אראל מרגלית מגבש את האלטרנטיבה לנתניהו 

לרוץ מרתון זה קשה. קשה יותר לרוץ אותו בקצב של ספרינט. זה הכרחי, כי עכשיו המלחמה היא על הבית. מול יוקר המחיה ששובר את עמוד השדרה של ישראל, הקיפאון מול הפלסטינים, הפערים החברתיים, הבידוד המדיני הגובר וחרחורי המלחמה של נתניהו צריכה להיצעק צעקה ממעמקי הנפש: די!

אך אין בכך די. צעקה זו צריכה להיות זעקתם של רבים; שורות שורות של אזרחים שמאסו בשלטונו של נתניהו. יש להרים עבורם דגל. עוד אין תאריך יעד לבחירות, עוד לא נקבעו פריימריז למפלגות. אך למרות זאת זה הזמן לכתת רגליים ולקבץ את האנשים.

 לא הרבה אנשים יכולים לעשות את זה –לצאת למסע שסופו לא ידוע ולרוץ אותו כאילו קו הסיום מתקרב והולך. אראל מרגלית, יזם ומייסד קרן הון סיכום JVP, איש מפלגת העבודה, עושה את זה כמעט כל יום בשבוע: פוגש אנשים, מדבר מדם ליבו וקורא להם להצטרף למפלגת העבודה כדי שתתרענן ותתחזק ותציב אלטרנטיבה ראויה לשלטונו של נתניהו. ביום רביעי ירדתי יחד עימו לבאר שבע לשני חוגי בית ברצף, שאחריהם התקיימה פגישה נוספת, בשעות שירושלמים אחרים כבר שוכבים לישון.

"הגיע הזמן שמול התפיסה הקפיטליסטית החזירית של נתניהו, נחזיר את מפלגת העבודה להיות אלטרנטיבה", אמר מרגלית לנוכחים באחד מחוגי הבית.

כפי שציין אחד מהנוכחים, ההבדל העיקרי בין מרגלית למתמודדים אחרים שמגיעים לפוליטיקה היא שמרגלית מגיע עם רקורד מוצלח בפעילות חברתית, בפעילות תרבותית וכמובן בעסקים. בקהילה, התוכנית החינוכית שהוא מפעיל בבתי ספר בירושלים מצליחה כל שנה לגעת ביותר ויותר תלמידים משכונות מוחלשות. כיזם, הוא זכה להצלחה עסקית מפוארת, הקים עשרות רבות של חברות מצליחות והוכר כמשקיע בעל ידי זהב. כמעט בכל מקום אליו הוא מגיע הוא נתקל באותה שאלה: למה לך פוליטיקה עכשיו? למה אתה צריך את זה?

"כל מה שעשיתי עד עכשיו", הסביר מרגלית, "זה מאוד מעניין, אבל זו רק ההכנה. הייעוד שלי הוא עבור העם שלי. זה הדבר הכי מרגש. בשביל זה שווה לקום בבוקר. אנחנו מתחילים כאן ריצת מרתון להביא את מפלגת העבודה להנהגה לפי הערכים שלנו. אני קורא לכם להצטרף אלי. אנחנו במסע הזה ביחד."

מפלגת העבודה נמצאת עכשיו במצב רע. הנטישה של אהוד ברק, אחרי שהשתמש במפלגה כעלה תאנה לערוותו של נתניהו, הותירה אותה חבולה. אך זו הייתה גם שעת כושר להזרים דם חדש למערכת המפלגתית, דם שבאמת יכול להצעיד אותה לעמדת הנהגה.

"השאלה עכשיו היא מי יוביל את גוש המרכז-שמאל" אמר מרגלית לנוכחים בחוג הבית הראשון באותו הערב. "המפלגה שתצמח להיות אלטרנטיבה, שתעז לדבר על הנושאים המדיניים ושיש לה שורשים – תגדל. את זה אנחנו צריכים לעשות", אמר מרגלית.

זה בהחלט אפשרי. זה קרה כבר פעם אחת בעבר. לאלו מאיתנו שצעירים מכדי לזכור. מפלגת העבודה בתחילת שנות התשעים נראתה רע מאוד. אחרי ממשלת האחדות עם שמיר, התרגיל המסריח והמפלה בבחירות העירוניות אז, המצב נראה חסר תקווה. אך התעוזה והתקווה של יצחק רבין ז"ל,  יחד עם קמפיין התפקדות שמשך צעירים למפלגה עשו את שלהם. מפלגת העבודה זכתה בהנהגת המדינה.

הסוף ידוע. מפלגת העבודה הובילה את אחד המהלכים המדיניים האמיצים ביותר, תהליך השלום מול הפלסטינים. בתחום הכלכלי גם כן נעשתה מהפכה, הכלכלה צמחה והאבטלה ירדה לשפל חסר תקדים. בעולם ישראל נתפסה כמדינה מובילה ומתקדמת.

מול המציאות הנוכחית, הימים ההם נראים רק כזיכרון מעורפל. הרבה השתנה בישראל מאז תחילת שנות התשעים, אבל משהו במערכת הפוליטית תקוע. אפילו רבים מהפוליטיקאים שהיו אז עדיין אוחזים בכסאות שלהם. לא רק מפלגת העבודה זקוקה לדם חדש, מסתבר, אלא גם הפוליטיקה כולה.

"מי שחושב שהפוליטיקה לא יכולה להשתנות",אמר מרגלית, "שיסתכל על כל תחום אחר במדינה". הוא צודק. בטכנולוגיה המדינה במקום אחר לגמרי, בתקשורת ובבידור המדינה במקום אחר לגמרי, כך גם באמנות ואפילו האוכל שאנחנו אוכלים הוא לא אותו הדבר. רק הפוליטיקה נשארה תפלה: סלט שמורכב מירק אחד בצבע ירוק זית. "חשוב שיהיו גנרלים בפוליטיקה, אבל צריך גם אנשים עם ניסיון בתחום העסקי, בחינוך ובאמנות. אנשים אלו צריכים להיכנס לתחום המדיניות עם יוזמה, עם תעוזה ועם אומץ", אמר מרגלית.

מדינת ישראל היום באמת נמצאת בסכנה. סכנה של קריסה פנימית וסכנה של איבוד עצמה לדעת. אבל עדיין לא מאוחר מידי, יש הרבה מה לעשות. צריך לרוץ מרתון בקצב של ספרינט, לכתת רגליים מעיר לעיר ולהגדיל את המפלגה. להכניס למערכת דם חדש, דם יוזם, דם שיפיח תקווה. זה כבר נעשה בעבר בזמנו של רבין. זה צו השעה בזמנו של נתניהו.