טיפול באמנות - מסע פנימי 

הצל לפי יונג הוא הלא מודע האישי.  הצל  נדבק ולא עוזב אותנו, הוא שחור ולא מואר, הוא לא ברור ולא רואים את הפרטים בתוכו. הצל הולך עם האור, הולך ביחד עם המודעות. גודלו משתנה, כיוונו משתנה, הוא חלקלק, פסיבי, חד ממדי ושייך למישהו.

יונג גם בחר במושג "הצל מושלך" בגלל שיש לצל אופי של השלכה. אנחנו מוצאים את הצל בנו בהשלכה על מישהו אחר. תכונות שאנחנו לא רוצים שיהיו חלק מאיתנו אנחנו מנסים לסלק אותם מאיתנו והם נכנסים לצל. לדוגמא: אם יש בי רוע ומכשפות ברגע שאני אפגוש מישהי שרק תפתח את הפה ותהיה קצת מכשפה, יש למכשפה שבי הזדמנות לקפוץ ולתקוף בתגובה עוצמתית, בלי פרופורציה למה שבאמת קרה במציאות.

ההתקפה היא על הצל שלי. כך פוגשים את המקום ששייך לי ושהשלכתי על האחר.

שלושה חלקים באישיות: מודע, תת מודע ולא מודע. עם נדמיין דימוי של אי בים, החלק הנראה הוא – המודעות, מתחת למים, לא בעומק, זה התת מודע – הוא לא מוחזק במודעות אבל לא עמוק למטה ואפשר לשחזר דברים ולהיזכר. מתחת לתת מודע יש את הלא מודע. התוכן של התת מודע הודחק ויש סיבה שהוא שם. התוכן שנמצא בלא מודע נמצא שם מגיל מאוד צעיר ואנחנו לא רוצים שיהיה במודע. דברים טראומטיים, דברים שגורמים למבוכה, דברים שלא עושים לנו טוב, דברים שאנחנו מנסים להחביא באופי שלנו.  למשל קמצנות, כשמנסים להסתיר אותה, ההתנהגות שלנו בפועל היא להראות שאנחנו לא קמצנים. האגו לא רוצה להתחבא ולכן כל מה שאנחנו לא מרשים לעצמנו להעלות במציאות יכולים להעלות בחלומות ובאמנות בצורה ספונטאנית.

מטרת הטיפול - לצאת למסע לרדת לעומק, למצוא אוצר ולחזור למודעות. המטרה לא להעלות את הלא מודע אלא להכיר עוד מקומות. המטרה להכיר מקומות באי הפרטי וגם בקרקעית הים.

במסע אנחנו לא יודעים מה יהיה. אפשר לעצור ולהתבונן ולתת לדברים לקרות. הכנות נעשות במודע לפני היציאה לדרך והעבודה היא בחומרים שעוזרים להעלות תכנים. חומרים טבעיים, שבורים, חומרים שהיה להם יעוד אחד ועכשוו יש להם יעוד אחר. אתה יוצא למסע לפגוש את הצל שלך, ועולות השאלות לפני היציאה לדרך: עם מה אתה יוצא למסע, מה אתה משאיר מאחור, מה בשום אופן לא לוקחים לדרך, מה עושים כדי להבטיח שלא יצא למסע  ומה צריך לעשות כדי להבטיח שתחזור מהמסע.

זהו מסעו של גיבור היוצא מ"ארמונו" לדרך. בדרך קורים דברים והוא צריך להתגבר עליהם. הוא עובר את כול המחסומים, עומד מול צמתי דרכים ומגיע ל"אוצר". החזרה הביתה היא עם אוצר, תובנות, חוויות, ידע חדש על עצמו כיצד להתגבר על מכשולים בעזרת תכונות שלא היו אצלו. הוא חוזר הביתה אחרת.

בשעה שמשליכים על אחרים לא פוגשים אותם אלא פוגשים את עצמנו. האחרים הם הקולב שלנו, אנחנו תולים עליו את עצמנו.

רוברט בליי, פיתח את דימוי השק. אנחנו שמים בשק את כול הדברים הלא טובים ואנחנו צריכים לסחוב את השק הזה. השק גודל וגודל, נישא מאחור וצריך הרבה אנרגיה לסחוב אותו. ככול שמוציאים מהשק דברים, השק קל יותר. לדוגמא, כשהייתי קטנה הייתי מכשפה שגדלה בלי אור, בלי חיים, פשוט מעוותת. היא גודלת בצורה מפחידה ואני כול הזמן מנסה להכניס אותה פנימה, שלא יראו. כשהיא מוצאת את הדרך החוצה, היא יוצאת בצורה נוראית, משתלטת, מציפה.

בטיפול המטופל מחליט מתי להוציא את התכונה שהייתה בצל, הוא עושה את זה במודע, לא משליך על אחרים ומחליט מתי להשתמש בה. צריך ללמוד להוציא את הצל בשליטה שלנו ולא בשליטה שלו. הצל מאופיין ברצון שלנו להתקרב אליו ולהתרחק ממנו, להחזיק ולשחרר.

הטיפול מתבצע בטכניקה של  דמיון פעיל ואמנות.

דמיון פעיל זו טכניקה של עבודה עם המודע בעזרת דימוי. היצירה באמנות, זו יצירה בחומרים ממרחק כשהאגו מתבונן מבחוץ. כשמתבוננים ביצירה האגו נמצא.