התמודדות עם קרובי משפחה קשים 

הגדר במלים את הגבולות שלך

אתה קובע את הגבולות ביחסים שלך. אם הגבולות האלה נחצו ונראה שהאדם האחר לא מצליח להבין את הרמז, אתה צריך לטעון את עמדתך ולהחזיר את האיזון. אם יש לך קרובי משפחה אשר אינם מצליחים לכבד את הגבולות שלך ולהתנהג כאילו מטרת הקשר שלכם היא שאתה תיכנע ותספק את כל הצרכים שלהם, אתה בהחלט לא לבד. אני מדבר על גבולות שאתה מחשיב כקו תחתון שאין לחצות, קו שגורם לך להרגיש מחולל כאשר הוא מופר. לדוגמה, אם אתה מעריך את הפרטיות והקרוב שלך מתעקש לבקר פעמים תכופות ללא הודעה מוקדמת, יכול להיות שזהו קו תחתון בשבילך. או אם גיסתך הופכת אותך בעקביות לחית משק ללא הסכמתך, אתה עלול להרגיש שהגיע הזמן לשים לזה סוף, במיוחד אם אתה מתחיל לאכול דשא בזמן שעדיין יש לך צורה אנושית.

הדבר הראשון שיש להבין הוא שזה בסדר גמור לספק את הצרכים שלך. יחסים שגורמים לך להרגיש מחולל אינם בריאים.

תיקון מערכות יחסים בעייתיות במובן הפיזי הוא פשוט למדי. אתה חייב להגדיר בבירור את הגבולות שאיתם אתה מרגיש בנוח, תיידע את האדם האחר מהם הגבולות האלה, ואז אכוף אותם. אין פה הרבה יותר מזה. אם הגבולות שלך סבירים, ואדם זה אינו מוכן או מסוגל לציית להם, תסיים את הקשר הזה - ברוב המקרים זה יהיה טיפשי להמשיך ביחסים כאלה. זה רק ישחוק את הכבוד העצמי שלך.

אם אתה כבר מתהלך שנים מבלי לבטא באופן מילולי ואוכף את הגבולות שלך כמו מבוגר בוגר (כלומר, אתה מניח לאדם האחר להתייחס אליך כמו ילד קטן יותר מדי זמן), ככל הנראה האדם האחר לא ייקח אותך ברצינות בשלב ראשון. הוא עשוי אפילו להגיב קצת בהלם (בדרך כלל העמדת פנים) על כך שאתה בכלל מעז להציע לנסות לשים מגבלות על ההתנהגות שלו. פשוט תיתן לאדם הזה לחוות את התגובה שלו, אבל עמוד על שלך בכל מקרה.

אכוף את הגבולות שלך

ישנן דרכים רבות לאכוף את הגבולות שלך. הנה גישה שאני אוהב. ידע את האדם האחר שב-30 הימים הבאים, אתה מתכוון לאכוף בקפדנות את הגבולות שתיארת. ואם אדם הזה יפר את הגבולות שלך אפילו פעם אחת במשך אותם 30 יום, אתה תתחיל ב-30 יום של אפס תקשורת. במשך 30 ימים לא יהיה לך שום קשר עם האדם האחר. לא ביקורים, לא שיחות טלפון, לא מיילים, לא כלום - אלא אם כן זה הכרחי לחלוטין. לאחר תקופה של 30 ימי הצום, אתה יכול להפעיל מחדש את גבולות הניסוי של ה-30 יום המקורים ולחזור על התהליך. כמובן שאתה צריך ליידע את האדם השני שאתה עושה את זה - תהיה שקוף לחלוטין לגבי מה שאתה עושה. כמו כן, ידע את האדם השני שאתה נזקקת להליך זה, מכיוון שהוא לא השאיר לך שום ברירה.

אם האדם האחר מנסה ליצור איתך קשר כלשהו במהלך 30 ימים הדממה, 30 הימים מתאפסים ליום 1. אם זה קורה יותר מכמה פעמים ואתה מגיע למקום שבו די ברור לך שהאדם האחר אינו מתכוון לכבד את הגבולות שלך, ללא קשר לניסיונות שלך לאכוף אותם, אז תסיים את הקשר. הקשר הנוכחי מת, לפחות בצורתו הנוכחית. אם האדם האחר אפילו לא יכול לכבד את הגבולות שלך במשך 30 יום, אז איזה עתיד יש לכם ביחד? זה אומר שהגבולות שלך ירמסו כל עוד אתה מאפשר ליחסים להמשיך להתקיים במתכונתם הנוכחית.

זה אולי נשמע קצת נוקשה, אך יש לזכור כי לפני שתגיע לנקודה הזו כבר הבעת את הצרכים שלך בצורה ברורה לאדם האחר, והצרכים שלך נרמסו. אתה חייב את זה לעצמך - קח צעד אחורה וראה אם אתה באמת רוצה להמשיך את הקשר הזה. תקופת הדממה של ה-30 יום היא זמן לשניכם כדי להעריך מחדש את מערכת היחסים שלכם מרחוק. כמו כן, זהו שינוי דפוס עצום שיגרום לאדם האחר לדעת בוודאות כי הוא חצה קו בלתי עביר, ומספיק זה מספיק.

