החשיבה הסינית בימינו 

הקדמה עלי והעל סין

שמי לילך פיניק, סין תמיד משכה אותי וריתקה אותי ועם השנים הייתה לחלום שלי , עוד כשהייתי ילדה חלמתי להיות בסין . לפני חמש שנים החלטתי לעשות מעשה. לקחתי את עומר בעלי ואורי ילדתנו בת השמונה אז לגור חצי שנה בסין. בחרתי בעיר קאיפנג מסיבות מעשיות. הדיאלקט דומה למנדרין ואין כמעט זרים, כך יכולנו להכיר לעומק את הסינים המקומיים. עוד לפני שנסענו למדתי סינית, כאן בארץ, אבל גליתי שלא השפה גורמת לבעיות התקשורת בין מערביים לסינים ( בין כה וכה רוב הסינים המשכילים יודעים אנגלית ברמה זו או אחרת) הבעיה היא השוני הגדול בתרבות ובצורת החשיבה.

סין עולם המחר

סין הייתה סגורה ורדומה במשך שנים רבות בעיקר בגלל התפיסה הסינית שסין היא מרכז העולם ואין שום דבר בעל ערך מחוץ לארץ המרכזית

בדור האחרון אנחנו עדים להתעוררות של הענק הרדום הזה.

סין מעורבת יותר ויותר בעולם שמחוצה לה ויחד עם זה מגיעה השפעה בתחומים רבים: בעולם העסקים ובפוליטיקה העולמית כמו גם בתרבות (סרטים. מוסיקה,) ברפואה(דיקור וצ'י קונג) בספורט ( טאי צ'י וקונג פו) ואפילו בתפיסה הכללית (צ'י-אנרגית החיים, נהיה מושג שגור אצל מערביים רבים)

אבל, האם באמת הסינים נפתחו?

כן ולא.

מדי פעם אתה נתקל בתפיסה הזו כשאתה מתנהל מול סינים.

מצד אחד, כן:

בכל מקום שהגענו תמיד התקהלו סביבנו סינים שרצו לדבר והזמינו אותנו להתארח. או סתם רצו לראות ולשמוע זרים.

כשהיינו הולכים ברחוב היינו שומעים צעקות hello! אבל הסינים ביישנים ובדרך כלל ברחו מיד אחרי הצעקה ולא העזו יותר מכך.

ומצד שני, לא ממש:

לדוגמא: כל פעם שלא הבנו את מה שאדם סיני אמר לנו הוא הוציא דף  ועט וכתב לנו את הדברים בסינית (כי הרי ברור שכל אדם משכיל יודע לקרוא סינית) וכאן המקום להסביר שהסינית הכתובה אינה שפה פונטית אלא לכל מילה יש סימנית (מין ציור קטן) ובכל המזרח הרחוק לאורך ההיסטוריה, הסינית הייתה השפה הבין-לאומית וכל האנשים המשכילים (גם תאים קוראנים ויפנים) קראו סינית אפילו אם הם לא דיברו סינית.

במשך התקופה שחיינו בסין נתקלנו בהרבה אספקטים שונים של התרבות הסינית של ימינו, חלקם שונים מאוד משלנו וחלקם דומים באופן מפתיע.

הנושא הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא תפיסת האמת, השקר והנימוס הסינית.

אמת ושקר בתרבות הסינית

בתרבות שלנו אדם ישר הוא אדם טוב ואנחנו מוכנים לסלוח על חוסר טקט אם הוא נובע מעודף יושר. אבל גם אנחנו נשתמש בשקרים לבנים כדי לא להביך אדם או לשם הנימוס. "מה שלומך?" "בסדר" (חברה שלי בדיוק זרקה אותי אבל זה לא ממש עניינך.)

אצל הסינים השקר אינו דבר רע כשלעצמו. וילד ישיר שאומר רק אמת יחשב לחסר חינוך. הכי חשוב זה לא להלבין פנים של אדם. למשל אם אדם טועה לעולם לא תעמיד אותו על טעותו. לכל היותר תציע אפשרות אחרת בעקיפין. הרבה אי הבנות בין סינים למערביים קורים סביב הנושא הזה. לדוגמא: הזמנו חדר במלון בבייג'ין וביקשנו מראש להשאיר את החפצים שלנו בחדר ציוד למשך שבועיים בהם נטייל. כשהגענו למלון אמרה לנו פקידה הקבלה שחדר הציוד מלא. שאלנו את המנהל מה לעשות ולא היה לו פתרון. לבסוף הצענו שיראו לנו את חדר הציוד, אולי נוכל למצוא מקום לדחוס את המזוודה שלנו. כמובן שהוא היה חצי ריק ולא הייתה בעיה. כנראה הפקידה טעתה וכל שאר הצוות גיבה אותה כדי לא להביך אותה.

המשפחה והחינוך הסיני

מבנה המשפחה בסין עבר שינויים קיצוניים וטלטלות קשות. במקור במשפחה הסינית היו בין שניים לארבע ילדים. כשמאו עלה לשלטון הוא החליט לעודד ילודה כדי לחזק את העם הסיני, ואפילו נתן מענקים למשפחות מרובות ילדים. מהר מאוד הוא תפס את גודל הטעות יצר מדיניות מצמצמת ילודה. מדיניות זו קיימת עד היום. ילד יחיד מקבל חינוך בזול אבל אם יש יותר מילד אחד גם אין חינוך בזול לאף ילד, גם צריך לשלם קנס על כל ילד נוסף שנולד וגם אין אפשרות להורים להתקדם בעבודה בכל מוסד או מפעל שיש לו קשר לממשלה. בגלל מדיניות הילד האחד נוצרו דברים מעניינים בשפה. למשל בסינית קיימות מילים שונות לאחים (אח גדול ? ge ge , אחות גדולה ? jie jie , אח קטן ? di di ,ואחות קטנה ? mei mei ). היום משתמשים במילים אלו לילד של שכנים או לחבר גדול/קטן.

תוצאה נוספת של המצב הוא שיש לחץ גדול מאוד על הילדים. עתידם של שישה מבוגרים תלוי עם כתפיו של ילד אחד (שני הוריו וארבעת הסבים והסבתות שלו) משום כך מדורבן הילד הסיני להצטיין כבר מגיל צעיר ועתידו מתוכנן בקפידה. מצד שני הילדים מפונקים נורא. הם רגילים שהבית סובב סביבם ואינם יודעים להעסיק את עצמם.

סין ודת

בעייני הסינים הדת היא עניין אישי. הם רואים במלחמות דת דבר תמוה וטיפשי. אפשר לראות זאת כשמבינים את הטאואיזם, כיום בסין הטאואיזם היא דת שנוצרה משלוש דתות (? - - ?) לאו צ'ה, קונפוציוס ובודהה. אך אין דרך אחת נכונה להיות טאואיסט. יש  מצד אחד נזירים שמתעמקים בפילוסופיה ומצד שני קוראי עתידות, יש בתפיסה הסינית , כמו בתפיסה היהודית הבסיסית, מקום רב לדעות שונות, פלורליזם אמיתי בכל הנוגע לדת ולפרושיה.

לסיכום:

כדי להבין את הסינים צריך קודם כל לפתוח את הראש ולזכור שהדרך שלנו לחשוב על הדברים היא רק דרך אחת. ולאו דווקא הדרך הכי צודקת, נכונה או מוסרית.