למה בחירות ולמה עכשיו 

העיתונות בישראל גועשת ורועשת: ממשלת נתניהו עומדת לפול בגלל חוק טל.
שימו לב שזה הנושא שכל הזמן מדברים עליו לאחרונה בחדשות וכמעט רק עליו :
מאהל הפראירים מחתימים חכ"ים למען גיוס חרדים, יאיר לפיד מסביר בכנס רישמי ראשון למה החרדים הם אבי כל בעיותנו, ליברמן מנפח חזה שלא יוותר להם, ביבי אומר שלא יכנע, פתאם מתפרסמים סקרים לכמה מהם משרתים וכמה לא, אפילו הכותרת שיוצאת מועידת האינטרנט, שלכאורה לא קשורה לעניין, היא של יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה שאומר: "אם לא נצליח לגייס את החרדים להיי-טק אנחנו אבודים" . מי שקרא ידיעות אחרונות ביום שני גילה כי כל ששת העמודים הראשונים(!) מדברים כמעט רק על זה.
כל זה נותן לי הרגשה שיש פה מקהלה מתוזמרת ומתוזמנת שנועדה להסתיר את הדבר האמיתי:
ישראל הולכת לקראת בחירות על רקע הצורך להטיל צעדי צנע הולכים וגוברים החל משנת 2013 והלאה ולא משנה מי ישב בממשלה. כל העובדות, הפרטים וגם הפתרונות בפנים:

אחת הבעיות הגדולות ביותר שהממשלה הבאה תצטרך להתמודד איתה היא הטלת מדיניות הצנע שעומדת להתרגש עלינו בתקציב 2013. ממשלת נתניהו מסתכלת מעבר לים על אירופה ומגלה בחרדה שכל ממשלה שנקטה בצעדים אלה הוחלפה או שראש הממשלה שלה נאלץ להתפטר: מממשלת בראון בבריטניה דרך ממשלת ספרד, הונגריה, פורטוגל ועד התפטרות ראשי הממשלה של יוון ואיטליה והרשימה עוד ארוכה. גם ביבי יודע שבאוירה הציבורית היום בארץ ובעולם צעדים מהסוג הזה יגזרו את דינה של כל ממשלה מכהנת – זו עובדה. רגע לפני התחלת הדיונים על תקציב 2013 החליטו פתאם ביבי וליברמן שהם לא מסכימים – לא, לא על העלאות המיסים וקיצוצים בתקציב אלא על "בעיית החרדים", כמובן. הבחירות נקבעו לספטמבר – רק לאחריה "במקרה" גם יתקימו הדיונים לתקציב.

מדיניות צנע אחרי הבחירות היא לא סוד והיא כורח המציאות כפי שאסביר בהמשך, אז מדוע כולם מצניעים את הצנע? מדוע אף אחת מהמפלגות לא מציפה את הבעיה או מציעה פתרון אלטרנטיבי שיגרום לה להיות אהודה? מדוע כולם מעדיפים להתרכז בחרדים שעלות ההסכם איתם הוא בסה"כ פחות מאחוז מכלל תקציב המדינה?
הסיבה היא שלא משנה מה הממשלה המכהנת תעשה ואיזה ממשלה תשלוט -כולם עובדים על אותה פלטפורמה שמובילה אותנו לקריסה איטית אך ודאית – הפלטפורמה היא המונופול של הבנקים הפרטיים על חלוקת וייצור הכסף מחוב עליו הם מקבלים גם ריבית יפה.
זו מערכת שבאופן שיטתי מנציחה את העוני וגובה מהאזרחים סכומים של למעלה מ-60 מיליארד ש"ח כל שנה ללא הצדקה, אלא אם רווחי הבנקים נחשבים הצדקה… ישראל נכנסת לשלב הקריטי (שאפרט עליו בסעיף הבא) שכבר לא תוכל לצאת ממנו ללא נזקים או הטלת מדיניות צנע, אלא אם השיטה המוניטרית תשונה והמונופול על חלוקתו ויצירתו של הכסף ששיך לבנקים ישבר. אלא שבשביל שזה יקרה צריך להתעמת עם הבנקים. הבעיה היא שהמפלגות לא יכולות להתעמת מול הבנקים מהסיבה הפשוטה שהן נשלטות על ידם.

