בטיפול להעמיק ולגלות את הדינאמיקה המשפחתית אשר מלמדת על מקורותינו ועל מה מניע ומפעיל אותנו. ההבנה והמודעות לסיפור הפנימי של האדם, הם המפתח שבלעדיו לא יחול שינוי.

פעמים רבות אנשים מגיעים ממשפחות כאוטיות, בהן לא היו הגדרות תפקידים ברורות, הילדים היו צריכים לקחת את תפקיד ההורים, לא היה סדר טבעי, לא הייתה היררכיה והיציבות הרגשית הייתה לקויה ולעיתים אף לא קיימת בכלל. מדובר במשפחות אשר תפקודן היה לקוי ולילד לא היה "מקום" בתוך כאוס זה ? ילד כזה יגדל בתחושת "יתמות" רגשית, נטישה והעדר ערך, גם אם הוריו היו בחיים. העדר הורה משמעותי (פיזית, רגשית ומעשית) ישחזר שוב ושוב את תחושת הריק והחסר. לאנשים אלה יהיה קשה לתפקד בתוך מסגרת מסודרת והיררכית, אלא אם כן הוא זה העומד בראש ההיררכיה - בעיקר משום שהוא למד לסמוך רק על עצמו. אדם כזה ירגיש שאין אדם שיכול להיות שותף לו, אלא רק כזה הנלווה לדרכו שלו ומתנהל על פיה. הילד שנעזב על נפשו נאלץ ליצור עבור עצמו חוקים, לקחת אחריות ולפעול לפי אותם חוקים שהתווה לעצמו. אנשים אלה שהתפתחו להיות עצמאים במעשיהם ובחשיבתם ופחות מתחשבים בדעתם וברגשותיהם של אחרים, פרשנותם למצבים השונים נסמכת על נסיון חייהם. מכאן שהכאב המניע אותם הוא במידה שווה, לשני כוונים -   גם מקור לכח וליכולת לנהל את עצמם ולעשות החלטות אמיצות באופן עצמאי וגם לקושי לנהל מערכות יחסים שוויוניות ונורמטיביות.

ילדים הגדלים בבית כאוטי יוצרים לעצמם מציאות שבה הם יכולים להתקיים עם פחות כאב,על ידי יצירת "סיפור חיים" חדש הנותן הצדקה לסבל אותו עברו. אנו מכירים את ההיגד "מה שלא הורג, מחשל".  לאחרונה ראיתי ראיון עם אדם שהצליח מאוד בעסקיו אשר סיפר שלמעשה כל ילדותו עברה עליו ללא ההורים, נשלח לארץ לבדו והוא זה שהיה צריך לסלול לעצמו את מסלול חייו. מניעיו היו רבים והוא אכן הצליח בעסקים, אך כאדם שכל חייו הצעירים למד לסמוך על עצמו בלבד, לא הצליח להשכיל ולהקים לעצמו משפחה יציבה. הוא נישא והתגרש מספר פעמים משום שהרגיש שאין מקום לאדם לצידו אלא רק בעקבותיו ? רף הציפיות שלו גבוהה מאוד, דרישותיו נוקשות וגבוהות באופן קיצוני, מצב הרוח שלו משתנה ותנודתי והוא ממשיך לחיות כמו "זאב בודד". בראיון הוא מצדיק את דרך חייו ומוצא את הרציונל לדרך זו ? העובדה שהצליח כלכלית ועסקית היא רק בזכות היותו צנטרליסט וסוליסט במגרש.

חוויות הילדות משליכות וצובעות את יכולת האדם להתנהל מבלי להתחשב באחרים, אלא רק בעצמו. לא היה בילדותו מי שיאמר מה אסור ומה מותר, מה הרווח ומה ההפסד, מה הייתרונות ומה החסרונות של כל אחת מההתנהגויות. לא הייתה דמות מבוגרת ואחראית שתהיה המצפן שמורה על כוכב הצפון ומאזן. המצפן היה הילד עצמו וכל החלטה שעשה הייתה שלו, משום לא היה לו מה להפסיד.

לעומת זאת, במשפחות יציבות יחסית, ישנה היררכיה ברורה, קיים סדר וחוקים ברורים.  ההורים מהווים דמות הזדהות,  קשובים ודואגים לילדיהם, מדריכים, מנחים ומנחילים אמונות, ערכים, תפיסות עולם ועוד. בגיל שבו מתגבשת האישיות, הם "כוכב הצפון" של ילדיהם, אשר לומדים לאט לאט לנווט עצמם בתוך העולם תוך התחשבות גם בצרכי האחר, לפתח ציפיות, רצונות, חלומות, תקוות ולבצע את המצופה מעצמם. החוויה הרגשית עבור ילדים אלה שהם מונעים להגיע להישגים עבור עצמם וגם מתוך התחשבות ורצון להשביע את רצון הסביבה.

משפחות מתפקדות מספקות מודל לחיקוי עבור ילדיהם. ההורים מהווים מורים טובים להמשך הדרך, מקנים בטחון וידיעה שגם כאשר שוגים, זו התנסות שיכולה להיות חיובית ובכך מונעים חשש מפני כשלון. והורים כאלה משקפים את המציאות כפי שהיא, יש להם את היכולת להכיל את מגוון רגשותיהם ורגשות ילדיהם.

אנשים המסוגלים לערוך שינוי מאופיינים ביכולת למידה ותובנה לגבי הגורמים המניעים אותם. לפעול מתוך התחשבות וראיית האחר, להתאים עצמם למציאות המשתנה ולהיות קשורים אליה היטב. לוותר או לעקוף דפוסים מעכבים ומחבלים ומוכנים לגנוז את דפוסי ה"לבד" ולעבור לדפוסי ה"יחד", להבין שאינם יותר "זאב בודד" אלה אדם החי בלהקה ועליו להתחשב בכל חברי הלהקה, גם אם הוא ראש הלהקה. ללמוד להתמודד עם האינסטינקטים המוטבעים בו בתמורה למערכות יחסים המאפשרות קירבה ואינטימיות.

הכרת והבנת הרקע המשפחתי יכולה לעזור להבין כיצד אנו פועלים לאור המערכת המשפחתית בה גדלנו. מה הן ההשלכות של העדר דמות הורית מספקת, היררכיה משפחתית לוקה, העדר סמכות הורית ויד מכוונת, חוסר יציבות ותחושת "יתמות רגשית", חוסר במודל לחיקוי וידע בסיסי אודות תפקוד משפחתי תקין. אדם זקוק לסביבה מיטיבה כדי לעשות שינויים ולחולל תמורות בחייו, תוך הקשבה לדיאלוג הפנימי והחיצוני לגבי הכוחות והחוזקים כמו לגבי העדר הכוחות והחולשות ? אשר ניטעו בנו בילדותנו המוקדמת, במשפחת המקור. תפקיד המטפל הוא להבין את מקורות ה"סיפור" המשפחתי של המטופל, לסייעלבחון את אותן הגנות שאינן מאפשרות שינוי, להבין את תחושות האי נוחות בטיפול כזה, להקשיב מתוך כבוד למסכת חיי המטופל ולהוות עבורו שותף למסע, ליצירתשינוי.