צלצלתי לכל מי שיכולתי על מנת לאחל חג שמח.
זו פעם ראשונה שטלפנתי לכולם מאז שהגעתי לפה והיה כל כך נפלא לשמוע קולות מוכרים.
היום הייתה לי המריבה הראשונה עם האימא וזה היה על דבר כל כך שטותי אבל עמדתי על עקרונות וכן גם היא וזה היה כל כך מדכא כי אנחנו מאוד קרובות אחת לשנייה שזה לא היה במקום בכלל.
ביום שישי שעבר הזמנתי את כל הבנות הישראליות שעבדות בתור אופר בארה"ב שבאזור ועשיתי להן ארוחת שישי כמו שאת עושה לנו תמיד והן מאוד אהבו את זה.
בכלל כל עניין האוכל פה יכול לשגע אותי, עד שלא עוזבים את המדינה, את הבית לתקופה מסוימת לא יודעים להעריך את מה שיש או היה לנו....
ד"ש לכולם ושוב חג שמח....
לא ברור לי עד היום, למה המדינה הכי מתקדמת ומתפתחת בעולם לא יכולה לטפח קצת במאכלים שלה ולעלות כמה דרגות קדימה? לא פלא שכל אדם עשירי שתפגשו ברחוב סובל מעודף משקל, אלא אם כן אתן גרים בפרוור עשיר מאוד ששם התחרות היא על היופי וחיצונית של המשפחה.
האוכל הג'נקי הוא מאוד נפוץ פה וסותם פתרונות לכל ארוחה, לערב במיוחד.
מקרר אמריקאי לא מאופיין בגבינות טעימות חציי שומן, פירות או שלל ירקות קטנים ובריאים...לרוב תמצאו שם ג'נק יותר ממה שמכיל הזבל הביתי.
מקדונלדס, קנטקי פרייז, פיצות, תמיד תראו באופציה ראשונה...תפוציפס קל לדחוף לכל ארוחה וכל בוקר מתחיל על הקורנפלקס הצבעוני שמכיל אין ספור צבעי מאכל וקלוריות מיותרות.
לשמן לא עושים פה בדיוק חשבון והפסטות פה מנסות לעבוד על עצמן כשרשום בחפיסה קטנה לשמונה אנשים שזה מספיק בדיוק לארבעה.
גם לחלב יש טעם שונה, או מיימי או מתוק מדי..אבל תמצאו על המדף בסופר שלל מינים וסוגים יותר ממה שרק יכולתם לדמיין.
שלא נדבר על הדונטס – הסופגניות המסוכרות, שנמצאות ממש מעבר לכל פינה או חור.
נשמע קצת מפחיד ומוקצן, אני יודעת.....אבל לא סתם אומרים שבממוצע כל אופר שמגיעה עולה כמה קילו מיותרים במשקל.
הממתקים בבית הנקראים "סנק", הם מכת עולם לא קטנה, תמצאו עצמכן בסופו של דבר בדחף של שעמום נוראי או סתם גירוי לשווא, פוסעות לעבר המזווה הנורא המכיל בתוכו כל כך הרבה מכל דבר, אבל בשלב מסוים אחרי שכבר בא להקיא מהכל, כמה חודשים לפחות , כבר לא תגעו שם בשום דבר.
ומבלי לשים לב עוד מכנס ועוד אחד כבר לא נסגר....
למשפחה אליה הגעתי היו שורשים ישראלים אז היה ניתן למצוא קצת בריאות בבית וזה היה מאוד מעודד..למרות שישנם דפוסים שלא משתנים, כמו: ארוחת צהרים הכילה בתוכה סנדוויץ של נוטלה או חמאת בוטנים עם ריבה....
בגדול באמריקה יש את הכל, כל מה שרק תחלמו בכל הצורות והמינים, אבל כמו בכל מקום ניתן לסדר לכם את מנת האוכל היומית המתאימה לכם..מה שבטוח דיאטה לא תסתדר לאף אחת באמריקה, אבל ניתן בהחלט לגשת לסופר הקרוב ויש מקומות של סופר ישראלי שזה בכלל מתנת עולם.
אבל מה אני אגיד לכם, הלוואי ויכולתי לארוז כמה מנת חמות פתיתים, אורז וירקות מאודים, אבל כל שנותר בשנה הקרובה זה לאכול נכון ולהמשיך לפנטז על האוכל של אמא עד שננחת.
אני פה כבר חודשיים ולא מאמינה איך שהזמן טס לו כל כך מהר.
כנראה שעוד חודש אני טסה לוושינגטון, עיר הבירה, אבל זה עוד לא בטוח כל כך.
כפי שאמרתי לכם אני לוקחת חוג תכשיטים לשעות הפנאי ועוד כמה חודשים אני אפילו אתחיל ללכת לקורס אנגלית, בכל אופן סיימתי היום את השרשרת שהכנתי לקרן, אמא תמסרי לה אותה אני אשלח אותה עם חבילה גדולה בעוד כמה ימים, עשיתי שתיים כאלו כדאי שבאמת יראו שאנחנו אחיות.
היום מזג האוויר השתגע, הטמפרטורות צנחו לארבע מעלות וזה היה מפחיד, כי אנחנו רק בתחילת אוקטובר, אתם עוד בטח נהנים לכם מהשמש הצחה.
הידיים שלי לא הפסיקו להחליף צבעים, בייחוד כשעמדתי בחוץ בתחנת הדלק ומילאתי מיכל שלם לבד, בלי כפפות.
אני מקווה לעבור את השנה הזאת בלי מחלות מיותרות, או סתם כאבים בחלקי גופי, הבאתי מספיק תרופות בסיסיות אבל כשמן הן, בסיסיות.
אני רוצה לאחל לכן צום קל וגמר חתימה טובה
אני מקווה שהצום פה יעבור בשלום, מי שצם זה אני והאימא..כל השאר קטנים או מתנגדים..חחח.
חוויות נוספות וסיפור אופר נוספים מחכים לכם באתר תרבותי, תרבותי - העולם הופך קטן
