מפעל נבלים בסין 

מפעל הנבלים איגל הארפ הוקם לפני כ15 שנים, בעל הבית התחיל לבנות נבלים בגלל הבת שלו. בעבר הוא בנה נבלים סינים מסורתיים אך בתו רצתה נבל קלאסי. הידע בבניית נבלים הגיע מרוסיה יחד עם מתורגמנים והועבר לכמה בוני כלים סיניים. שלשה מהתלמידים המקוריים בונים נבלים היום בסין. לפי מה שנאמר לי בביקור, איגל הארפ הוא המפעל הגדול יותר מבין שני יצרנים סיניים. ישנו מפעל נוסף בדרום סין ומפעל בשנגחאי שמייצר נבלים קלטיים ונבלי פדאלים עבור יצרן מערבי.

התכנון המכאני המקורי של הנבלים הוא רוסי ודומה לנבל לוצ'ארסקי המוכר היטב בארץ. הבעלים של המפעל מנסה לשנות ולשפר את הנבלים עם הזמן כך שהמכאניקה של הנבלים היום דומה לשילוב של נבל רוסיים עם משהו מעט יותר מודרני. לגבי העיצוב החיצוני אתם יכולים לשפוט בעצמכם. העץ ממנו בונים את הנבלים מיובא מכמה מקומות בעולם: אוסטריה, מדינות ברית המועצות לשעבר וצפון אמריקה. עובדה מעניינת ביותר היא שבמפעל זה נוהגים לישן וליבש את העץ במשך שנים רבות. רוב בוני הנבלים משאירים את העץ להתייבש כשנה. במפעל זה נותנים לעץ להתייבש לפחות שלש שנים, וישנו אפילו חדר מיוחד עם עץ שממתין מעל ל15 שנה להפוך לנבל. הבעלים גורס שכמה שיותר זמן מחכים התוצאה הסופית טובה יותר.

באופן אישי הופתעתי ללמוד שבסין לא ניתן למצוא עצים מתאימים לבניית נבלים, לפי מיטב ידיעתי יש עצי אשוח בסין ובאופן כללי יש מגוון גדול של יערות במדינה.

המפעל כשלעצמו הוא עצמאי כמעט לחלוטין ולכן אינו משתמש בספקי משנה. מכונות CNC  מייצרות את כל חלקי המתכת הדרושים. מיתרי גיד נרכשים מבאו ברנד המוכרים, ומיתרי מתכת נרכשים מיצרן סיני. המפעל מייצר מעיין מיתרי ניילון כרוכים שדומים מעט למיתרי מתכת. את המיתרים האלו מתקינים על נבלים קלטיים וגם לפעמים על נבלי פדאלים כדי להשיג חיסכון משמעותי בכסף. כמובן שקיימת פשרה באיכות הצליל שמופק מהם אך להערכתי יש להם יתרון מסוים על מיתרי הNylgut שאנו מכירים.

נדמה היה שהנבלים הקלטיים הקטנים מפיקים צליל שדמה מעט לנבל סיני מאשר לנבל קלטי מסורתי. האיכות של הנבלים אינה מגיעה לרמה שאותה אנחנו רגילים לראות אצל היצרנים המערביים. הנבלים שמיוצרים על ידי איגל הארפ הם כבדים באופן יחסי, נבל קונצרטים 47 מיתרים בגודל דומה לסלבי דפנה אקסטנדד או קמק אתנה שוקל 45 קילו. הסיבה לכך לטענת הבעלים היא שחשוב מאוד שחוץ מהסאונדבורד שום חלק אחר בנבל לא יכנס לוויברציות תוך כדי נגינה, הגיוני אבל עדיין כבד מאוד. הנבל שהכי מצא חן בעיניי במפעל היה נבל פדאלים עם 40 מיתרים. חשוב להזכיר שוב שהמפעל מייצר נבלים כ15 שנה וניתן לצפות שהוא ימשיך להשתפר עם הזמן.

המפעל מייצר גם נבלים סינים מסורתיים, כלים פשוט נפלאים בייחודם, קשה לדמיין כמה מסובך לנגן עליהם ולהוציא את הצלילים הנדרשים. כלי מעניין מאוד שמצאתי במפעל היה סוג של נבל כרומטי מוזר, קונגהוא מודרני. המיתרים מותקנים על שני צדי הצוואר ומנגנון דאבל אקשן כפול ומורכב מאוד של דיסקים נמצא גם הוא משני צידי הצוואר. כל המכאניקה המסובכת הזו מתופעלת על ידי שבעה פדאלים כמו נבל קלאסי רגיל. יתרה על כך לכל מיתר יש גשר עצמאי בדומה לנבל סיני מסורתי כך שניתן למתוח את הצליל שמפיק המיתר בדומה למה שאנחנו מכירים ממוסיקה סינית. למרות שהאפשרות קיימת הכלים הללו לא מיוצרים יותר כיוון שהם מסובכים מדי ואין להם לקוחות. או כמו שאמר הבעלים בסינית "טאי מאפן" שזה בסינית "יותר מדי בעיות"