נפתח בסיפור מתוך התלמוד מסכת ברכות דף ה` עמוד א`:
רבי חייא בר אבא חלש (חלה), על לגביה (נכנס אליו) רבי יוחנן (למצוות ביקור חולים). אמר ליה: חביבין עליך ייסורין? (הנהנה אתה להיות חולה?) אמר ליה: לא הן, ולא שכרן (לא מהמחלה ולא משכרה המובטח בעולם הבא). אמר ליה: הב לי ידך! (תן לי את ידך) יהב ליה ידיה ואוקמיה (נתן לו את ידו והקימו ממחלתו).
סיפור נוסף ידוע בתנ``ך: ספר שמות פרק י``ז פסוקים ח` - י``ג
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים. ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, מחר אנכי ניצב על ראש הגבעה ומטה האלוהים בידי. ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק, ומשה אהרון וחור עלו ראש הגבעה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, ואהרון וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.
וכן לאורך כל התורה כאשר מדובר על כל הקורבנות שהיו מביאים למשכן נאמר ``וסמך ידו על ראש...`` לפני כל הקרבת קורבן לקדוש ברוך הוא היו מניחים את ידיהם על הקורבן על מנת לעשות מעין טרנספורמציה של התפילה / וידוי לקורבן העולה .
גם באבות, אברהם יצחק ויעקב. כאשר ברכו את צאצאיהם הניחו את ידיהם על ראשם. הסיפור המפורסם ביותר הוא של יעקב שבא לברך את נכדיו, בניו של יוסף. בראשית מ``ח הוא שיכל ידיו ושם את ידו הימנית על ראש הצעיר ויד שמאל על ראש הבכור. יוסף אומנם מנסה לתקנו אך יעקב מתעקש ואומר כי הצעיר יתעלה על הבכור.
ומי לא היה פעם אחת בחייו או ראה בטלוויזיה את ברכת הכוהנים, בחול המועד סוכות, ליד הכותל. כאיש אחד מסתובבים כל הכוהנים, פורשים ידיהם לעבר הקהל ומברכים: יברכך ה` וישמרך, יאר ה` פניו אליך ויכונך, ישא ה` פניו אליך וישם לך שלום.
ממגוון הדוגמאות שנתתי כאן, אנו רואים כי היהדות מודעת בצורה זו או אחרת לכוח האנרגטי המועבר באמצעות הידיים.
אור וטוב
אוריאל מעוז
מנסה להיות אדם