לפרק את הנשק העיקרי של האשמה

אם האדם האחר מנסה להשתמש באשמה ככלי של מניפולציה (כלי נפוץ מאוד), די קל להתגבר על כך. בכל פעם שאתה רואה שהאדם האחר מנסה להשפיע על הרגשות שלך כדי שאתה תרגיש אשם, הבא את העניין הזה למודעות שלו על ידי כך שתשאל את השאלה: "אתה לא מנסה לגרום לי להרגיש אשם, נכון?" האדם השני כנראה יכחיש את זה, אך עד מהרה התבנית תחזור לצוץ. המשך להפריע לדפוס האשמה על ידי הבאת תשומת ליבו של האדם האחר לטקטיקות המניפולטיביות הרגשיות שלו. כל שעליך לעשות הוא להמשיך לשאול שאלות כמו: "למה אתה מרגיש צורך לנסות להשתמש באשמה ככלי של מניפולציה?" או "זה כנראה באמת מרגיז אותך אם אתה מרגיש צורך לנסות לגרום לי להרגיש אשמה כדי לקבל את מה שאתה רוצה? אנחנו יכולים אולי לנסות דרך בוגרת יותר של דיון לגבי העניין? "

אתה לא צריך להעמיד במקום את האדם האחר, אבל תעשה מאמצעים כדי להפסיק את השימוש בנשק האשמה אחת ולתמיד. אם אתה מסרב להיכנס למצב של רגשות האשמה, זה יאפשר לך להיות רחום יותר ולראות שהאדם אחר כנראה משתמש באשמה כי הוא מרגיש חסר אונים. ואם אתה יכול להתמודד עם חוסר האונים הזה, יש לך את ההזדמנות להפוך את הקשר לתמיד.

מי עושה את האכיפה?

אם מושא הבעיה היא גיסתך (או שווה ערך אם אתה לא נשוי), אז האדם שקשור באופן הקרוב ביותר אליה הוא זה אשר חייב לעשות את האכיפה (כלומר בת הזוג שלך). זה חשוב במיוחד בחיי הנישואין. אתה ובת זוגך צריכים לשים אתכם מעל כל קרובי המשפחה האחרים. אם אחד מקרובי המשפחה של בת הזוג שלך מפר את הגבולות שלך, אז בת הזוג שלך חייבת להביא את זה לתשומת לבו ולעשות את האכיפה.

בעיות מסוג זה נפוצות במיוחד במערכות יחסים של בני 20 ומשהו כי אתה בדרך כלל בשלב מעבר לגבי זיהוי המשפחה הראשית שלך. לדוגמה, אם אתה חי עם מישהי, ייתכן שאתה תתקרב אליה בעוד שאתה עדיין תחשוב על המשפחה הראשית שלך כאל זאת שנולדת לתוכה. אבל כאשר אתה נשוי ויש לך כמה ילדים, אתה כנראה תחשוב על המשפחה הראשית שלך כעל בת הזוג שלך והילדים. עבור אנשים רבים, שנות ה-20 מייצגים תקופה של נדידת זהות, תקופה שבה בעיות עם קרובי משפחה אחרים יכולות להתעצם מאד משום שהם מפריעים ליחסים הרומנטים שלך, ובת הזוג שלך תביא את זה לתשומת לבך.

זה לא נדיר לגור עם מישהי ולבנות מערכת יחסים רומנטית ובהדרגה לגלות שהאדם אחר עדיין נשוי ל-"אמא" (או שווה ערך). כאשר אתה רואה את הדפוס הזה מתרחש ואתה רואה שאתה לא יכול למנף ולאכוף את הגבולות עם קרובי המשפחה של בת הזוג שלך, ונראה שלבת הזוג שלך כנראה חסר חוט שדרה כדי להתעמת עם הקרובי משפחה שלה, אז אתה צריך לאכוף את הגבולות האלה עם בת הזוג שלך על ידי כך שהיא תהיה אחראית ישירות על ההתנהגות של קרובי המשפחה שלה. יש לכך גם את היתרון של לדחוף את הבת זוג שלך לצמוח (אם כי לפעמים בצריחות) וללמוד לשים את הצרכים שלך קודם ואת הצרכים של "אמא" במקום השני. יש אנשים שפשוט צריכים בעיטה טובה בתחת כדי להעיף אותם מהילדות שלהם אל הבגרות שלהם, במיוחד במהלך שנות ה-20 לחייהם. בטווח הארוך, בת הזוג שלך צפויה להיות אסירת תודה על עמוד השדרה החדש שלה.

אם כל השאר נכשל, רוץ!

אם הפתרון לעיל נכשל, פשוט קום ועבור לעיר אחרת. אנשים רבים נשבעים שהנישואים שלהם נשמרו על ידי שימוש בפתרון הזה.