גאוה-טומאת הנפש אמר תשעב 

ערש"ק, פרשת אמר אל הכהנים, תשע"ב

עם ישראל, עם קדוש.הכהנים מצווים על קדושה יתרה.הסיבה, אומרת התורה כי את-אשי יהוה לחם אלהיהם, הם מקריבם--והיו קדש.הכהנים בהיותם קרובים אל הקב"ה, עוסקים בעבודתו, מצווים לשמירה על קדושה יתרה.אומרת התורה והכהן הגדול מאחיו, ישנו אחד הכהנים אשר הינו גדול מאחיו הכהנים, הכהן הגדול.חכמים למדו מפסוק זה שיש לגדל ולהגדיל את הכהן הגדול.גדולתו של הכהן הגדול הינה בנוי, בכח, בעושר, בחכמה ובשנים.

גדולתו של הכהן הגדול נובעת מקדושתו היתרה, כהן זה זוכה לעשירות, לנוי לחכמה וכו' של קדושה.יראת הכהן הגדול את אלוקיו, מביאו לידי חיבור אל הבורא.חיבור המביא לידי נוי, עושר, חכמה

קדושתו של האדם, אמונתו, הנהגתו, נועם הליכותיו, הן המביאים את האדם להיותו גדול מאחיו.גדולתו של האדם איננה במה שקנה/רכש השיג לעצמו בכוחות עצמו.גדולתו של אדם ניכרת באשר ניתן לו מהקב"ה, מאחיו.הניתן לאדם מהאחר מגיעה מתוך, הדרת פניו, ענתה בו. היינו פניו של האדם מורים על מהותו, מורים על אמיתותו.בהכיר האחר בפניו של אדם את מהותו, כך תהיה התיחסותו אליו.הדרת פניו של האדם, נובעת מהיות האדם קרוב ומחובר אל בוראו.הקב"ה ברא את האדם בצלמו ובדמותו.בהיות האדם בצלם ובדמות אלוקיו, זוכה לפנים מאירות.הארת פניו זו ענתה בו, היינו הדרת פנים זו מביאה את המתבונן לכבדו ולגדלו מאחיו.

ציווי עם ישראל בקדושה יתרה, ענינה להביא את עם ישראל להדרת פנים, אשר המתבונן, אומות העולם, יאמרו "גדול מאחיו", אומות העולם יגדלוהו וירוממוהו.בהיות עם ישראל שכזה יבוא לידי עשירות, חכמה, נוי, כח ושנים יתרים.

פרשת אמר פותחת בפסוק אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו.פסוק זה אריכות יתרה בו, מדוע טורחת ומציינת התורה, היות הכהנים בני אהרון, הרי הדברים ידועים.נוסף לכך אומרת התורה לנפש לא יטמא בעמיו, מהו בעמיו ?

השם בני אהרון מוזכר בתורה "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרון בקרבתם לפני ה' וימותו".      התורה מצווה לכהנים שהינם בני אהרון.למרות היותם כהנים, מורמים מעם, הינם בני אהרון.גם בהם שולט "וימותו" גם הם צריכים להישמר מפני הגורם למיתה.

מהו הגורם למיתה - אומרת הגמ' על בעל גאוה, על גס הרוח, אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בכפיפה אחת.הגאווה היא טומאת הנפש, טומאה אשר מצווים הכהנים לנפש לא יטמא, עליהם להיזהר שלא להיטמא בטומאת נפש זו.הדרך, המרפא לטומאה זו הינה בעמיו.אומר האדמו"ר מאווריטש, בעל הספר בת עין, עמיו בגימטריא שווה לענו.פסוק זה צריך להיקרא לנפש לא ייטמא, בעמיו. היינו הדרך לנפש לא ייטמא הינה בעמיו ע"י הענו.                       

גדול מאחיו, לנפש לא יטמאו.

שבת שלום

דויד לקס _אמת