ארנבון 

דבר ראשון, יש להבדיל בין הארנבון המבויית (rabbit), ארנב הבר (hare) והשפן – שהינו חיית בר שאינו דומה כלל לארנבון.

ארנבונים מבוייתים מוחזקים ע"י האדם מזה אלפי שנים.  בזמנים אלו שימשו הארנבונים בעיקר כמקור מזון ומקור לפרווה.  בעת החדשה, בגלל נוחות גידולם ואופיים הארנבונים משמשים כחיות מחמד וכחיות מעבדה.  ישנו מספר רב של גזעי ארנבונים ומידי שנה מתקיימות ברחבי העולם תערוכות יופי לארנבונים.  גזעי הארנבונים השונים נבדלים בגודלם, צבעם, אופי הפרווה ומבנה גופם.

הארנבונים הם בעלי חיים מאוד ידידותיים, משפחתיים וחביבים ומאוד מתאימים לגידול בבית עם ילדים ולשמש כחיית מחמד.

אורך החיים הממוצע של ארנבון הינו 6-8 שנים, משקל ארנבון בוגר נע בין 1-9 ק"ג, כתלות בגזע.

רוב גזעי הארנבונים מאופיינים באוזניים גדולות ורחבות. לאפרכסת האוזן שני תפקידים עיקריים: הגברת כושר השמיעה של הארנבון כדי לברוח מטורפים וכן איבר המשמש לויסות חום הגוף – הארנבון מתקרר על ידי הזרמת דם לאפרכסת האוזן.

לעיני הארנבון שדה ראיה רחב מאוד. בנוסף- העיניים מאוד רגישות לאור וכושר ראיית הלילה שלהם טוב.

לארנבונים 6 שיניים חותכות- אותם ניתן לראות בקלות וכן 22 שיניים טוחנות, שקשה לראותם ללא אמצעים מיוחדים. שיניי הארנבון צומחות לכל אורך חייו. באופן נורמלי אורך השיניים נשמר לאורך תקין על ידי שיוף השיניים בזמן טחינת המזון, אולם לעתים קרובות השיניים גורמות לבעיות בריאותיות קשות עקב גדילתן המתמשכת.

ארנבונים הם בעלי חיים צמחוניים.  ספיגת המזון העיקרית מתבצעת במעי הגס עקב תסיסה של מיקרואורגניזמים שנמצאים שם. שינויים חריפים בהזנה או מזון לא מתאים עלולים לגרום לשינויים באוכלוסיית המיקרואורגניזמים במעי ומחלות קשות. משום כך יש להקפיד על נושא ההזנה הנכונה. הנוח ביותר הוא לתת לארנבונים מזון מוכן בכופתיות שמהווה דיאטה מאוזנת ומושלמת לארנבון.  ישנן תערובות מזון לארנבונים המכילות, בנוסף לכופתיות, גם גרעינים שונים.  מומלץ מאוד שחלק ניכר מהדיאטה של הארנבון יורכב מקש או חציר (אספסת למשל).  מזון זה מאפשר שיוף נורמלי של השיניים (שיני הארנבון גדלים לכל אורך חייו!) ןמניעת פציעות בפה.

אפשר לתת לארנבון מזון טרי בכמויות קטנות כגון ירקות ירוקים, גזר, דשא (טרי בלבד!). אין להאכיל בירקות רקובים שאינם טובים לאכילה ע"י אנשים!

יש להימנע משינויים פתאומיים בהזנה שעלולים לגרום להפרעות במערכת העיכול ושלשולים.  כל שינוי הזנה או מזון חדש שמוגש לארנבון- יש לבצע בכמויות קטנות ועל פני מספר ימים.

אפשר לשים בכלוב אבן סידן וכן תכשירי ויטמינים אך אלה אינם נדרשים מבחינה תזונתית, אם שאר ההזנה תקינה.

יש להקפיד על אספקת מים נקיים וטריים.

הארנבונים הם קורפרופאגים – אוכלים את הצואה של עצמם באופן נורמלי כדי לספוג בגופם רכיבים חיוניים.

באופן עקרוני אין מניעה מלהחזיק ארנבונים בחצר. כמובן שהם יהיו פחות ידידותיים לאנשים מאלו המוחזקים בבית ונמצאים במגע קרוב יותר עם אנשים וחיות אחרות.

לשם כך יש לבנות מכלאה גדולה ככל האפשר. מומלץ שהכלוב עצמו לא יהיה עשוי מעץ כיוון שהארנבון יכול לכרסם אותו וקשה לשמור על נקיון של עץ. יש להקפיד על אזור מוגן מרוחות וגשם.

