טיפים להימנעות מבולמוסים ואכילה מופרזת 

איך נמנעים כליל מבולמוסים/אכילה מופרזת?

יש כל מיני דעות שונות ומשונות בעניין, אני אשתדל להביא את כולן או לפחות רובן. קודם כל - כדי להימנע מבולמוס - יש גישה שטוענת שכדאי להימנע לחלוטין מאוכל מסוים. לדוגמא - יש להיגמל מסוכר במשך שבועיים ולצרוך אוכל בריא שמתפרק לאיטו (בעל ערך גליקמי נמוך), כדי להגיע למצב שבו האינסולין ובכלל רמות הסוכר בדם נשארות קבועות במקום לשגע את רמות האנרגיה שלנו כשהן עולות ויורדות בלי סוף, במעין רכבת הרים מטורפת.

לגישה זו, ברגע שהגוף יתרגל לרמת סוכר גבוהה בדם, לא נזדקק לאוכל באופן רגעי, כמו שהתרגלנו. הבעיה כאן, היא כמובן שצריך להתמיד במשך שבועיים לפחות. וזה לא קל. הגוף והמוח מראים סימנים דומים לאלו של אנשים שמכורים לאלכוהול, סמים וכו'. אם בן אדם נתון בבעיה רגשית, ו/או אין לו תמיכה מהסביבה, יהיה לו קשה במיוחד. גישה אחרת גורסת שצריך לעשות בדיוק ההפך - לבנות תפריט כך שנוכל פה ושם להכניס משהו מתוק (או כל טעם אחר שאהוב עליכם, ואינו עוזר במיוחד להרזייה...) מבלי לפגוע בתהליך. למשל - לאכול קוביית שוקולד אחת מדי יום, או פעם בשבוע להרשות חתיכת עוגה או ארוחה לא גדולה אך מפנקת במסעדה. למעשה, הגישה אומרת שבצורה הזו לא מתגעגעים לאוכל כזה או אחר.

כאן הבעיה עלולה להיות שאנו מרגילים את עצמנו שאוכל זה פינוק, וכן מרגילים את עצמנו לצרוך סוכר בכמות גבוהה אשר משבשת את רמות האנרגיה בגוף. צריך משמעת גבוהה. למעשה, צריך משמעת גבוהה בכל אחת משתי הגישות האלו, ואני חושבת שהיא לגמרי תלויית אופי. לדעתי, למי שיש בעיית אכילה משמעותית, כדאי לדבוק בגישה הראשונה.
דוגמא לשיטה שמאמינה בגישה הזו, היא OA (אכלנים אנונימיים), שם גורסים כי יש להימנע לחלוטין מאוכל שאינו בריא לנו. בשיטת גריישיט (OA הקיצוני יותר) אין לצרוך סוכר בכלל, בשום שלב של הדיאטה.

דוגמא הפוכה תהיה בשומרי משקל, למשל - שם אפשרי מאוד לאכול קצת שוקולד, עוגה או כל פינוק אחר, כל עוד מחשבים אותו בסך הנקודות. כאן, עם זאת, הפינוק יהיה על חשבון אוכל אחר, באופן מפורש. לדעתי השיטה הזו מתאימה למי שאין לו הפרעת אכילה קשה. כזה שיכול להחליט על דעת עצמו - מתי זה מתאים ומתי לא.  בסופו של דבר, אני לא בעד שום שיטה קיצונית מדי. אני למשל חושבת שאי אכילת סוכר בכלל למשך כל החיים (גריישיט לדוגמא) היא מוגזמת. מצד שני, אם מישהו מנסה לקזז חצי מהאוכל שלו רק בשביל שיוכל לאכול עוגה טעימה, גם כאן זה קיצוני ולא מתאים. אז מה עושים כשבכל זאת יש בולמוס? קודם כל, משתדלים כמובן לעצור אותו באמצע או אפילו לא להגיע אליו. אופציות טובות הן להרגיל את עצמנו לעשות משהו פרודקטיבי או מהנה אחר, במקום האכילה. זה אומר לשמוע מוזיקה טובה ולשיר בקולי קולות, לרקוד, לצאת החוצה לטיול קצר, להתאוורר. להחליט שכל פעם שמרגישים שעומד להגיע בולמוס - מתקשרים לחבר טוב, בן משפחה או בן זוג, ומדברים עימו. בד"כ הצורך לבלוס יעלם תוך 20 דק'.
אפשר גם, ואני ממליצה על כך בחום - לקרוא הודעות ישנות שלנו מימים קשים יותר. להיזכר למה אנחנו בתהליך ואיך הרגשנו פעם. אם אתם בתחילת התהליך, כדאי לכתוב על ההרגשות ועל הקשיים. זה יעזור מאוד אח"כ.


מבחינה תזונתית, מאוד כדאי לשתות מים במקום (הגוף שלנו לעיתים מתבלבל ושולח אותות של רעב בזמן שאנחנו בכלל צמאים, כי התרגלנו לכך!).
כדאי גם להכין קופסא צבעונית לשעות הקשות, ובה יהיו ירקות חתוכים, פריכיות או כל דבר שאפשר לנשנש אבל שלא יהרוס לנו.  אם בכל זאת התחלנו לאכול - לנסות לעצור באמצע.
כדאי לשאול את עצמנו את השאלות הבאות -
1. האם אני באמת רעב/ה?
2. האם אני אוכל/ת מתוך צורך רגשי או מתוך רעב אמיתי?
3. האם יש משהו אחר שאני יכול/ה לעשות שיגרום לי להרגיש טוב יותר?
4. האם אכלתי ב- 3 השעות האחרונות? אם לא - אולי כדאי שאוכל משהו בריא?
5. האם אני צמא/ה?


כמובן, כדאי להזכיר לעצמנו למה אנחנו עוברים את התהליך שאנו עוברים. אפשר גם לתלות על המקרר תמונות של מודלים לחיקוי (זה יכול להיות גם אנחנו, כשהיינו בריאים יותר). אם לא הצלחנו להפסיק -כדאי לזכור - זה לא נורא! זה קורה לכולם ואנחנו רק בני אדם. החוכמה היא להסתכל קדימה ולחזור מיד לשגרה הבריאה. אם אתם מרגישים ממש נורא - צאו להליכה או קזזו מעט מהאוכל של אותו היום או למחרת, אם זה אפשרי (לא על חשבון אוכל מהותי!!). כנסו לאינטרנט, הסתכלו בהודעות, קבלו תמיכה מחברים. זכרו - הבולמוס הזה הוא בסה"כ עץ קטן מתוך יער עצום וענק. הוא לא משמעותי בהסתכלות הרחבה, והוא לא זה שבגללו יקום או יפול התהליך. מאחלת לכולנו תהליך שינוי אורח חיים מהנה ועם מינימום בולמוסים !