יש להגביל את מוקדי חגיגת ל"ג בעומר
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר - און קוראים להגביל את מוקדי חגיגת ל"ג בעומר , באופן מבוקר ומפוקח :
כוננות הספיגה החלה ! החל ממחר (למהדרין.....) וכלה ביום חמישי (למהדרי מהדרין.....) יצוצו עשרות אלפי מדורות, בכל רחבי הארץ. כל גן ילדים וכל כיתה, המכבדים את עצמם, טורחים ועמלים על יצירת המדורה הכי "שווה", זו שתבער הכי הרבה זמן, ואשר להבותיה ינסקו לגבהים.
חיבת הילדים לל"ג בעומר לא פסחה גם על מבוגרים רבים, אשר מצידם הם שוקדים על קיום חגיגה "כהלכתה".
הבעיה היא, שחגיגות ל"ג בעומר גובות מחיר סביבתי-בריאותי כבד. בעירת המדורות גורמת לעשן סמיך לכסות את הארץ, ומעלה באופן ניכר את רמת זיהום האוויר. הפיח, העשן והחלקיקים נישאים עם הרוח ונותרים באוויר במשך שעות רבות. לא בכדי, הוגדרו מדורות ל"ג בעומר כ"קטסטרופה אקולוגית".
דומה, כי מרבית הציבור אינו מודע כלל להיקף ועומק הפגיעה הסביבתית הקשה, כמו גם לעליה הדרמטית ברמות זיהום האוויר, עד כדי סיכון בריאותי של ממש.
גם השלכת פסולת למדורות, ושימוש בתחליפי עץ, מגבירים את הפגיעה הסביבתית והבריאותית לחוגגים. מדובר בחומרים, אשר תוצרי הבעירה שלהם גורמים לנזק בריאותי, כגון : פלסטיק, ניילונים, מתכות, קלקר, פורמייקה, מוצרים המכילים אסבסט, כבלים, תחליפי עץ (מלמין, M.D.F וכיו"ב), דבקים, צבעים, צמיגים, רהיטים מצופים בלכות, פריטים עם חומרים סינתטיים ועוד. זאת, מבלי להיכנס לפליטת גזים, חומרים מסרטנים ורעלים שונים.
בנוסף לנזק לסביבה וזיהום האוויר, בעירת המדורות גורמת להאמרת נזקים בריאותיים בקרב אוכלוסיות רגישות (חולים במחלות נשימה, קשישים, ילדים, חולי לב ועוד). כך, דווח על עליה בשכיחות הפונים לחדר מיון בסמוך לאחר עליית זיהום אוויר עקב מדורות ל"ג בעומר, בגין תחלואה של דרכי נשימה וחולים במחלות כרוניות של דרכי הנשימה. מחקר מהשנים האחרונות מלמד, כי מספר הפונים לחדר מיון, בתלונות על בעיות נשימתיות, היה גבוה בלמעלה מפי שניים מאשר בימים שקדמו לערב החג.
זאת, מבלי לדון במעשי הרשלנות בכיבוי מדורות, הגורמת לשריפות ולהכחדת צמחיה וחי, ומבלי לדון בהתרחשות של תאונות רבות, כוויות, פציעות ממסמרים חלודים ועוד.
וזה עוד מבלי להזכיר את גניבת העגלות מהסופרמרקטים לצורך "שינוע" קרשים, ולצורך צליית הבשר עליהן, את גניבת הקרשים מאתרי הבניה, את הרעש, הלכלוך ועוד.
יצויין, כי הבערת מדורות בל"ג בעומר אינה בגדר הלכה – אין היא חובה מדאורייתא ואין היא חובה מדרבנן, אלא בגדר מנהג. אין לכך מקור בכתובים של הדת היהודית, ואף לא סימוכין כלשהם בהלכה.
ובכל זאת, עסקינן במנהג מושרש, אותו חוגגת מרבית האוכלוסיה – דתיים וחילוניים כאחד.
זהו מנהג עתיק, שאחד ההסברים לקיומו קשור ליום מותו של רבי שמעון בר-יוחאי.
על פי המסורת, ביום בו נפטר, ישב רבי שמעון בר-יוחאי עם חכמי הדור בביתו, וגילה להם סודות עמוקים, ועקב כך היה ביתו של הרשב"י מוקף חומת אש.
ואולי הירבה לגלות סודות בתורה, והמשיכם עוד ועוד, עד שנמשך אור היום בגילוי אור מיוחד של רזי התורה.
הסבר אחר למנהג קשור למרד ברומאים ולבר-כוכבא, וקיימים הסברים נוספים, כיד הדמיון הטובה.
נוכח המפגעים הקשים כתוצאה מבעירת המדורות, דומה, כי הגיעה השעה להגביל את מוקדי חגיגות ל"ג בעומר. יש לאזן בין הרצון לחוג סביב המדורה לבין הנזקים האקולוגיים והאחרים כתוצאה מהבערת מדורות במספר בלתי מבוקר. אין כל הצדקה ל"מדורה לכל שכבת גן", או ל"מדורה לכל כיתת בית ספר". יש להנהיג מדיניות מבוקרת של חגיגות ל"ג בעומר באמצעות קביעת מוקדים עירוניים, מבוקרים ומפוקחים, בהם יודלקו מדורות ל"ג בעומר, לרווחת הציבור החפץ בכך.
מוקדים מקומיים אלה יפעלו בהתאם לכללי הבערת המדורות תוך גרימת נזק מינימלי, ובהתאם לכללים ברורים (גודל המדורה, מיקומה, מה מותר להשליך לתוכה, כיצד לוודא שלא תהפוך לשריפה מכלה וכן הלאה).
פעולה פשוטה זו תשיג איזון ראוי בין הרצון להבעיר מדורת ל"ג בעומר לבין הצורך במניעת הנזקים הקשים.
במקביל, יש לפעול ליציקת תוכן מהותי ליום מיוחד זה וחגיגותיו, למען נדע כולנו לא רק מה טעמו של תפוח אדמה מפוייח, כי אם מדוע התכנסנו כולנו סביב המדורה העשנה.
