מערך האנרגיה המידלדל של ישראל 

כבר בימי מלחמת העולם השנייה, הפך מערך האנרגיה למשאב הגיאו-אסטרטגי הראשון במעלה. המכריע מכולם. היה זה ויסנטון צ'רצ'יל אשר החליט להסב בעיצומם של קרבות את הצי המלכותי, כאמצעי איתור ואבטחת נתיבי אספקת הנפט. מאז ועד היום, המושג "ביטחון אנרגיה" הפך למתווה הדרך המוביל במדיניות הדיפלומטית של מדינות העולם. מבחינות רבות, שיקפה מדיניות הנפט הבינלאומית, כראי מושלם של מדיניות החוץ במזרח ומערב. מאיראן ועד צפון קוריאה, מארה"ב ועד סין.

והנה, בשנים האחרונות, כך נראה, מוכיחה ממשלת ישראל, על כל ראשיה ובכיריה, כי חרף הבהובן של נורות האזהרה, מדיניות "ביטחון האנרגיה" מופקרת גם היא, באין כל קו מתווה. בדומה לכשלי המודיעין, אותם כשלים שבאו לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה, מותירה ישראל את זירת האנרגיה ללא כל עין בוחנת, וממתינה בתקוותיה ל"טוב" שיקרה. וועדת חקירה ממלכתית? אולי עוד כמה שנים.

ראוי לזכור: כל החלטה אופרטיבית מצדם של הדרגים הבכירים בישראל, כל הכרעה בעניין פיתוח התשתיות האסטרטגיות ברחבי המדינה, פירושה שנים של עבודות הכנה מקדימות. הפתרונות - אינם פתרונות קסם, ואין כאן תשובות בזק. עבודות התשתית, ההיערכות הקרקעית והלוגיסטית, כל אלה אינם ארוכים כימי הסתיו. המדובר בתכנון אסטרטגי רב שנים, הדורש ראייה מקדימה. גם המגעים מול הספקיות הבינלאומיות, הם בבחינת מהלכים כלכליים ארוכי טווח. מכאן, חשיבותה הרבה של ההתפכחות המדינית. התפכחות בטרם עת.

אמרנו לכם

"תוכנית האב למשק האנרגיה בישראל", שהוגשה כבר ב-2004 למשרד התשתיות הלאומיות, הצביעה כבר אז על הצורך לעורר את המערכות הבירוקרטיות מתרדמתן. "העלייה המדאיגה בעצימות האנרגיה בתוצר הלאומי בישראל בעשור האחרון והצמיחה המהירה של הביקוש לחשמל החזויה ל-20 השנים הבאות, עד כדי הכפלת או השלשת צריכת החשמל בישראל" - נכתב שם - "מחייבת היערכות מתאימה של משק האנרגיה וביצוע חשיבה כוללת של כיווני ההתפתחות לטווח הארוך". "מתוך חשיבה זו", הודגש כבר בפתח הדברים, "נגזרים גם צעדים שיש ליישמם כבר בשנים הקרובות".

אלא שמאז ועד היום, רק מעט נעשה; מעט, אם בכלל. מעט נעשה במדיניות שימור האנרגיה, מעט נעשה במדיניות המחקר והפיתוח, בתהליכי החקיקה, בתכנון הפיזי, בתמרוץ הכלכלי, בהקמת הרשויות הרלוונטיות, בחיוב גופי הממשל בישראל, בתכניות חסכון פנימיות, בתיקון חוק התכנון והבניה, בהפנמת העלויות החיצוניות, בהפצת המידע, בהסברה. מעט, אם בכלל.
כבר אז, ב-2004, הדגישו כותבי הדו"ח כי אי-קיומם של שלושה ספקי גז בלתי תלויים, לפחות, והסתמכות על ספק עיקרי נוסף בלבד (מצרים), תביא להאמרת מחירי הגז בישראל עד כדי הכפלתם, "וזאת כבר בטווח הזמן הקרוב". דבר זה, להערכתם, יפגע קשות בפיתוח משק הגז הטבעי, יביא להאמרת מחירי החשמל ויצור נזק רב לתעשייה ולאיכות הסביבה. בשולי הדברים, הדגיש צוות הכותבים את הצורך להשלים במהרה את התכנון וההערכות להקמת מתקן קליטה לגז טבעי נוזלי, "לו עשוי המשק להידרש כבר בעשור הבא".

בראיון שהעניק לעיתון "הארץ" בתחילת השנה, טען ד"ר עמית מור, מנכ"ל חברת "אקו אנרג'י" לייעוץ כלכלי אסטרטגי, המתמחה בכלכלת אנרגיה בינלאומית ובפרויקטים של גז טבעי וחשמל, כי מערכת קבלת ההחלטות של המדינה, היא-היא "שהביאה את משק האנרגיה למצב הקשה בו הוא נתון כיום".

ד"ר מור, מי שהיה בצוות הניתוח לכתיבת תוכנית האב ל-2004, אמר עוד כי "בתוכנית האב למשק האנרגיה שהוגשה לממשלה לפני כשנתיים, כתבנו בדף הראשון בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי משיקולים אסטרטגיים של גיוון מקורות אספקה וכדי להבטיח מחירי גז נמוכים לאורך זמן, יש צורך לפחות בשלושה ספקים בלתי תלויים שיתחרו ביניהם, וכי ויתור על הספק השלישי בדמות "בריטיש גז", והסתמכות על הספק המצרי בלבד - יביא להכפלת המחיר תוך תקופה קצרה". אז הנה, ד"ר מור אכן אמר את שהיה על ליבו. הנה, ד"ר מור חזר ואמר את שכבר התריע קודם לכן, אך מי באמת האזין לדבריו?