תחתית הכלוב יכולה להיות רשת מתכת צפופה, פלסטיק, עץ מצופה פורמייקה, ריצוף או יציקה.  עדיף להמנע משהיה ישירה על אדמה כיוון שבמצבים בהם מתרחשת מחלה מדבקת או מופיעים טפילים– קשה להיפטר מהם.  בנוסף, אם תחתית הכלוב היא האדמה יש להניח רשתות מתכת בעומק האדמה כיוון שארנבונים אוהבים לחפור מחילות עמוקות.

יש לדאוג שהכלובים יהיו סגורים היטב - גם גג הכלוב – כנגד נחשים, חתולים וציפורים דורסות.

יש לדאוג למצע קש וקופסאות המלטה מוגנות.

יש לספק מזון נקי וטרי מדי יום ולהקפיד שהכלי לא נרטב בימי הגשם.

יש להקפיד על אספקת מים נקיים שוטפת ולודא שהמים לא נמצאים בשמש ישירה כי הם עלולים להתחמם מאוד בקיץ והכלי עלול להתמלא במהירות באצות.

יש לדאוג לניקוי הכלוב מההפרשות לפחות אחת לשבוע.

מומלץ מאוד להחזיק כלוב כהסגר לפני צירוף ארנבון חדש למכלאה – לראות במשך מס' שבועות שאין לארנבון בעיות רפואיות ואז לצרפו למכלאה.

אם החלטתם על אחזקת הארנבון בכלוב בבית – גודל הכלוב צריך להיות מותאם הן לגודל הארנבון והן למספר הארנבונים בכלוב.  אורך הכלוב המומלץ הוא לפחות 3 פעמים אורך הארנבון, רוחבו פעמיים אורך הארנבון וגובהו לפחות פי 2 מגובה הארנבון.  יש לדאוג שתחתית הכלוב תהיה יבשה על ידי שימוש במצע סופג כגון גזרי נייר או קש ולהחליפו בתדירות הנדרשת.  כמובן שיש לדאוג לכלי מזון ולכלי מים שיישארו נקיים ומוחלפים בתדירות גבוהה. בהחלט אפשר להרגיל ארנבון להשתמש בארגז צרכים אך מומלץ להימנע ממצעים שעלולים להידבק לאזור פי הטבעת (כגון סוגים מסויימים של חול חתולים).

מדי יום יש לבדוק את הכלוב, לודא שהכל נראה תקין.

כדי לשמור על הארנבון שיישאר ידידותי לאנשים מומלץ להוציאו מהכלוב מידי יום, "להתעסק" איתו הרבה ולאפשר לו להסתובב חופשי בבית או בחצר – תחת השגחה מלאה.

בגורים צעירים קשה לעתים לראות הבדל בין המינים.

בזכרים איבר המין מעט מחודד ובולט. לחץ קל משני צידי איבר המין יגרום להבלטת הפין. שקי האשכים נמצאים משני צידי איבר המין – מורגש בבוגרים בעיקר. האשכים חופשיים לנוע לתוך חלל הבטן ואז הם לא מורגשים.

בנקבות איבר המין שטוח יותר, נראה בצורת חריץ ולחץ משני צידיו אינו גורם להבלטת האיבר עצמו.

בגרות מינית חלה בגיל 4-6 חודשים.  גזעים קטנים מתבגרים מהר יותר. אין לארנבונים מחזורי יחום מוגדרים אלא תקופה ממושכת של יחום כאשר הביוץ מושרה ע"י זיווג, כלומר הביוץ יתרחש רק לאחר זיווג עם זכר.

ההריון נמשך 30-33 יום בדרך כלל. אבחון הריון אפשרי בערך שבועיים לאחר ההפריה – ע"ע מישוש קפדני של הבטן (יש להיזהר לא לגרום נזק לעוברים!) או ע"י בדיקת אולטרסאונד.

בשבוע האחרון להריון מתפתחים העטינים הצורה מוגברת אך יצור החלב חל בדרך כלל רק לאחר ההמלטה.

הנקבה בונה "קן" לצאצאים העשוי בחלקו מפרווה מצווארה (תלישת פרווה והתקרחות בצואר -  נורמלית בסוף הריון). כדאי להכניס לכלוב בזמן ההריון תא המלטה שישמש את האם והצאצאים (למשל קופסת נעליים או עציץ גדול הפוך).

ההמלטה עוברת ברוב המקרים ללא בעיות וללא צורך בהתערבות חיצונית.  בדרך כלל 4-12 גורים , 7 בממוצע, כאשר גזעים קטנים יותר עם מס. צאצאים קטן יותר.