הנה העובדות:

מפלגת העבודה של יחימוביץ' חייבת לבנקים כ40 מיליון ש"ח נכון לשנה האחרונה.
נכון לנתוני 2009 : הליכוד של ביבי חייב לבנקים כ- 35 מיליון ש"ח ,קדימה 5 מיליון ,ש"ס 8 מיליון ומרצ 12 מיליון.

ופה נשאלת השאלה: גם אם הפוליטקאים לא באמת שואפים להביא לפתרון הבעיה, גם כך סיפרו לנו שמצב המשק טוב אז מדוע פתאם צריך מדיניות צנע?
מאחר שכל הכסף בעולם ובארץ בשיטה הנוכחית נוצר מחוב אז בהכרח מישהו אחד צריך להכנס לחוב כדי שהאחר יקבל את אותם כספי חוב ויהיה בפלוס. הסיבה שהאדם מהרחוב לא מודע לכך היא כי הכסף עובר בין המון ידיים עד שהוא מגיע אליו, מה שמעניין אותו בסופו של יום זו המשכורת שהוא מקבל. מה שמקבל המשכורת לא יודע, שאותה משכורת ניתנה לו כתוצאה מהלוואה שלקח המעסיק שלו או מהלוואה שלקחו לקוחות אותו מעסיק או הלקוחות של הלקוחות. בשורה התחתונה: בשיטה הנוכחית מישהו בשרשרת הזו לקח חוב כי אחרת לא היה את הכסף הזה.
אותו דבר גם הממשלה – הכנסותיה בנויות בעיקר מכספי מיסים של האזרח וכספי המיסים לא יהיו קיימים אם אנשים או גופים עסקיים לא יקחו חובות על עצמם. כשהמשק בריא (עד כמה שהוא יכול להיות בריא בשיטה הזו) אותם גופים עסקיים מקורם יהיה במדינות מעבר לים. מדובר בגופים שהשקיעו את כספם בארץ או שרכשו עימו סחורות תוצרת כחול לבן, כלומר במקרה כזה אנחנו נהנים מחובות שהזרים לוקחים על עצמם.במצב כזה הרווח יהיה כולו שלנו וכאב הראש של החוב ישאר מחוץ למדינה .לא מוסרי אבל מלכתחילה כל המערכת הזאת לא מוסרית.

אבל מה קורה כאשר המדינות מחוץ למדינה נכנסות למשבר ומפסיקות להשקיע פה או לרכוש סחורות ושירותים?
אז בנק ישראל מאלץ את תושבי המדינה עצמה להחליף את אותן המדינות ולקחת חובות על עצמם. הוא לא יכול להכריח אותנו אבל הוא יכול להשתמש בכלי מאד חזק שברשותו שזה הורדת הריבית .בכך הוא יכול להפוך שוק רדום כמו שוק הנדל"ן לאטרקטיבי ומכאן להגדיל את הביקוש אליו ולנפח את המחירים שלו יחד עם ניפוח כמות ההלוואות שהציבור יאלץ לקחת כדי "לא לאחר את הרכבת". בכך בנק ישראל עם השלוחות של הבנקים המסחריים שלו יוצר בצורה מלאכותית מספיק כסף בשוק כדי שיהיה לשלם למדינה אבל בעצם פועל כגוף סרטני שהורג את המדינה לאט תוך ניצול משאביה.

