רשלנות רפואית גורמת למדינת ישראל לשלם סכומי עתק מדי שנה לנפגעים אשר מצליחים להוכיח את תביעתם בפסק דין או בפשרה.
גם מוסדות פרטיים שאינם קושרים למדינה ונתבעים עקב רשלנות רפואית משלמים סכומים לא מבוטלים בנושא זה.
בדו"ח מבקר המדינה שפורסם לא מזמן, נקבע כי "תקלות וטעויות במערכת הרפואית שגורמות לנזקים במטופלים קורות מדי פעם במוסדות רפואיים או במוסדות שמבצעים פעולות טיפול ואבחון רפואי. הגורמים להן נחלקים לכמה סוגים: 1. גורמי סיכון שחלקם אינם בשליטת המערכת הרפואית, ולפיכך הם עלולים לגרום לנזקים במהלך פעולות הטיפול הרפואי כגון תגובה בלתי צפויה של המטופל לטיפול הרפואי (נזקים יאטרוגניים ); 2. עומס עבודה או היעדר תנאים סביבתיים המאפשרים עיבוד וקליטה של נתונים רבים הכרוכים בטיפול בחולה; 3. טעויות הצוות המטפל, טעויות בשיקול דעת וטעויות אנוש; 4. רשלנות בטיפול הרפואי שאינה מגיעה לכדי עברת משמעת; 5. רשלנות חמורה שיש בה משום עברת משמעת; 6. רשלנות פושעת שהיא בבחינת עברה פלילית.
בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בהיקף התביעות וההוצאה הלאומית בגין רשלנות רפואית בישראל. עלייה זו מקורה בין השאר בהגברת מודעות הציבור לנזקים הנגרמים במהלך טיפול רפואי ומעלייה בנכונותו של הציבור להגיש תביעה. פסיקת בתי המשפט הרחיבה את אחריותם של בעלי מקצועות הרפואה ושל המוסדות הרפואיים לרשלנות רפואית. גם התשלום הממוצע לתובע עלה במידה ניכרת, ואף הגיע במקרה קיצוני ל-16 מיליון ש"ח לחולה אחד.
כאמצעי להגנת הסגל הרפואי מפני תביעות רשלנות רפואית מבצעים מרבית קופות החולים, בתי החולים הציבוריים וכן בתי החולים הפרטיים, ביטוח בחברות ביטוח מסחריות הכרוך בתשלומי פרמיה. בתי החולים הממשלתיים מכוסים ביטוחית במסגרת הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה בניהול ענבל חברה לביטוח בע"מ (להלן - ענבל) בדרך של ביטוח עצמי, וכל בית חולים נושא במלוא העלות מתוך תקציבו השנתי וללא מעורבות מצד חברות ביטוח מסחריות.
נוכח שינויים לרעה שחלו בסוגי הפוליסות המוצעות למוסדות הרפואיים, ובכלל זאת גידול בעלויות הפוליסות, החלו כמה מוסדות רפואיים לבטח את פעילותם כנגד רשלנות רפואית באמצעות הקמת קרן פנימית לביטוח עצמי (להלן - ביטוח עצמי) תוך כדי שמירת הכספים והשקעתם. קרן זו מיועדת לתשלום הוצאות בגין תביעות רשלנות רפואית עד סכום מסוים. לרוב רוכשים המוסדות הללו בחברת ביטוח מסחרית רובד ביטוחי נוסף - ביטוח נגד קטסטרופות.
במהלך השנים דנו ועדות שונות בהיבטים הנוגעים למקרי רשלנות רפואית, ורובן פרסמו את מסקנותיהן: ועדת קלינג משנת 1999; ועדת בן דוד וברודט משנת 1999; ועדת חלמיש משנת 2003 (אשר לא גיבשה דוח סופי); ועדת אמוראי משנת 2003; ועדת שפניץ משנת 2005; דוח חברת מארש משנת 2007".
חלק מהמסקנות העולות מדו"ח מבקר המדינה עלולות להדהים את תושבי המדינה אשר אינם מודעים לעומק הבעיה.
השאלה היא האם ניתן יהיה ליישם את מסקנות מבקר המדינה והאם יישום זה יביא להפחתה במקרים של רשלנות רפואית בישראל.