אם חל ביוץ אך אין הפריה עלול להיוצר מצב של הריון מדומה שנמשך כ-18 יום עם התנהגות דמויית הריון.

מניעת הריונות לא רצויים מתבצעת ע"י הפרדה בין מינים (כולל בני אותה משפחה!!) או על ידי ניתוח של סירוס הזכרים או עיקור הנקבות.

ברוב המכריע של המקרים אין צורך לעזור לאם לטפל בצאצאים.  האם מניקה מספר פעמים במהלך היום ולא נשארת עם הצאצאים כך שלעתים נדמה כי היא לא מטפלת בהם.

עדיף לא להפריע לאם ולצאצאים בשבועיים הראשונים לאחר ההמלטה: להמשיך לתת אוכל ומים ולנקות את הכלוב אך לא את תא ההמלטה ולא לקחת את הגורים הידיים.

הפרעה לאם ולצאצאים, תנאים סניטריים לא טובים, צפיפות יתר ותזונה לקויה עלולים להגביר תמותה בקרב הגורים.

במצבים בהם אין ברירה אפשר לנסות להניק גורים יתומים בתחליפי חלב מתאימים אך סיכויי ההצלחה נמוכים יחסית.

גיל הגמילה הינו 6-8 שבועות.

באופן עקרוני ארנבונים אינם מסוכנים כלל לאנשים, אולם יש לשים לב למספר בעיות בריאותיות באנשים שעלולות להגיע מארנבונים ולהתייחס לנושא אם מופיע:

גרב (סקביאס): מחלת עור שגורמת בארנבונים לגרד ולפצעים, בעיקר על הרגליים והאף.  באנשים עלול להופיע כגירוד כללי בגוף או מקומי.

פטרת עורית: מחלה עורית שעלולה לגרום להתקרחויות , קשקשים ודלקת עור בארנבונים וסימנים דומים באנשים.

פרעושים: עלולים לגרום לגרד ולהעברת תולעים הן בארנבונים, הן בבעלי חיים אחרים והן באנשים.

נשיכות: ארנבונים בד"כ אינם נושכים אך יש לעתים ארנבונים "עצבניים" שעלולים לנשוך ולגרום לפציעות מינימליות.

בכל מקרה מומלץ לקחת את הארנבון לבדיקה וטרינרית עם הכנסתו הביתה ועם הופעת בעיות רפואיות.

יש תופעות וסימנים רבים שאם הם מופיעים – יש לקחת את הארנבון לבדיקה וטרינרית:

שינויי התנהגות – תוקפנות יתר, כאב, חוסר תזוזה, דכאון.

התקרחויות, פצעים ודלקות עור.

נפיחויות בעור.

הפרשות מהאף, מהעיניים ומהאוזניים.

צליעה.

חוסר אכילה/ ירידה באכילה.

שינוי בצבע הצואה או שלשול.

נשימה מאומצת.

שיעולים והתעטשויות.

איבוד משקל / רזון.

כל שינוי אחר שנראה לא תקין מחייב לפחות התייעצות עם וטרינר.

שברים בגפיים ובגב.  נגרמים בדרך כלל מאחיזה לא נכונה או נפילה מגובה. 

שלשולים. עלולים להיגרם בין היתר מהזנה לא תקינה, חיידקים וטפילי מעיים. 

דלקות עיניים. נגרמים בדרך כלל מחיידקים או שריטות. 

דלקות של מערכת הנשימה. נגרמים מחיידקים.

מנשך (מבנה לסת) לא תקין. נגרם בגלל בעיית מנשך מולדת או פגיעה אחרת בשיניים ועלול להוביל לחוסר אכילה ומוות.

מורסות (פצעים מוגלתיים מתחת לעור).

טפילי עור (פרעושים ואקריות).

טפילים פנימיים (תולעים וחד תאיים).

אין חיסונים המיועדים לארנבונים.  ניתן לחסן ארנבונים כנגד כלבת אך בגלל צורת ההעברה של הנגיף הסיכוי כי ארנבון יחלה במחלה הוא אפסי.  טיפולים נגד תולעים ניתנים כאשר רואים תולעים בצואה או אם הארנבון סובל מפרעושים.

לעתים נותנים לארנבונים חדשים זריקה כנגד אקריות (סקביאס) לפני שמצרפים אותם ללהקה קיימת אך זה אינו חיסון.

מומלץ לקחת את הארנבון לבדיקה תקופתית אצל וטרינר לשם בדיקה כללית, שקילה, בדיקת השיניים ובדיקת צואה.