מה קורה כשהאזרחים מפסיקים לקחת חובות?
או אז המדינה נמצאת במחסור ואז היא נאלצת לקצץ בהוצאותיה ובנוסף מנסה להעלות את רווחיה על ידי הגדלת המיסים. זו מדיניות הצנע – כלומר הבנקים המסחריים בעידוד בנק ישראל שואבים בשלב הראשון מהאזרחים את כל משאביהם וחסכונותיהם ובשלב השני מגיעה המדינה ולוקחת עוד קצת ממה שלא נשאר.
זה בדיוק המצב היום – בנק ישראל חושף כי בשנת 2013 יחסרו לממשלת ישראל כ47 מיליארד ש"ח. וזה עוד במצב של משק בסביבה לא משברית.
מה יקרה אם משבר גדול באירופה יפרוץ? איך יראה הגרעון של מדינת ישראל כאשר חברת חשמל תאלץ להיות מחולצת מהחוב של ה60 מיליארד ש"ח שלה ,שלעולם לא תוכל לצאת ממנו ללא סיוע ממשלתי בעתיד? איך יראה הגרעון אם תצטרך ישראל לחלץ את אל-על הקורסת תחת חוב של למעלה מ-5 מיליארד ש"ח?
האופציה השניה בשני מיקרים אלה היא להשאר ללא חשמל וללא אפשרות לחכור מטוסים בשעת חירום ,מה שהופך אותה לאופציה שאינה ראלית.
כל זה עוד לפני שדיברנו בכלל על בועת הנדל"ן שעלולה להפיל עימה את כל המשק.

הבעיה שתיארתי אותה קיימת כמעט בכל מדינה מערבית, האם אזרחים שם מצאו לכך פתרון?
הבנקים המרכזיים לא מאפשרים קיומו של מטבע חלופי למטבעות מבוססי החוב של היום ובכך כופים על האזרח להיות משועבד למערכת שתורמת רק לבנקים עצמם.אזרחים שהתאגדו במדינות רבות מצאו לכך פתרון על ידי יצירת מערכות דמוי מטבע (רובן ממוחשבות) אבל כאלה שקשה יהיה לבנק המרכזי לנטרלן.
בעבר כתבתי פה על אחת המערכות האלה – מערכת הTEM ביוון שקמה מחוסר ברירה והפכה תוך חודשים קהילה ענייה לכזו המשגשגת אבל היא לא היחידה:
ביוון יש היום כבר כמעט 15 מערכות דומות ובכלל בעולם מדובר כבר על מאות מערכות פעילות, בעיקר באירופה, בארצות אמריקה אבל גם ניתן למצא כאלה ביפן, באפריקה וגם ברשת האינטרנט כמערכת גלובלית.
באורוגוואי קיים את הC3 ובשוויץ את WIR שעובדים ברמה הלאומית וגורמים גם שם לשגשוג.
רוב המערכות האלה הן יוזמה של אזרחים שהתיאשו ומאסו ביד רוחצת יד של המערכת הבנקאית והפוליטיקאים. אזרחים שנמאס להם שכופים עליהם מטבע שאינם מעוניינים בו וכזה שקיים בן מחסור תמידי. הפתרון הכולל יגיע כאשר העקרונות של ייצור הכסף במערכות האלה ,שמבוסס על דברים ממשיים במקום פנטזיות היום, יהיה חלק מהמערכת הראשית של המדינה.

זה תהליך ארוך אבל דורש מאיתנו להיות מעורבים ולא רק להקשיב ללא ניסיון להבין,לשאול או לבקר גם פרופ' לכלכלה שאיש אינו יודע את מי באמת הוא מייצג.
עלינו להפסיק לסמוך על מפלגות השמאל,המרכז או הימין -כולן משועבדות לחובות מול הבנקים ומובילות אותנו לאותו מקום- עלינו לחקור וללמוד מה הדרך הכי טובה שלנו כקהילה לצאת ממעגל הקסמים הנוכחי.
כשיהיה לנו מספיק ידע ורצון נוכל אנחנו להצביע אי אמון במערכת הקיימת ולכפות על הממשלה ועל המערכת הבנקאית את מה שטוב לנו, במקום לחכות לפתרונות ממפלגות וגופים ששבויים בתוך השיטה שהמציאו או שנכפתה עליהם.
הידע שלנו הוא האויב הגדול ביותר של ההנהגה.