המונופול

המשק הישראלי, כאמור, סובל לאחרונה ממחסור בגז טבעי. כיום פועלים במשק רק שני ספקי גז: ים תטיס הישראלית, שכבר מכרה את רוב הגז שגילתה, וחברת הגז הישראלית-מצרית EMG, שאמורה להפוך לספק העיקרי החל משנת 2008.

"כך נוצר מצב", הסביר אז ד"ר מור, "בו ישראל ניצבת כיום מול ספק מונופוליסטי אחד. ברגע שמול לקוחות הגז הטבעי הפוטנציאלי, בעיקר יצרני החשמל הפרטי ולקוחות בתעשייה, ניצב ספק יחיד, בוטלה התחרות התיאורטית ו-EMG פועלת בצורה הרציונלית והכלכלית ביותר מצידה, כגוף עסקי, ודורשת מחירים השקולים לעלות האלטרנטיבית אותה מוכנים הצרכנים בישראל לשלם, שהיא העלות של המשך השימוש במזוט ובסולר".

בחודשים האחרונים חידש ראש הממשלה, אהוד אולמרט, את המגעים עם בריטיש גז, והודיע לה רשמית כי ישראל מעוניינת לרכוש ממנה גז. כזכור, החברה בריטית הפסיקה את פעילותה בישראל בתחום הגז עקב התנגדותו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, אשר חשש כי הכספים שיועברו מישראל לרשות הפלשתינית "ישמשו את ארגוני הטרור". למרבה האבסורד, השינוי לטובה ביחסה של ישראל לחברה, שב ועלה רק אחרי שארגון החמאס זכה בבחירות ברשות הפלסטינית.

מכל מקום, גם היום, יש מי שמודים במשק האנרגיה כי "הממשלה הישראלית נזכרה בבריטיש גז מאוחר מדי, אחרי שהתחמקה ממנה במשך שנים בטיעונים מגוחכים ומסיבות לא מובנות. הבריטים מדברים כיום עם ממשלת ישראל ומשתפים פעולה עם חיזוריה מתוך נימוס בלבד".

ד"ר מור ועמיתיו, הכירו בתסבוכת הפוליטית אליה נכנסה ישראל, מבעוד מועד. "פעלה פה חברה בריטית בינלאומית בעלת מוניטין, BG, שבמשך שנים ארוכות ניסתה לשכנע את המדינה לתת לה לספק לצרכנים גז טבעי במחירים אטרקטיביים. אך בעקבות החלטה אסטרטגית של הממשלה להעדיף את הספק המצרי, הושבו פניה ריקם". בראיון ל"הארץ", העריך מור כי לדעתו "עדיין לא מאוחר לייצר את התנאים לספק הבריטי בישראל, על אף שבשנה האחרונה איבדה החברה עניין באספקת הגז לישראל, וכיום היא מנסה לקדם את אספקת הגז שלה משדה מרין שמול חופי עזה, לכיוון אל-עריש למתקני הגז הנוזלי שלה במצרים, כדי לשווקו לארצות הברית ולאירופה".

ההשלכות האסטרטגיות

דברי המבקרים, הגם שנאמרו לפני חודשים רבים, מוסיפים ומתארים את המצב הקיים, כנבואה של ממש. "בטווח הקצר והבינוני המשק הישראלי יעמוד מול ספק מונופוליסטי אחד שינסה באופן טבעי למקסם את רווחיו, ויקבע מחירים שונים לכל צרכן וצרכן בהתאם לעלות האלטרנטיבית של אותו צרכן ונכונותו לשלם בעבור הגז. במצב כזה יתכן שתעשיות, שלא מחויבות לבצע הסבה לגז טבעי בשל שיקולי איכות סביבה, ישקלו אם לעבור אליו כלל. מאידך, הספק המונופוליסטי עשוי לקבוע ליצרני החשמל הפרטי מחירים נמוכים יותר מאלו שיקבע לתעשייה כדי להבטיח שהם יקימו תחנות כח, ובכך יובטח השוק לגז המצרי".

הראיון, שנערך עוד בתחילת השנה, מוצג במסגרת זו, כפי שהוא, לא רק בשל הרלוונטיות של עקרונותיו, אלא גם בשל החשיבות הרבה בהתעוררותו של המשק הישראלי להערכת הסיכונים. "צריך ליישם במלואן את המלצות תוכנית האב למשק האנרגיה", הדגיש אז ד"ר מור בדבריו. הנורות, כאמור, כבר הודלקו ב-2004, הועברו לגורמים המוסמכים, ועלו לדיונים מרחביים.

וכך הייתה לשון ההמלצה: "יש ליצור את התנאים לקידום חיפושי נפט וגז בישראל מתוך תקווה למציאת מאגרים נוספים בים וביבשה, ובמקביל לקדם את צירופה של BG כספקית גז נוספת למשק הישראלי. בנוסף, צריך להתחיל לקדם את מיזם יבוא הגז הטבעי הנוזלי (LNG) שיהווה מקור אספקה נוסף למשק בעשור הבא. כמו כן צריך להתחיל לקדם את פרויקט הקמת צינור הגז הימי בין טורקיה לישראל, שעשוי לפתוח צוהר ליבוא אנרגיה ממקורות נוספים, כגון: רוסיה ואזרביג'אן. לבסוף, יש צורך חיוני להתייעל בצריכת האנרגיה במשק ולהתחיל להקים תחנות כח סולאריות". מה, אם כן, נעשה מאז ועד היום?

"דבר אחד ברור", נאמר אז בסיכום הראיון. "תם העידן הקצרצר של מחירי הגז הטבעי הנמוכים, חלון ההזדמנויות נסגר, והמשק יאבד בשל כך תועלת אפשרית של כשלושה מיליארד שקל לשנה, למשך שנים רבות". הפעם, מי הוא השומע?