משמורת משותפת 

בשנים האחרונות יותר ויותר אבות מעוניינים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם, ומבקשים שוויון בחלוקת הזמן בטיפול בילדים. שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם. לשני ההורים הזכות (והחובה) לדאוג לעניינים עקרוניים הקשורים לקטינים, וזאת בין אם שני ההורים מוגדרים כהורים משמורנים, ובין אם לאו. חינוך כללי ודתי, פיקוח על רכוש, דאגה לבריאות, הם נושאים עיקריים בהם לשני ההורים זכות לקבוע ולהחליט. כמובן שאין הכוונה לכל נושא פעוט, אלא בדברים חשובים ומהותיים כגון החלטה האם הקטינים ילמדו במסגרת דתית או חילונית, החלטה בה לשני ההורים יש מקום להחליט.

טובת הקטין – עיקרון העל המנחה את בתי המשפט בקביעת משמורת הקטין הינו טובת הקטין, כאשר מטבע הדברים טובת הקטין עלולה להתנגש עם רצון וטובת הוריו. לבחינת טובתו של הקטין ייעזרו בתי המשפט בחוות דעת מומחים.

מהי משמורת משותפת

השימוש במונח משמורת משותפת עלול לבלבל. בתי משפט קובעים לא אחת כי המשמורת משותפת, בעוד שהשהות של הקטינים אצל כל הורה אינה שוויונית. לדוגמא, הקטינים יכולים לשהות אצל האב יום או יומיים בשבוע, ואצל האם בשאר ימות השבוע, והסדר זה ייקרא משמורת משותפת. ההיגיון לכך מצוי בכוח שהמושג משמורת מעניק להורה המשמורן, המתנהג לעיתים כאילו הילדים שייכים לו, ולו בלבד. בשימוש במונח משמורת משותפת מחנכים שופטי המשפחה את ההורים, ומעבירים להם מסר שהקטינים שייכים לשני ההורים.מנגד, המונח משמורת משותפת מפורש על ידי הציבור הרחב, וכן על ידי שופטי משפחה רבים אחרים, כמייצג חלוקת זמן שוויונית בין ההורים בטיפול בילדיהם.

מזונות במשמורת משותפת - כלל אצבע - הפחת רבע מגובה המזונות

ככלל, ניתן לומר כי אבות חייבים לשאת במזונות הקטינים. לגבי משמורת משותפת, קובעת פסיקת בית המשפט המחוזי כלל אצבע במקרה בו חלוקת הזמן הייתה כמעט שוויונית (דהיינו, חצי שבוע אצל האב וחצי אצל האם), לפיו גובה המזונות שהאב יחויב בהם יהיה 75% מהמזונות בהן הוא היה מחויב במקרה בו המשמורת הייתה אצל האם (כלומר, לעומת מקרה שרוב הזמן הילדים אצל האם). בתי משפט למשפחה רבים מיישמים הלכה זו.

ההיגיון העומד מאחורי כלל זה הוא כי האב ממילא נושא בחלק מהוצאות הקטינים, והוא זה שמשלם חלק מהוצאות הקטינים ישירות לגורמים השונים, כך שאין כל הצדקה שהוא יעביר לאם את אותו גובה מזונות כאילו האם היא זו שנושאת באותם תשלומים לבדה, שהרי כך ייווצר מצב שהאב משלם כפל מזונות. מן הצד השני, קיימות הוצאות קבועות שגובהן אינו משתנה, ובהן האם נושאת בכל מקרה, כגון שכר דירה. ולכן, לגישה זו אין להפחית את המזונות בצורה משמעותית, אלא רק ברבע.

פסיקה ישנה וחדשה המצמצמת ואף מבטלת את המזונות

מן הצד השני, קיימת פסיקה הקובעת כי האב לא יחויב כלל במזונות במקרה של חלוקה שוויונית בזמן השהות של הקטינים אצל כל הורה. פסיקה אחרת של בית המשפט למשפחה, מצמצמת את חלקו של האב בהוצאות המדור שעליו לשאת. יצוין, כי הפסיקה המצמצמת את חלקו של האב בהוצאות המדור מנוגדת להיגיון שהנחה את בית המשפט המחוזי בכלל האצבע, כאמור.

מעיון בפסקי הדין המצמצמים ואף בפסקי הדין המבטלים את חובת המזונות, נראה כי באותם מקרים השתכנעו בתי המשפט כי האם יכולה לשאת בהוצאות הקטינים ברווח, ועל כן לא חייבו את האב להעביר לידי האם סכומים נוספים. במילים אחרות, רכושה או הכנסותיה של האם היו מספיק גבוהים כך שהיא הייתה יכולה לשאת בהוצאות הקטינים בכל מקרה. אכן, להורים עשירים קל יותר מאשר להורים עניים.

גישתם של בתי המשפט שמה דגש עיקרי על טובתו של הקטין. שינויים עתידיים בחוק צפויים לחלחל, ומימוש האחריות ההורית, והשפעת הקשר של ההורה עם הקטין, עשויים להוביל את בתי שמפט למסקנה כי קיימת חשיבות גם לקשר כמעט שוויוני בין ההורים. השאלה היא עד כמה ישפיעו הלכות אלה על גישתם העקרונית של בתי המשפט, שהרי מעל לכל הקטין צריך אוכל וקורת גג, ולצורך כך, ובהתאם לדין, יש לחייב את האב במזונותיו.

יש להניח כי שאלת גובה המזונות, והשפעת המזונות על מימוש ההורות, ועל יכולתם של אבות במעמד כלכלי נמוך לשאת בנטל המזונות יחד עם הורות שווה ומשותפת, וחלוקת זמנים שווה בין האב לאם, תתפתח בשנים הקרובות.

משמורת משותפת והתמריץ שהיא יוצרת ביחס לגובה המזונות, גורמים לאבות להילחם לקבלת משמורת משותפת, הגם שחלק מהאבות אינם באמת מעוניינים בכך, וכל מטרתם היא הפחתת המזונות, ולא דאגה ורצן לטפל בילדיהם. לצערנו, ישנם אבות לא מעטים הנוהגים כך, הגם שאין ספק כי דרך זו פוגעת בקטינים. יש לקוות כי צדדים ישכילו לראות את טובת ילדיהם הקטינים, ויבינו כי מלחמתם פוגעת בקטינים, ובסופו של יום, גם אם לא בטווח הקצר אז בוודאי בטווח הרחוק, בהם עצמם.